טוען טענת גנב

האם החיוב מחמת הכפירה או השבועה – ב"ק נז: רש"י סוף ד"ה בשבועה, רמב"ן שבועות מה: (כשנפטר בלי שבועה), אור שמח גניבה ד-י ובחידושים לב"ק סד:, קהלות יעקב ב"ק סימן לב.

שומר שכר שטוען טענת גנב בבעלים – ב"ק נז: תוד"ה נמצא (מסתפק) ושטמ"ק שם, ב"מ מב. תוד"ה אמר שמואל (שחייב כפל), אור שמח הנ"ל, קהלות יעקב ב"ק סימן לב, דבר אברהם ח"א סימן מ.

 

טעמא דקרא

מתי לכו"ע דורשים – סנהדרין כא. "שאני הכא דמפרשי טעמא דקרא", תוס' הרא"ש ב"מ צ,א (הובא בשטמ"ק. רק כאשר הטעם סותר פשטיה דקרא), מרדכי ב"ק סימן קלח והגהות מרדכי סימן ריד (בדבר תמוה אפילו רבנן דרשי), מהר"ץ חיות סנהדרין מו: (לכאורה דלא כרא"ש בשטמ"ק).

מצוה לדרוש – רמב"ם סוף תמורה.

אם להלכה דורשים – לח"מ תחילת פרק ג מהל' מלוה ולוה, תוי"ט יבמות ב-ה, תוס' אנשי שם על המשניות פאה א-ג בסוף, רמב"ם איסו"ב יב-א וראב"ד וכס"מ ושער המלך, שדי חמד כללים ט כלל טו, ב"י יו"ד ריש סימן קפא.

האם יש איסור דאורייתא משום לא פלוג – חינוך פרשת משפטים בדין שואל (שפטור בעליו עמו נאמר בכל גווני משום שלא רצתה התורה לתת הדברים לשיעורין), ריטב"א מכות ב,א ד"ה וליפסליה לדידיה (שלא תחלוק בפסולי קהל), ע' יש"ש ב"ק פ"ק סימן מז שגם בדאוריתא יתכן לא פלוג אפילו באופן שהטעם בטל, אבל בדבר מצוי לא אומרים לא פלוג, וע' שבת קלה: בר"ן, וריטב"א החדש שם, ומל"מ איסורי מזבח ג-ח, נחלת דוד ב"מ ד. ד"ה מיהו כל זה (בעיקר בסוגריים, מסתפק אם יתכן דין דאוריתא מטעם לא פלוג, ונוטה לומר שיתכן).

האם יתכן איסור דאוריתא משום סייג – אבות דרבי נתן תחילת פרק שני, ר"ן על הרי"ף פסחים א,א מדפי הרי"ף סוד"ה ומה, שדי חמד מערכת א כלל קכא (שיש בזה מחלוקת ראשונים), לקח טוב כלל ח.

 

טעם כעיקר – נותן טעם לפגם

הסברה להתיר טעם לפגם – ע"ז סוף דף סז:, רשב"א ע"ז סז. ור"ן שם, פמ"ג יו"ד קג משבצות זהב ס"ק א.

טעם לפגם באיסור שאוסר במשהו – ע"ז סו. תוד"ה מכלל, ריטב"א ע"ז סז: ד"ה ואינה, תורת הבית בית ד' שער ד' (דף לו.) בבדק הבית (ד"ה עוד כתב קדירה) ומשמרת הבית שם, או"ח תמז-י.

בבשר בחלב ובכלאי הכרם (שאסורים גם שלא כדרך הנאתם) – שו"ת מהרלב"ח סימן פח ד"ה כבר (דף מו-א), חוות דעת יו"ד קג-א, חדושי ר' חיים הלוי לרמב"ם מאכלות אסורות טו-לא, חלקת יואב יו"ד סימן יא, קהלות יעקב עבודה זרה סימן כה ופסחים סימן טו.

בענין זה – מנחת כהן ספר התערובות חלק ראשון פרק תשיעי.

 

טעם כעיקר

אסור מדאוריתא או מדרבנן – רש"י פסחים מה. ד"ה ור' עקיבא, רש"י חולין צח: ד"ה דמדאוריתא ותוס' שם באריכות, ע"ז סז. תוד"ה א"ר יוחנן, זבחים עח. תוד"ה אמור, רמב"ם מאכ"א טו א-ג ובכס"מ, טור ושו"ע יו"ד צח-ב, שער המלך חמץ ומצה א-ו.

הטעם אסור, או שהעצם ניכר ולכן אינו בטל ברוב – חדושי ר' חיים הלוי מעשה הקרבנות פרק יב, והל' חו"מ, והל' מאכ"א פרק טו, לקח טוב כלל ג.

הסברה שאסור משום שעל ידי הטעם האיסור ניכר – רשב"א חולין צח: בשם הראב"ד.

