הפה שאסר הוא הפה שהתיר – האם מטעם מיגו

כתובות טז,א בגמ' (למטה) מכדי האי מגו והאי מגו כו', ורש"י שם ד"ה הכא, כתובות יח: תוד"ה הרי אלו, כתובות כב. תוד"ה מנין (מטעם מיגו), ב"ב ל. תוד"ה לאו, ב"ק עב: תוד"ה אין לך (בסוף), רמב"ן ב"ב לג: ד"ה אמר רב זביד (שנאמן אפילו כאשר ע"י שתיקתו יפסיד יותר), מאירי כתובות יח: סוף המשנה (מביא שיטות שמטעם מיגו ומשיג עליהם), ש"ך חו"מ קח ס"ק ז (שזו מחלוקת ראשונים), מחנה אפרים הלכות אסורי ביאה פי"ח הי"ז ד"ה ואני לענ"ד האי מילתא (וע' ד"ה ברם), נתיבות המשפט קמט-ט, בית הלוי ח"ג (לגבי מודה בשטר שכתבו), שו"ת זית רענן חו"מ סימן נו אות ב', הגהות חכמת שלמה על אה"ע קנב-ו, המאיר לעולם ח"א סימן יז, חדושי ר' שמעון ב"ב סימן כ, קוב"ש כתובות אות מג, קוב"ש ב"ב אות קט, תכו, חידושי הגרנ"ט ב"ב סימן קעו (במהדורת אוריתא. ובמהדורת סטנסיל הישנה בעמ' עו. מבאר שיש לו כח הטענה הקודמת), קה"י ב"ב סימן כג, וכתובות סימן יט (סימן טו במהדורה הישנה).

 

הפה שאסר הוא הפה שהתיר

לשים עצמו רשע על ידי הפה שאסר – ע"ע אין אדם משים עצמו רשע

אם דוקא תוך כדי דיבור – ירושלמי כתובות פ"ב ה"ה (למחר אמרה גרושה אני) עי"ש, רש"י כתובות יח: ד"ה כיון שהגיד, כתובות קט,ב רש"י (לפני המשנה) ד"ה נאמן (תוס' שם מקשה עליו, וקובץ שיעורים ב"ב אות קט פירש סברתו משום הפה שאסר ומתיר לאחר זמן), רמב"ם גירושין ריש פרק יב והשגות הרמ"ך ומגיד משנה (מחלוקת בזה) ולחם משנה, רמב"ם אישות ט-יא מ"מ ולח"מ, כתובות כב. תוד"ה מנין ומהרש"א, מאירי יח: סוף המשנה (שבממון דווקא בתוכ"ד, ובבעל דבר אפילו לאחר כדי דיבור), שו"ע אה"ע קנב-ו (מחלוקת), מחנ"א הלכות איסורי ביאה פי"ח הי"ז ד"ה ולכאורה נראה שזו, קוב"ש כתובות אות מג (באור מחלוקת הראשונים, תולה זאת בשאלה האם הנאמנות מטעם מגו).

באדם שאינו בעל דין ואינו עד – אבן האזל חובל ומזיק ה-ז (ד"ה ונראה).

הפה שאסר לאפטורי משבועה – גיטין פה במלחמות ובעל המאור, רשב"א (רמב"ן) כתובות יח, נחל יצחק סימן פב כללי מיגו סימן א ענף ג.

נגד חזקת אומדנא – כתובות יח: בגמ' בשלמא פסולי עדות מלוה גופיה וכו', ושם יט. תוד"ה חזקה (שתלוי בספק הגמרא לגבי מיגו במקום חזקה), רמב"ן ב"ב ע. (הפה שאסר גובר על 'שטרך בידי מאי בעי'), ש"ך חו"מ קח סק"ז, קצות החשן עח-ה (מיגו לא מועיל נגד חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, אבל הפה שאסר מועיל), וכ"כ קצוה"ח צז,יא, וקצוה"ח קח,ד, וקצוה"ח עח,ה, שיעורי ר"ש רוזובסקי ב"ב אות קכ (מקשה על קצוה"ח, שבספק של הגמרא ב"ב ה,ב נחשב מיגו ולא הפה שאסר).

