החלק העליון בקיר המזרחי, בית-הכנסת "אל טרנסיטו", בטולדו. מתוך דגם בית הכנסת. בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי
התנגדות לפירוש התורה כמשל
בשיעור הקודם הוצגה שיטת הרמב"ם, שלפיה פעמים רבות התורה אינה מכוונת לפשט המילולי, וכאשר קיימת סתירה בין התורה לבין המדע או הפילוסופיה הפתרון של הרמב"ם לסתירה נעשה בדרך כלל באמצעות פירוש דברי התורה כמשל.
העמדה המתנגדת לרמב"ם ושוללת פרשנות אלגורית
גישתו של הרמב"ם, המשלבת בין התורה לפילוסופיה, עוררה מספר פולמוסים: הראשון שבהם ארע כבר בחיי הרמב"ם (כאשר המוקד היה גישתו לתחיית המתים), וביתר שאת בדורות שאחריו. ביקורת מרכזית כנגד שיטת הרמב"ם היתה בקשר לנטייתו להוציא את דברי התורה מפשטם, ולפרשם כמשל. עמדה זו זכתה לביקורת חריפה מצד חכמים אחרים, והיא מופיעה גם בחילופי מכתבים בין הרד"ק לר"י אלפאכר.
כדי להבין את חילופי המכתבים אציג את הרקע ההיסטורי: כשלושים שנה לאחר מותו של הרמב"ם קמו מספר חכמים (ר' שלמה מן ההר, ר' יונה ועוד) והחרימו את ספרי הרמב"ם.[1] בפרובנס היו קהילות של מעריצי הרמב"ם, וביניהם גם רבי דוד קמחי (הרד"ק, מחבר הפירוש הידוע על התנ"ך). הרד"ק יצא לספרד על מנת לשכנע את מנהיגי הקהילות שם להתנגד לחרם שהוטל על כתבי הרמב"ם, ולהחרים את המחרימים בשל הפגיעה בכבוד הרמב"ם.[2]
להלן מכתבו של הרד"ק לחכם ספרדי בשם ר' יהודה אל-פאכר:
הנה אנכי יצאתי לשטן,[3] לבני פלג ויקטן,[4] המפליגים על חכמתו והמקטינים על אמונתו[5], אשר לא ידעו כל חכמה ולא ראו כל תבונה.
ומי הוא המחזיק בדת האל ומחבירה[6] אל החכמה כמוהו?
ואתם ראשי בני ישראל לא התעוררתם לקול אשר שמעתם, והחרשתם לגדופו, ולגדופנו אנחנו המחזיקים בספריו.
ואנכי זקן וישיש וכחי תשש, קמתי כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה,
והחרימו ונדו כל קהלות פרובינצ״ה וקטלוני״א וארגו״ן, ועתה היתה מגמת פני אליכם.
נכנסתי פה באביל״ה, וחליתי חולי הקרירות ובעתתני פלצות[7]. זה שלשה ימים לא אכלתי לחם, ועל מטה כתבתי זה המעט, אליך השר והטפסר החכם הנבון המשכיל ר' יהודה הרופא נר"ו בן כבוד הנשיא הגדול הרופא רבי יוסף בן אלפאכ״ר ז״ל. וכתיבתי לעדה למי שידעה, כי מחולשת ידי ורפיון לבבי כתבתי זה. וכל תאותי היתה לראות פניך היקרים להשתעשע בחברתך, והנה נא עצרני ה' מלכת, ושלחתי במקומי יקירי זה רבי יוסף בן אחותי לפניכם.
ואתה היה במקומי לדבר עם שרי העיר ונשיאיה וחכמיה, לנדות ולהחרים העומדים במרדם. כי תהלה לאל השיבו ימין כסלותם אחור חשובי רבני צרפת, כאשר תראו בטופס ספריהם השולחים אלי מנרבונ״ה.
ואתם, אם תעשו הטוב והישר, תעשו כאשר יאות לכם.
