לפני מספר שנים פירסמתי בכתב העת תחומין (כרך כח, עמודים 211-224) מאמר על השאלה האם בימינו ניתן להכשיר עדות של יהודי שאינו שומר מצוות. הטענה העיקרית של המאמר היא שיש להחשיב את העבירות של חילוני מצוי בימינו כשגגה, ועבירה בשגגה אינה פוסלת לעדות.
השגגה נובעת משתי סיבות: א. חינוך מילדות (הקרוי בספרות ההלכה "תינוק שנשבה לבין הגוים"). ב. השפעה סביבתית של רוב הציבור היהודי כיום.
אני מצרף כאן את המאמר מתחומין כח(עם תיקונים קלים בלבד של הנוסח המקורי).
לא אסכם כאן את המאמר, אבל אציין מספר נקודות במאמר שנראות לי מחודשות:
- הרבה פוסקים בדורות האחרונים פקפקו האם ניתן להחשיב מי שנחשף ליהדות כתינוק שנשבה, וזאת מתוך הסתמכות על דברי הרדב"ז בהקשר זה (ביחס לקראים). במאמר טענתי: א. רמת ההיחשפות של יהודי חילוני בן זמננו ליהדות שהפוסקים מציגים כדי להפקיעו מהגדרת 'תינוק שנשבה' אינה משמעותית מספיק. ב. השו"ע פוסק נגד דעת הרדב"ז.
- ישנה מחלוקת קדומה האם ניתן להשתמש בטענת "תינוק שנשבה" כדי להכשיר לעדות אדם שאורח חייו מנוגד לתורה באופן כללי (ולא רק עבירה בודדת).
- ניתן להחשיב חילוני כשוגג גם מי שקיבל חינוך דתי, וזאת בשל ההשפעה הסביבתית החזקה של הרוב.
בזמנו שלחתי מאמר זה למורי ורבי הגאון הרב אשר וייס שליט"א. הוא כתב לי תשובה (שמופיעה בשו"ת מנחת אשר חלק א), שבה הוא מסכים לרוב טענותי, אבל לא למסקנה. לדעתו מי שאורח חייו מנוגד לתורה פסול לעדות גם כאשר הוא שוגג.
למאמר זה כתבתי גם מאמר המשך (שפורסם בתחומין כרך ל) שעוסק בשאלה האם ניתן להכשיר גם עדות של יהודי הכופר בעיקרי האמונה. המאמר פורסם גם כאן באתר.
אני מפנה גם למאמר נוסף בנושא, שהוא השלמה למאמר כאן: 'האם רשע נפסל לעדות מחשש שהוא משקר', וכן למאמר: 'עדות של כופר'.
קראתי עכשיו את המאמר בתחומין. ויישר כוח.
מהגמ' בחולין ד: מבואר שמשרתי אחאב היו נקראים מומר לעבודת כוכבים ושחיטתם
נפסלת. ואפילו שרוב העם עבד עבודה זרה.
יישר כוחך על שאלתך!
ראשית אנסח את דבריך ביתר דיוק. בגמרא בחולין דף ד,ב לא מבואר במפורש ששחיטת משרתי אחאב נאסרת, אדרבא שם רב ענן הוכיח משחיטת משרתי אחאב ששחיטת מומר לעבודה זרה כשרה. כוונת דבריך כנראה כך: אם נניח שעובדי עבודה זרה באותו הדור נחשבים כאנוסים, אין לרב ענן הוכחה משחיטת משרתי אחאב. שהרי ניתן לפסול שחיטת מומר לעבודה זרה, ובכל זאת שחיטת משרתי אחאב מותרת משום שהיו כאנוסים! וזו אכן שאלה יפה מאוד.
אשיב בקיצור נמרץ, למרות שנדרשת אריכות. (אני ממליץ לעיין במאמר שפרסמתי בכתב העת אסיף גיליון ח', בסעיף ד' של המאמר, שם הרחבתי בנושא זה, וזה יעזור להבין את דברי כאן).
ישנן שלוש שיטות לגבי פסול שחיטה של מומר לעבודה זרה. לפי תוספות הפסול הוא משום שאינו נחשב "בר זביחה", היות שמפקיע עצמו מחיוב המצוות. לפי רי"ד הפסול הוא מחשש שמא לא שחט כהלכה. לפי הרמב"ם הפסול הוא משום שנחשב כגוי (לפי רע"א הפסול לשיטת הרמב"ם במשומד לעבודה זרה הוא רק מדרבנן).
על סמך זה נדון במשומד לעבודה זרה באונס (שנמשך אחר רוב העם) – לפי תוספות גם תינוק שנשבה ואנוס בכפירתו, מכל מקום כל זמן שמפקיע עצמו מעול מצוות נחשב אינו בר זביחה ושחיטתו פסולה. לפי רי"ד פשוט שאם חשוד על כל עבירות שבתורה אין לסמוך על שחיטתו אפילו אם הוא אנוס במעשיו. לפי הרמב"ם יש לדון לגבי משומד לעבודה זרה באונס, ויתכן ששחיטתו כשרה ולא תקנו חכמים להחשיבו כגוי. (כך כתבתי שם בסוף סעיף ד' של המאמר. אבל יתכן לחלוק על דברי, ולומר שמשומד לעבודה זרה היות שיש בו חשש שמא שחט לעבודה זרה אסרו חכמים את שחיטתו כמו בגוי – ולפי זה תיושב שאלתך).
לאחר הקדמה זו אדון בשאלתך: דברי הגמרא בחולין דף ד,ב קשים (לשיטת הרמב"ם): אם כדברי רע"א הפסול של שחיטת משומד לעבודה זרה הוא רק מדרבנן, מה ההוכחה מכך שיהושפט אכל משחיטת משרתי אחאב? הרי יתכן שאז עדיין לא גזרו חכמים! במאמר הנזכר לעיל הבאתי כמה אחרונים שהקשו זאת, ואת התירוץ של רבי יהושע מקוטנא: הוכחת רב ענן היא שאילו היה המשומד לעבודה זרה נחשב כמשומד לכל התורה, בפועל היה אסור לאכול משחיטתו מדאוריתא כשאין ישראל עומד על גביו, מחשש שלא שחט כראוי. לפי תירוצו מיושבת גם שאלתך על דברי: הפסילה האפשרית של שחיטת משרתי אחאב אינה מחמת היותם כגוי, אלא מחמת שאין לסמוך על שחיטתם, וזה נכון גם אם הם נחשבים כאנוסים.
קיצרתי מאד בדברי, ואם נדרשת תוספת הסבר אשמח לפרט.