גן עדן, ציור של הצייר האמריקאי תומס קול, המאה ה-19.
[דעות בעלי התורה על השכר והעונש]
ראיתי לדבר בכאן בעיקרים רבים מן האמונות, גדולים ונכבדים עד מאוד.
הֶוֵי יודע, כי בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ בהם השם יתברך על ידי משה רבנו עליו השלום, וברעה שתמצא אותנו כשנעבור עליהן – מחלוקות רבות מאוד לפי השתנוּת שׂכליהם. ונשתבשו בהם הסברות שיבוש גדול, עד שכמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה, ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם אלא בשיבוש גדול.
כת ראשונה סוברת כי הטובה היא גן עדן, וכי הוא מקום שאוכלים ושותים בו מבלי עמל הגוף ובלי יְגִיעַ, ושיש שם בתים מאבנים טובות ומיטות מוצעות בְּמֶשִׁי, ונהרות מושכות יין, ושמנים מבושמים, והרבה דברים מזה המין. וכי הרעה היא גיהנום, והוא מקום בוער באש שבו שורפים הגוִיות, ומצטערים שם בני אדם במיני הצער והעינוי, יֶאֱרַךְ סיפורם. והכת הזאת תביא ראיה על סברתם מדברי רבותינו זכרונם לברכה, וממקראות הכתוב שֶפְּשָׁטָם נאותים לְמה שהם אומרים או לרובו.
וכת שְׁנִיָּה תסבור ותחשוב שהטובה המיוחלת היא ימות המשיח, מהרה יִגָּלֶה. וכי באותו הזמן יהיו בני אדם כולם מלכים: כולם חיים וקיימים לעד, וְיגבהו בקומתם, וְירבו וְיעצמו עד שיושיבו כל העולם לעד לעולם. ואותו המשיח, כפי מחשבתם, יִחְיֶה בעוד קיום השם יתברך [=לנצח]. וכי באותן הימים תוציא הארץ בגדים ארוגים ולחם אפוי, ודברים הרבה כאלה שהם מן הנמנעות. וכי הרעה היא שלא יהיה האדם מצוי באותן הימים, ולא יזכה לראותו. ומביאים ראיה בדברים רבים מצויים לחכמים, ובכתובים במקרא יסכים פשטם לְמה שהם אומרים או לקצתו.
וכת שלישית תחשוב כי הטובה שנקוֶה היא תחיית המתים, והיא שיחיה האדם אחר מותו, ויחזור עם קרוביו ובני ביתו, ויאכל וישתה ולא ימות עוד. וכי הרעה היא שלא יחיה אחר מותו. ומביאים ראיה על זה במאמרים רבים מצויים בדברי החכמים, ובפסוקים מן המקרא שפשטם יורה על מה שהם אומרים.
וכת רביעית תחשוב כי הטובה שתגיע לנו בעשיית המצות היא מנוחת הגוף והשגת התאווֹת העולמיות בעולם הזה, כמו שׁוּמַן הארצות ונכסים רבים, ורוב הבנים, ואורך חיים ובריאות הגוף, והשלום והבִטחון, והיות המלך בָּנוּ [=מישראל] וִהְיוֹתֵנוּ שולטים על מי שהצר לנו. והרעה שתשיגנו כשנכפור על התורה היפך העניָנים האלה, כמו מה שאנחנו פה היום בזמננו זה, זמן הגלות. ויביאו ראיה כפי סברתם מכל המקראות שבתורה: מן הברכות והקללות וזולתם, ומכל אותם הסיפורים הכתובים במקרא.
וכת חמישית והם הרבה, מחברים העניינים האלה כולם, ואומרים כי התוחלת היא שיבוא המשיח וִיחַיֶּה המתים, וְיִכנסו לגן עדן ויאכלו שם וישתו, ויהיו בריאים כל ימי עולם.
אבל זו הנקודה הנפלָאת, רצוני לומר "העולם הבא" – מעט תמצא בשום פנים [מי] שיעלה על לבו [או] שיחשוב, או שיִקח זה העיקר, או שישאל על זה השם: על איזה דבר הוא נופל? אם הוא תכלית הטובה, או אחת מן הדעות הקודמות היא התכלית? או שיבדיל בין התכלית, ובין הסיבה המביאה אל התכלית. ולא תמצא בשום פנים מי שישאל על זה או ידבר בו.