ואם אין, יקנא השם לו ולמשה עבדו![8]
ושלום על ישראל .
הכותב דוד ב״ר יוסף בן קמחי צב״י
במכתב המובא לעיל מנסה הרד"ק לגייס את ר' יהודה אבן אלפאכר למאבק להגנת כבודו של הרמב"ם והחרמה של מתנגדיו. מסתבר שלפני הפנייה לר' יהודה חקר הרד"ק ביחס לאותו חכם, ושיער שר' יהודה עשוי להצטרף להגנה על דעותיו של הרמב"ם. ואכן, ר' יהודה אבן אלפאכר הוא כנראה מלומד בחכמה (כפי שנראה מתגובתו), והוא גם רופא בחצר המלך פרדיננד בקסטיליה (בדומה רמב"ם עצמו).
מכתב התשובה של ר' יהודה אלפאכר הוא חריף ותוקפני (בסגנון מליצי וחריזה מרשימים):
אגרת ר' יהודה אלפאכר לרד"ק[9]
1. יגער יי' בך השטן[10]
2. דוד הוא הקטן[11]
3. מאין תבא[12] המשוט בארץ ומהתהלך בה[13]
4. לארכה ולרחבה
5. לחרחר ריב ומדון
6. את פני האדון
7. להעיר קנאה במורה הנבוכים
8. אשר הלך חשכים!
כבר בפתיחת מכתבו מגלה ר' יהודה את דעתו: הוא לא יגן על כבודו של הרמב"ם, משום שלדעתו אכן ספר מורה הנבוכים הולך חשכים, והביקורת עליו מוצדקת.
9. הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר
10. ודודם חמק עבר
11. בדברו על עמידת השמש בגבעון[14] ועל פי האתון[15]
12. ועל לויתן נחש עקלתון
13. כי זה במראה הנבואה ודרך משל נראָה
14. וכל הירא את דבר השם ומאמין אמונת שלומי אמוני ישראל ישתומם על המראָה
15. ועבר עליו רוח קנאה
16. לפי שחלק בשגגה על משנה גמורה
17. ערוכה בכל ושמורה:
18. "עשרה דברים נבראו בין השמשות", ובידוע כי כל אלה לא במחתרת המשל כגנב נמצָאוּ
19. כי הוא צוה ונברָאוּ!
20. ועוד שיש בו לענין הקַדְמוּת[16] שאִלּוּ נמצא עליה מופת ברור לארסט"ו בחוק ההגיון ומשפטו
21. היה יכול להוציא מקרא מעשה בראשית מידי פשוטו
22. ופורט על פי הקדמות פרטו
23. כאשר עשה לענין צלם ודמות
24. מפני שמורה פשוטן על הגשמות
25. וכן כל מקרא שיבוא המופת[17] על הפכו[18]
26. אין שומעין לו כדרכו[19]
27. מפני שעוה נתיב מהלכו
28. ויפן כה וכה
ר' יהודה מציג את שיטת הרמב"ם לפיה כאשר פשט דברי התורה סותר את מה שהוכח במדע ובפילוסופיה, יש לפרש את דברי התורה בדרך משל. (כפי שעשה הרמב"ם במספר דוגמאות, והיה מוכן אפילו לשקול לפרש את בריאת החומר כמשל). ר' יהודה רואה בגישה זו סילוף של דברי התורה, וטוען שחז"ל וכל ירא ה' נרתעים מפירושים כאלו.
29. ובידוע שאינו דומה ענין הקדמות לגשמות כלל. כי בענין הגשמות יבואו כמה כתובים מכחישים זה את זה, כתוב אחד אומר: "ויראו את אלקי ישראל", וכתוב אחד אומר: "כי לא יראני האדם"! כתוב אחד אומר: "ועשו לי מקדש ושכנתי", וכתוב אחד אומר: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"!
