לפני מספר שנים פירסמתי בכתב העת תחומין (כרך כח, עמודים 211-224) מאמר על השאלה האם בימינו ניתן להכשיר עדות של יהודי שאינו שומר מצוות. הטענה העיקרית של המאמר היא שיש להחשיב את העבירות של חילוני מצוי בימינו כשגגה, ועבירה בשגגה אינה פוסלת לעדות.

השגגה נובעת משתי סיבות: א. חינוך מילדות (הקרוי בספרות ההלכה "תינוק שנשבה לבין הגוים"). ב. השפעה סביבתית של רוב הציבור היהודי כיום.

אני מצרף כאן את המאמר מתחומין כח(עם תיקונים קלים בלבד של הנוסח המקורי).

לא אסכם כאן את המאמר, אבל אציין מספר נקודות במאמר שנראות לי מחודשות:

1. הרבה פוסקים בדורות האחרונים פקפקו האם ניתן להחשיב מי שנחשף ליהדות כתינוק שנשבה, וזאת מתוך הסתמכות על דברי הרדב"ז בהקשר זה (ביחס לקראים). במאמר טענתי: א. רמת ההיחשפות של יהודי חילוני בן זמננו ליהדות שהפוסקים מציגים כדי להפקיעו מהגדרת 'תינוק שנשבה' אינה משמעותית מספיק. ב. השו"ע פוסק נגד דעת הרדב"ז.
2. ישנה מחלוקת קדומה האם ניתן להשתמש בטענת "תינוק שנשבה" כדי להכשיר לעדות אדם שאורח חייו מנוגד לתורה באופן כללי (ולא רק עבירה בודדת).
3. ניתן להחשיב חילוני כשוגג גם מי שקיבל חינוך דתי, וזאת בשל ההשפעה הסביבתית החזקה של הרוב.

בזמנו שלחתי מאמר זה למורי ורבי הגאון הרב אשר וייס שליט"א. הוא כתב לי תשובה (שמופיעה בשו"ת מנחת אשר חלק א), שבה הוא מסכים לרוב טענותי, אבל לא למסקנה. לדעתו מי שאורח חייו מנוגד לתורה פסול לעדות גם כאשר הוא שוגג.

למאמר זה כתבתי גם מאמר המשך (שפורסם בתחומין כרך ל) שעוסק בשאלה האם ניתן להכשיר גם עדות של יהודי הכופר בעיקרי האמונה. המאמר פורסם גם כאן באתר.

אני מפנה גם למאמר נוסף בנושא, שהוא השלמה למאמר כאן: 'האם רשע נפסל לעדות מחשש שהוא משקר', וכן למאמר: 'עדות של כופר'.