נגד עדים – ירושלמי כתובות פ"ב ה"ה (ר' יודן מסתפק, ור' יוסי מסתפק במקום תרי ותרי), נעם ירושלמי על הירושלמי שם, כתובות יח: תוד"ה הרי אלו, ב"ק עב: תוד"ה אין לך, רמב"ן במלחמות ב"ב סוף יז,א מדפי הרי"ף, ריטב"א מכות ג. על הגמ' העדנו והוזמנו בבי"ד פלוני, (שיעורי רבי שמואל רוזובסקי שם ג,א אות קמד, מסביר שאם האדם עצמו הוא זה שמספר שיש עדים זה עדיף ולכן נאמן יותר מהעדים), שו"ת מהרי"ט ח"א סימן סא, וסימן סב ד"ה גם דברי הרב, הפלאה כתובות יט. בתוד"ה אימא, נתיבות המשפט עא-ד (שמועיל), קמב-א, קמט-ט, נחל יצחק פב-א, זית רענן ח"ב חו"מ סימן נו, שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"מ כ,ב.

להוציא ממון – מאירי כתובות יח: סוף המשנה (וע' גם ערך מגו – להוציא), שו"ת מהרי"ט ח"א סוף סימן סא וסימן סב, אבן האזל מלוה ולוה פי"ד הלכה ו ד"ה והנה.

בענין זה – בית הלוי ח"ג סימן מב, אחיעזר יו"ד לו, אבני נזר אה"ע קלג (מנר למנחם).

 

הפקר – הפניות

יאוש – ע"ע יאוש

בחפץ שאינו ברשותו – ע"ע אינו ברשותו

אם חוזר ביובל מהזוכה בו – ע"ע שמיטת כספים

האם אפשר לקנות שדה להפקר – ע"ע קנין

פטור הפקר מתרומות ומעשרות – ע"ע תרו"מ

אם נקנה בקנין אגב – ע"ע אגב

להקדיש הפקר  – ע"ע הקדש

להפקיר דבר שלא בא לעולם – ע"ע דבר שלא בא לעולם

אם בעל חוב גובה מנכסי לוה שהופקרו – ע"ע שעבוד

שביעית בשדה הפקר – ע"ע שביעית

 

הפקר – מטעם נדר

רמב"ם נדרים ב-יד ("ההפקר אע"פ שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לו לחזור בו"), וכלשון הרמב"ם נפסק בשו"ע חו"מ רעג סעיף ב, מאירי נדרים ז,א (שמקור דברי הרמב"ם מספק הגמרא בנדרים לגבי יד להפקר), קצוה"ח רעג-א (לפי הרמב"ם ההפקר אינו עושה קניין כלל), וטבעות זהב שם, שו"ת חת"ס יו"ד שטז ד"ה עכ"פ (חולק על קצוה"ח), חדושי ר' מאיר שמחה בשו"ת סימן נג, אתוון דאוריתא כלל יז, שערי ישר ה-כג (הפקר ודאי יוצא מרשותו, ורק יש דמיון לנדר), חדושי ר' שמעון נדרים סימן כד, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן סה, תורת זרעים עמ' כ' והלאה, שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סימן נו.

האם ניתן להישאל על הפקר – ר"ן נדרים פה,א (אי-אפשר), והגהות יעב"ץ שם (שהפקר הוא נדר, וא"א להישאל בגלל שנדר על דעת רבים), מנחת חינוך מצוה יא אות ה (הרמב"ם יחלוק על הר"ן, ויסבור שאפשר להישאל).