אבל מה ששואלים העם כולו, ההמון והמבינים: היאך יקומו המתים, עֲרֻמִּים או לבושים? ואם יעמדו באותן התכריכין עצמן שנקברו בהם, ברקמתם ובציורם ויִפוי תפירתם, או במלבוש שיכסה גופם בלבד? וכשיבוא המשיח אם יהיו שָׁוִים העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש? והרבה שאלות כאלה בכל עת.
שאלותיו של הרמב"ם והתשובות שקיבל
הרמב"ם פותח בשאלה: מה הטובה שיזכה לה האדם בקיום המצוות, ומה הרעה שתמצא אותנו בעוברנו על המצוות?
"אנשי התורה" (כלומר יהודים שומרי מצוות) השיבו לרמב"ם תשובות שונות. מתוך התבוננות בתשובות ניתן לראות שהרמב"ם שאל יהודים שהוא פגש[1] שלוש שאלות:
1. מהי הטובה שיזכה לה האדם המקיים את המצוות, ומהי הרעה שתקרה למי שעובר על איסורי התורה?
2. תאר ביתר פירוט את השכר והעונש.
3. מהם המקורות שעליהם אתה מתבסס?
הרמב"ם ממיין את התשובות לחמש קבוצות[2] : א. השכר – גן עדן (גשמי. כמו באיסלם), העונש – גיהנם. ב. השכר – ימות המשיח, העונש – לא לזכות לימות המשיח. ג. השכר – תחיית המתים, העונש – לא לזכות לתחיית המתים. ד. השכר – חיים מוצלחים מבחינה חומרית בעולם הזה. העונש – קשיים חומריים בעולם הזה. ה. כל התשובות שלעיל נכונות.
הביקורת של הרמב"ם על התשובות
הרמב"ם מבקר את כל הקבוצות שלעיל על ההתעלמות שלהם ממושג נוסף: העולם הבא. הרמב"ם רומז בדבריו שזהו מושג חשוב ומרכזי הרבה יותר מאשר סוגי השכר שהם תיארו, ומלגלג על כך שהם מתעסקים בזוטות (כגון טיב התכריכים שבהם יקומו המתים) במקום בעיקר.
הביקורת הסמויה של הרמב"ם
מלבד הביקורת הגלויה על ההתעלמות מהמושג "העולם הבא", ניתן לחוש בתיאור של הרמב"ם נימה דקה של בקורת ולגלוג כלפי התשובות השונות שהוא קיבל.
ניתן להציע מספר השערות מהי הסיבה לביקורת הסמויה:
א. חומריות – המטרה של המצוות לפי כל הכתות היא להביא לאדם הנאה חומרית (טבעית או ניסית). זה מנמיך את ערך עבודת ה', והופך אותה כלי להנאות גשמיות. המצוות אינן כלי לקירבה לה', אלא כלי להשגת תועלת חומרית.
ב. שלא לשמה – עצם ההתמקדות בחיפוש שכר הופכת את עבודת ה' לעניין אגואיסטי – קיום המצוות נועד לספק את צרכיו של האדם.
ג. בלבול – הרמב"ם מקדים שהוא מקבל תשובות שונות, וגם אצל אותו אדם יש כמה תשובות. הרושם הוא שרק כאשר הרמב"ם שואל אותם הם מנסים לגבש דעה, ולפני כן מעולם לא הציגו לעצמם שאלה זו (אלא הלכו בדרך שבה התחנכו). כיצד יתכן שאדם אינו מקדיש זמן למחשבה ובירור של שאלה בסיסית כל כך?!
ד. "נמנעות" – רוב הכתות (מלבד הרביעית) מציגות את השכר באמצעות תופעות שסותרות את חוקי הטבע. הרמב"ם (בתיאור הכת השניה) מכנה את התיאורים שלהם במונח 'נמנעות', שפירושו הוא "דבר בלתי אפשרי" או "לא-הגיוני".
ה. פשטנות – הכתות שלעיל מסתמכות על מאמרי חז"ל, מתוך הנחה שכל דברי חז"ל הם כפשטם המילולי. הרמב"ם כנראה סבור שאין הדבר כך. הביקורת נרמזת בסוף דברי הרמב"ם בתיאור של שלש הכתות הראשונות, כאשר הוא מדגיש שפשטם של מאמרי חז"ל אכן תומך בדבריהם.
אמנם כל הביקורות שהצעתי הן לעת עתה השערה בלבד, אבל בהמשך דברי הרמב"ם עולות באופן ברור כמעט כל הביקורות שהוצגו כאן.
השיעור הבא: משל התלמיד.