וכיוצא בזה אמרו רז"ל: דברה תורה כלשון בני אדם. ותרגם אונקלוס הגר מפי חמשה זקנים: "וחזו ית יקרא דאלהא דישראל". ותרגם "ושכנתי בתוכם" – "ואשרי שכינתי ביניהון", וכן כל הדומה להן. מפני שלא נאמר "ושכנתי" אלא על כבודו של הקב"ה,[20] שנאמר[21]: "לשכון כבוד בארצנו" להודיע כי כל הגוים כאין נגדו[22]
30. ויותר יעקב לבדו[23]
31. אבל לענין מעשה בראשית כל הכתובים זה לזה מעידים
32. והיו לאחדים
33. ופניהם איש אל אחיו, משמר לעומת משמר
34. וקרא זה אל זה ואמר
35. המה ישאו קולם
36. ירונו בגאון יי' כלם
37. ברוך שאמר והיה העולם.
ר' יהודה מתיר לפרש את הפסוקים כמשל רק כאשר ישנן סתירות פנימיות בתוך הפסוקים עצמם, כמו ביחס לאי-גשמותו של ה'. אבל ביחס לבריאת החומר אין סתירה בתורה, ולכן אין להוציא את הפסוקים מפשוטם רק כדי להתאימם להגיון ולפילוסופיה היוונית.
38. ואינו כדאי מופת חכמת יונית לעקור את הכל, שנאמר: ובא האות והמופת[24] וגו', וכתוב בתריה: לא תשמע אל דברי הנביא!
אין לקבל את תורת חכמי יון (ולעקור את פשוטם של דברי תורה) גם כאשר הם מביאים הוכחות הגיוניות לשיטתם.
ועוד, שאפילו לדבריהם שהם מדברי סופרים
39. ולא מדברי ספרים
40. כי כל מופת שלם צריך עיון גדול עד מאד, מפני שפעמים יתערב בו דבר מתעה מאותה חכמה שקרנית שנקרא בלשון יון סופיסטיק"ה, ובהתחברות אליו יעשה מרמה
41. ללכוד חכמים בערמה.
כיצד ניתן להתכחש להוכחות שמביאים חכמי יון לטענותיהם? התשובה לכך היא שחכמי יון מתמחים בחכמה הקרויה סופיסטיקה, שמטרתה לשכנע את היריב בטענתך, בלי שישים לב לפגמים בטענות שאתה מעלה.
42. כגון שיהיה באות ובמופת או בהקדמות מהקדמותיו עד סוף כל העולם אחד מן המומים הפוסלין המחפפים משותפים, או טענות מחופות מזוייפות
43. צנומות דקות שדופות,
44. ונמצאים תולדותיהם
45. כיוצא בהם,
46. שאינן משיחין לפי תומם
47. כי זנתה אמם.
צורת ההטעיה היא על ידי כך שהם מציגים הנחות מוקדמות (אקסיומות) לטיעון, ומגניבים לתוך ההנחות הנראות מובנות מאליהן גם ניסוחים מוטעים, וכאשר אנו מקבלים (בטעות) את ההנחות ניתן להוכיח מסקנות לא נכונות.
48. לפי דרכנו למדנו שהסומך על דבריהם בדברי תורתו
49. לא יצא ידי חובתו.
50. וכל שכן לענין מופת הקדמות, שהוא פוסל את השבת במומו
51. בשנותו את טעמו
52. ויסבר להשניא זמנין ודת[25] כבלע את הקדש ויטמנהו בחול[26]
53. בשפוני טמוני חול
54. כי יודע כל ישראל כי טעם שמירת שבת ממעשה בראשית כמשמעו: כי ששת ימים עשה יי', וכתיב: על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו.
ואם שבת זה בשום פנים בעולם שלא עמד טעמו בו, ריחו באמת נמר
55. ושומרו לשקר שמר!
56. ואיך עלה על לב כי על פי משל וחידה,
57. נאמר במקושש: רגום אותו באבנים כל העדה?