 

הפקר

המקור שמועיל – רמב"ם נדרים ב-יד, הגהות מימוני שם בשם ירושלמי.

האם נחשב דעת אחרת מקנה – ב"מ יא: רש"י, שטמ"ק ב"מ יב., מגיד משנה בהקדמה לספר קנין, משנה למלך מכירה פכ"ט (ונ"מ אם קטן יכול לזכות מהפקר), קצוה"ח שסב-א, גידולי שמואל ב"ב עו. מקשה סתירה מהרא"ש ב"מ יב לרא"ש ב"ב עו., וע' אילת השחר ב"ב ח"א נה,א.

הפקר בלב – ר"ן ריש פסחים ורמב"ן שם (א"א), מחנ"א זכיה מהפקר סימן ג, קצוה"ח יב-א, שו"ת רע"א סימן כג.

אם מדאוריתא צריך בפני אחד – רמב"ם נדרים ב-טז, ר"ן סוף פרק רביעי מנדרים, שו"ת מהרי"ק סימן קמב, מהרי"ט ח"א סימן פה, חו"מ רעג, מרחשת סימן מח.

האם הפקר מטלטלין צריך שלשה מדרבנן – קהלת יעקב כלל קיד, מחנ"א הל' הפקר סימן א, מ"ב סימן רמה ס"ק טו ובשעה"צ ס"ק יח.

על ידי שליח – בית יוסף או"ח סוף סימן תלד, מ"ב תלד ס"ק טו בשם הב"ח (שאינו מועיל), רע"א גיטין לב., חזו"א אה"ע פג-י.

הפקר של גוף או פירות בלבד – שו"ת רע"א סימנים קמד-קמה, קהלת יעקב (אלגזי) כלל קע (משיכה) מוכיח מרשב"א גיטין עב בשם ירושלמי ומבאר שם, חזו"א אה"ע עד-יח.

הפקר לעיר אחת – נובי"ת אה"ע עז מביא מחלוקת בירושלמי.

אם אחר שהפקיר יכול לחזור בו – מחנ"א זכיה מהפקר סימן ח, (לגבי לחזור בתוך כדי דיבור ע"ע תוכ"ד).

הפקר לזמן – שו"ע או"ח סימן רמה ס"ג ובמ"ב ס"ק יח, מחנה אפרים זכיה מהפקר סימן ב, שו"ת רע"א קמה, שלמי נדרים דף מד, תורת זרעים עמ' כא.

להפקיר חוב – ש"ך חו"מ סימן סו ס"ק כה, נתיבות המשפט סו-יא, אילת השחר ב"ב עו,א.

 

הפקר בית דין – האם מועיל גם להקנות

ראשונים: גיטין מ: תוד"ה וכתב, ב"ק סח,ב תוד"ה הוא דאמר (לקראת הסוף: "דאפקינהו רבנן מרשות עם הארץ כדי שלא יהא נכשל ואוקמינהו ברשות זה". – מבואר שיכולים להקנות), שו"ת הר"י מגאש סימן קו (כדברי הר"ן וריטב"א שלקמן), ר' יונה בשטמ"ק ב"ב נד, ר' יונה ב"ב ק., גיטין לו: רשב"א וחת"ס, ריטב"א גיטין עח. ור"ן שם (ל"א מדפי הרי"ף סוף ע"א), ריטב"א ב"ב קסח. ד"ה והאידנא שדיוה רבנן.

אחרונים: מהרי"ט סימן ז, יש"ש יבמות פרק י סימן יט (שמועיל גם להקנות), מחנה אפרים משיכה סימן ב, מחנ"א קנין מכירה סימן ב, דברי אמת קונטרס דברי סופרים סימן ו עי"ש, גט פשוט סימן קכ, קהלת יעקב (אלגאזי) כלל קע (משיכה), נתיבות המשפט רלה ס"ק יג, מקו"ח סימן תמח, תשובות רע"א סימן רכא אות ו' ד"ה ויראה לי (שזו מחלוקת ראשונים), וסימן רכב אות כ"א, נחל יצחק חו"מ סימן ב, פתחי תשובה חו"מ ב סק"כ, מהרצ"ח גיטין יד., כ., נה:, מהרצ"ח מו"ק טז., דבר אברהם ח"א א אות יד-טז, דבר אברהם ח"ג סימן לב ברשימות אות א, שדי חמד כללים ה כלל נט.

 

הפקר בית דין

אם המלך יכול להפקיר נכסים – ע"ע מלך

המקור – יבמות פט:, גיטין לו:, רשב"ם ב"ב קטז,א ד"ה שלא תירש בת הבן.

מדאוריתא או מדרבנן – א"מ כח סק"ב ד"ה ונראה משום שכתב.

אם דוקא בי"ד חשוב וגדול שבדור, או כל בית דין החשוב שבעיר, או בני העיר עצמם – מרש"י סנהדרין כט: ד"ה שלשה משמע שכל שלשה דיינים יכולים להפקיר, מרדכי ב"ב סימן תפ (בשם ר"ת, שרק בית דין גדול שבדור), תשב"ץ ח"א סימן קלג וח"ב סימן ה, שו"ת מהר"ם אלשקר סימנים מח-מט, שו"ת ר' אליה מזרחי סימן נז (רק בית דין הגדול באותו דור), מהר"י בן לב ח"ב סימן מד.

אינו מכח בי"ד, אלא משום שבידם השררה והוי מעין מלך – דבר אברהם ח"א סימן א אות ה.

רק להבא, אבל להפקיע בעלותו בלא מעשה שיעשה שיתחיב אין לב"ד כח – כן כתב בשו"ת זכרון יהודה לר"י בן הרא"ש סימן עח, תוס' יבמות צ. ד"ה אזיל וע' רע"א שם (שדוקא אם פשע), סנהדרין כט: רש"י ד"ה שלשה (קשה לר"י בן הרא"ש), גיטין כ. ודילמא אקנויי אקנו רבנן (קשה לזכרון יהודה), שטמ"ק כתובות ג. ד"ה 'עוד כתב וז"ל' (אחרי האמצע) וכן כתב הרא"ש ז"ל בתוס' (שדווקא כשיש רשעה), שו"ת מהר"ח או"ז סימן רכב (דוקא כשגוזרים דבר על האדם שהוא יכול לקיים, ואם הוא במרד ובמעל מפקירים נכסיו), שו"ת רע"א ק' תחילת סימן קה.

להפקיר נכסי גוי – קוב"ש כתובות אות פ, דבר אברהם ח"א סימן א אות ה ד"ה ולפמ"ש.

הבי"ד שבכל דור מפקיר – רש"י ב"מ צו: ד"ה נמעלו, משנת יעבץ חו"מ סימן ו.

בענין זה – נחל יצחק חו"מ סימן ב, דבר אברהם ח"א סימן א אות ה-ו, ח, וסימן יא אות ז, קוב"ש פסחים אות קלה, קוב"ש ח"ב סימן יד, (מנר למנחם).

 

הפרה, התרה והקמה (בנדרים ושבועות)

הפרת הבעל כשאומר שיחול לאחר זמן (אם יש חסרון של "כלתה קנינו") – שו"ת רע"א ח"א סימן קמד (הובא בלקוטים של רע"א לכתובות עב).

אם חכם יכול להתיר אחרי הקמת הבעל – מרדכי ריש פרק השולח, הגהות מרדכי שם בשם רבינו יהונתן, יו"ד רלד כג ברמ"א, מהר"ם מינץ סימן יח, הפלאות נדרים ח,ב.

כשהתנה שלא להפר – שו"ת הריב"ש תמד תקיא, שו"ע יו"ד רכט ז ובנו"כ.