לפי גישת הרמב"ם, המוכן לפרש את מעשה בריאת העולם כמשל, לא מובנת מצוות השבת וחומרתה, שמבוססת על כך שה' ברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי.
58. על כן תפוג תורה
59. ולא יצא משפטה כאורה
60. כי ראתה גוים באו מקדשָהּ
61. ויונים טמאו את היכל קדשָהּ[27]
62. ובכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, כי כל מעשה אין מכסין עליו לכבוד עושהו
63. אם זר מעשהו
64. וראיה לדבר מעשה העגל[28]. כי אין הפרש בין אותו עגל מסכה
65. לפסל מיכה
66. כי תועבת יי' אלקיך גם שניהם.
…
- על פי אגרות קנאות בהקדמה הערה ד', המחלוקת החלה בשנת תתק"ץ. ↑
- במהלך הפולמוס סביב ספרי הרמב"ם ומשנתו נכתבו הרבה אגרות של חכמי הדור, והם כונסו בספר 'אגרות קנאות'. ראו גם באינטרנט באתר 'דעת' של מכון הרצוג מאמר של רפאל זר, "אגרת התשובה הראשונה של רבי יהודה אלפכאר לרד"ק". ↑
- במדבר כב,לב (דבר המלאך לבלעם), והכוונה בהקשר כאן: יצאתי למאבק ולמלחמה. ↑
- על פי בראשית י,כה (ומוסב בדרך מליצה ללשון מחלוקת) ↑
- של הרמב"ם ↑
- לשון חיבור, כלומר: הרמב"ם הצליח לחבר בין התורה ובין חכמת הגוים. ↑
- הרד"ק הצטנן וסבל מחום גבוה. ↑
- משחק מלים, והכוונה לרמב"ם. ↑
- מתוך אגרות קנאות – קובץ אגרות הפולמוס על כתבי הרמב"ם, עמ' 1. ↑
- זכריה ג,ב. ההתייחסות היא לדברי הרד"ק הפותח את מכתבו במלות הפסוק: "הנה אנכי יצאתי לשטן". ↑
- שמואל א יז,יד (על דוד שלא יצא למלחמה כמו אחיו). ההתייחסות כאן היא לדברי הרד"ק המכנה את מתנגדי הרמב"ם "בני פלג ויקטן", ועל כך מגיב ר' יהודה בחריפות: דוד – הרד"ק – הוא הקטן. ↑
- איוב א,ז (דבר ה' לשטן). ↑
- איוב שם. ↑
- מורה נבוכים חלק ב סוף פרק לה. ↑
- מורה נבוכים ב,מב. ↑
- הדיון הפילוסופי האם החומר קדמון ונצחי, ולא נברא יש מאין על ידי ה'. ↑
- הוכחה לוגית ↑
- של המקרא ↑
- לא מפרשים את הפסוק כפשוטו ↑
- כבוד ה' הוא השוכן במשכן, אבל ה' עצמו לא שוכן במקום גשמי מצומצם. ↑
- תהלים פה,י ↑
- ישעיה מ,יז. ↑
- ורק בעם ישראל שורה השכינה. ↑
- מדובר על נביא שקר העושה מופת, כלומר נס החורג מחוקי הטבע, ובכל זאת אין לשמוע בקולו. ר' יהודה דורש את הפסוק בדרך מליצה: גם כאשר חכמי יון מביאים לנו מופת, כלומר הוכחות לוגיות ושכליות, אין לנו לשמוע בקולם. ↑
- מליצה על סמך הפסוק דניאל ז,כה ↑
- שמות ב,יב. כאן בדרך מליצה: בעקבות האלגוריה אנו טומנים את קדושת השבת, והופכים אותה לחולין. ↑
- הכוונה בדרך מליצה: הכנסת דעותיהם של חכמי יון לתוך בית המדרש כפי שעשה הרמב"ם שקולה לטומאת המקדש על ידי היוונים בימי החשמונאים. ↑
- שהתורה לא הסתירה את החטא, למרות כבודו של אהרן. ↑