האם הפרת האב משום שהבת נודרת על דעתו – יו"ד רלד ש"ך סק"ד, שלמי נדרים בסוף הספר מכתבים, ובריש פרק עשירי.

האם האב מיפר רק נדרי עינוי נפש ובינו לבינה – ר"ן נדרים סח,א ד"ה לומר (לדעת הרמב"ם כל הנדרים, והר"ן חולק).

שתיקה ביום שמעו כשלא יכל להפר באותו יום – נדרים פז: ר"ן ד"ה ר"מ, נדרים סז: ר"ן ד"ה אימא אב.

שתיקה ביום שמעו – איבוד זכות ההפרה או קיום הנדר – נדרים עא: בגמ' ואהדרה ביומיה ור"ן שם, רמב"ן במשפט החרם עי"ש, לכאורה יש להוכיח מהרמ"א יו"ד רלד סכ"ג בשם מהרי"ק (וכבר הוכיחו זאת האפיקי ים והקה"י), רש"ש נדרים סט., אפיקי ים סימן יז, קה"י נדרים סימן לג, ובהוספות סימן ד, שו"ת שרידי אש ח"ג סימן נג, ספר הזכרון לר"ח שמואלביץ עמ' תנו שעור מר' שמעון שקאפ.

אם התרת חכם מכאן ולהבא למפרע או למפרע ממש – שו"ת הרשב"א ח"ה סימן סח, ר"ן ריש פרק עשירי מנדרים, פסקי הרא"ש נדרים פ"ו סוף סימן ג, בית יוסף יו"ד סימן רכח בשם ירושלמי, שערי ישר ב-ט ד"ה ועתה יתבאר, חדושי ר' שמעון נדרים סימן יד.

האם צריך התרת חכם בפתח על הנדר (או שהנדר בטל מעצמו מטעם נדרי טעות) – רשב"א נדרים כב, מבי"ט ח"א צח, שם ח"ג סימן קטז (אין צריך חכם), שו"ת מהרי"ט ח"א סימן יט ד"ה הוו יודעים (מפלפל בדברי המבי"ט), וח"ב יו"ד סימן כו, ידות נדרים רכח-טו.

גדר הקמה והפרה – חדושי ר' חיים הלוי הל' נדרים.

חרטה – אם הוי גדר טעות – נדרים סז: תוד"ה פותחין, שלמי נדרים סד,ב.

 

הקדש – הפניות

קרבנות – ערך נפרד

מעילה – ערך נפרד

הקדש בדבר שלא בא לעולם – ע"ע דבר שלא בא לעולם

אם יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור – ע"ע תוך כדי דיבור

אם קונה בחצר – ע"ע חצר

על ידי שליח – ע"ע שליחות

מזיק הקדש – ע"ע נזיקין

אסמכתא בהקדש – ע"ע אסמכתא

אם שביעית נוהגת בקרקע הקדש – ע"ע שביעית

גמר בלבו להוציא בשפתיו – ערך נפרד

 

הקדש

אם יש דין ממון חוץ מהאיסור – ש"ש ו-ד, מערכת הקנינים סימן יז.

האם הגזבר נחשב בעלים – אפיקי ים ח"ב סימן ח ד"ה ועפ"י, ומביא ירושלמי תרומות פ"א.

קדושת מזבח הגוף שייך להקדש, וקדושת בדק הבית רק משועבד להקדש – רשב"א וריטב"א חולין קלט., חי' הגר"ח סטנסיל סי' רמט (בקדשי בדק הבית הקנאה ממש, ובקדשי מזבח הקדושה הופכת אותו לממון גבוה).

האם הקדש על-ידי מחשבה מועיל רק לחייב את האדם, או גם להחיל קדושה על החפץ – רש"י קדושין מא:, רמב"ם מעה"ק יד-יב, מאירי חגיגה דף י, מאירי שבועות כו:, עונג יו"ט סימן קיז ד"ה תדע, משאת משה פסחים סימן פד, וע' יונת אלם סימן יא שחוקר אם במחשבה הוי גדר קנין בלבד או שנעשה גם נדר בדיני איסורים (כשהתחיב במחשבה).

במחשבה – אם אפשר לבדק הבית – חזון יחזקאל נדרים פ"א ה"ד.

מתפיס תמימים לבדק הבית אין יוצאים מידי מזבח – דאוריתא או דרבנן – זבחים נט: בתוס', כנסת הראשונים זבחים שם, מל"מ ערכין ה-ה, רי"י פערלא לסהמ"צ ח"ב עמ' 605 והלאה.

להקדיש הפקר שבידו לזכות בו – נדרים לד,ב לגבי ככר של הפקר לפניו ופירוש הרא"ש שם בשם רא"ם (יכול), ור"ן שם (רק בנמצא בד' אמותיו), שו"ת בנין ציון ח"א סימן קסה-קסו, (משנה למלך ערכין פ"ו הל' כב), קונטרס בשו"ת הריב"ש מאמר א עי"ש, קצוה"ח רד-ג ומש"כ עליו רע"א ב"מ  מט. (בדו"ח ובלקוטים), חבל יעקב ח"א סימן ז אות ב וסימן ח אות ט-יג, שע"י ו-יז ד"ה ובהא דאיתא, דבר אברהם ח"א במסגרת זהב (בסוף) לסי' טו ד"ה ואין לומר דבר חדש.

האם המקדיש נשאר בעלים – אתוון דאוריתא כלל ג.

להישאל משבא ליד הגזבר – פסחים מו: תוד"ה הואיל (השני), חו"מ רנה ש"ך סק"ו וקצוה"ח ס"ק ג, שערי ישר א-יב.

אם אפשר לפדות שדה שתהיה הפקר – אור שמח ערכין ז-א.

אם חל על פחות משוה פרוטה – גיטין יב: רש"י (לא חל) ותוד"ה פחות (חל), תוס' רי"ד סוכה מא,ב (אי אפשר להקדיש דבר שאינו שוה פרוטה), מנחת חינוך מצוה שנג (קמד-ד), קהלות יעקב שם סימן יא (במהדורה החדשה).

האם גידולי הקדש שייכים להקדש – שו"ת מנחת ברוך או"ח סימן ל.

 

הקטרה (בקרבנות)

אם צריך לשם בעלים – זבחים ב. תוד"ה כל, כנסת הראשונים שם אות ג-ג.

אם מדיני הקרבן או דין כללי בקרבנות – זרע אברהם סימן ד אות יד, קה"י פסחים סימן מא אות ב.

האם העלאה למזבח תחילת ההקטרה – אחיעזר ח"ב סימן כו אות יג, מקדש דוד קדשים ד-ה, כתבי הגרי"ז זבחים (סטנסיל) דף פז, כנסת הראשונים זבחים פרק ט אות ע בשם הגרי"ז.

האם האימורים מתירים את הבשר – זבחים מג. תוד"ה והלבונה (שלא נחשב מתיר), רמב"ם פסוה"מ יח-ז (שנחשב מתיר), בית האוצר ח"א כלל קנב.

 

הרשאה

למה צריך הרשאה ולא מועילה שליחות – שאילתות דרב אחאי תחילת סימן קנ, ובהעמק שאלה שם ס"ק א-ב (בעיקר ס"ק ב, שנחשב מחייב לאחריני שגובה מהחייב, ולומדים מפסוק שלא מועיל), מלחמת ה' ב"ק כז,ב מדפי הרי"ף (שאפילו לאחר השליחות יכול לומר לאו בעל דברים דידי את), תוספות רבינו פרץ ב"ק ע,א (ד"ה כל אורכתא, כדברי הרמב"ן), מרדכי ב"ק פרק שביעי סימן ע (שמא ימות), רא"ש ב"ק פ"ט סימן כא (שמא יחזור בו מהשליחות), טור ושו"ע חו"מ ריש סימן קכב (הטור כתב חשש מיתה וחשש חזרה, והשו"ע כתב רק שמא ימות המלוה, וראה נו"כ שם. וע' שער המשפט קכג-ב, מה שהתקשה לגבי שבועה), נתיבות המשפט ריש סימן קכב, פני יהושע ב"ק ע,א (ד"ה בגמרא משום דאמר לו – שלא מועילה שליחות לגבי טענות בפני בית דין).

לקנסות – קונה"ס כלל א ג, ובגליונות ברוך טעם שם, וע' שבועות לג: ברש"י במשנה וברשב"א ומאירי ור"ן לגבי הרשאה על חוב שלא היה שלו מעולם (כגון נזיקין).

בענין זה – תמים דעים לראב"ד סימנים סא-סה, ונדפס גם בשו"ת הראב"ד (מהדורת הרב קאפח) סימן קמא (מאריך מאד בכל דיני הרשאה), שאלתות סימן קנ והעמק שאלה שם.

 

השקה (במקוה)

גידרה – פסחים לד. בגמ' ורש"י, רש"י ביצה יז: ד"ה ושוין ובכורות כב,א ד"ה וטהור ונידה יז. ד"ה נטהר מקצתו (מדין זריעה), רמב"ם טומאת אוכלין פרק ב (הסמיכות בין הלכה כ להלכה כא), רמב"ם פיהמש"נ מקואות י-ו, תפארת ישראלמקואות ג-ב בועז אות ב (מטעם זריעה או לא), רש"ש ריש מקואות, חדושי ר' חיים הלוי הל' טומאת אוכלין ז-ה ד"ה והנה י"ל (שנעשה כמקוה), ובהערות החזו"א שם (חזו"א מקואות סימן ז סק"ד), 'מכתבי תורה' רפו עד הסוף, חלקת יואב תנינא סימן יז, ועי"ש הוספה במפתח לסימן (שהוי מטעם זריעה), דבר אברהם ח"ב סימן טו (בגדרי השקה וזריעה), אמרי משה סימן א אות ט, קוב"ש פסחים אות קנז.

השקה לשאובים כשבטל החיבור – יו"ד רא בט"ז סק"ג (מטעם זריעה ולכן מועיל רק להכשיר שאובים), ש"ך יו"ד רא ס"ק קיב, פנ"י מכות ד., אמרי משה סימן א אות מב.

 

התראה

אם במלקות צריך שיתיר עצמו (כמו במיתה) – תומים סימן לח (אי"צ), שו"ת חוט השני סימן יד (שאי"צ).

אם מכת מרדות צריכה התראה – ע"ע מכת מרדות

התראת ספק – גידרה – ב"ק מד: תוד"ה הוה ליה, שבועות לז. תוד"ה הזיד, יבמות פ. תוד"ה נעשה סריס (לגבי כשיתברר למפרע) ובמהר"ץ חיות שם, כתובות לג. תוד"ה ניתרי, ושם טו. תוד"ה וספק ורע"א בדו"ח שם, זבחים עח. תוד"ה הפיגול (כשברגע אחד ודאי עובר איסור, והספק רק איזה איסור), רמב"ם ריש פ"ה משבועות ונו"כ, שטמ"ק כתובות ג. בשם הריטב"א, ספר הליכות עולם בפירוש יבין שמועה שער ד כלל קעח והלאה, שאגת אריה בסופו תשובה מועתקת משו"ת בית אפרים אה"ע מב (כשלעובר עצמו ספק לכו"ע לא התראה), אור שמח פט"ז מסנהדרין, שערי ישר שער א' מסוף פ"ב עד פ"ד.

טעמא דקרא שצריך התראה – פנ"י כתובות כב: קונטרס אחרון אות עב (לגרום בודאות שעובר איסור).