באיסור שאינו איסור אכילה – בכורות כב. תוד"ה הנך (שלא נאמר לגבי טומאה), ר"ש טבול יום ב-ג (שלא נאמר לגבי טומאה), ר"ן ע"ז סוף דף לז מדפי הרי"ף (לגבי איסורי הנאה), ע"ז עד. ברא"ש סוף סימן ל' (לגבי איסה"נ), מג"א תצח ס"ק כח ופמ"ג ורע"א שם, צל"ח פסחים טז: אות פג, משנה אחרונה ערלה ב-ג בשם פרי חדש, שו"ת מנחת ברוך סימן סט, לקח טוב כלל ג ד"ה ונראה, קוב"ש פסחים אות קעה (לגבי איסורי הנאה).

האם גורם לעבור בבל יראה – מנחת ברוך סימן נו, מ"ב סימן תמב סק"א בשם ח"י, קה"י פסחים סימן כא (ומביא מחלוקת בין כמה אחרונים בזה).

סיכום השיטות – פרי חדש או"ח תמב, פמ"ג פתיחה כוללת הל' פסח, קרן אורה נזיר לז., מנחת כהן תערובות.

האם לוקים על טעם כעיקר – תוס' חולין צח, רמב"ן מלחמות פסחים תחילת פרק ג.

בענין זה – נובי"ת סימן לז, ברכת ראש נזיר לז., דברי דוד (בחלק מההוצאות של נחלת דוד) קונטרס שלם, פמ"ג פתיחה להל' פסח ח"ב פ"א (מאריך), פמ"ג או"ח תמב, רע"א חולין דרוש ח, שו"ת רע"א קמא סימן קסו, חת"ס יו"ד פה, שו"ת חמדת שלמה יו"ד יג-יז, או"ח טו, דברי חיים יו"ד יב, בנין ציון קנה, עונג יו"ט פ, אחיעזר ח"ב סימן י, אבני נזר יו"ד סימן פד, חדושי הגר"ח על הש"ס לערלה, אפיקי ים ח"ב סימן לב, שערי ישר ג-יז.

 

טענו חטים והודה לו בשעורים

הסיבה שפטור אף מדמי שעורים – ב"ק לה: רש"י ד"ה פטור ותוד"ה לימא (בסוף – מחילה), ב"ק פרק שלישי רא"ש סימן טו, סנהדרין ו. תוד"ה צריכה קנין, וחו"מ יב-ח בביאור הגר"א (שאם מטעם מחילה אז מוכח שמחילה אי"צ קנין), חו"מ עה-יא, חו"מ פח-יב וש"ך שם (מאריך לחלוק על השו"ע ולהוכיח שהוי מטעם משטה), וקצוה"ח ס"ק ח ויט, ונתיבות המשפט שם, קצוה"ח יב-א בסוף (שהמחילה לא הוי דברים שבלב), אור שמח טו"נ ג-י (עי"ש גם אם מועיל תפיסה ועוד).

כשסיבת החיוב שונה אבל שניהם חטים – כתובות פט: תוד"ה יכול.

 

טענינן ליתמי וללקוחות – אם נחשב טענת ברי או טענת שמא

ב"ב לג. תוד"ה מיגו ורא"ש שם סימן יז (שתי דעות אם נחשב ברי ביחס לשבועת היסת), רמב"ן ב"ב ה:, ריטב"א כתובות לו., רא"ש פ"ב דכתובות סוף סימן א (נחשב ברי) ומאירי שם טז. (לא נחשב ברי), חו"מ קנ סעיף ו, קצוה"ח לא-ה, קצוה"ח פב-יג, נתיבות המשפט סוף סימן קלג, שער המשפט קמ-ו, דברי משפט סימן קז, שו"ת אבני נזר חו"מ סימן ו, קוב"ש ב"ב אות קלז, ואות תרסא, קוב"ש ח"ב סימן ה (שנחשב ספק ברי), קה"י ב"ב סימן ז, ישועת דוד חו"מ סימן נח ומביא בעל התרומות שער נג ח"א ושער לד.

 

טענינן ליתמי וללקוחות

מדאוריתא או מדרבנן – גיטין ב. תוד"ה ואם (דאל"כ לא וכו'. ויש לדחות שזה רק סימן שטענינן, ולא סיבה. אמנם המהר"ם שיף שם לא נקט כן. עוד יש לדחות שרק לגבי טענת מזויף שהוא מילתא דלא שכיחא הוצרכו התוס' לטעם זה), רמב"ן שבועות לז:, ש"ך עב-נא, קצוה"ח עה-טז, נחל יצחק סימן קיא אות ג ענף ב (דאוריתא).

כשהמוכר בפנינו ואינו טוען (או שטוען להיפך) – שו"ת הרא"ש כלל צט סימן ד וכן יש להוכיח משם סימן ז (שבכל זאת טוענים), שו"ת הרא"ש כלל צ אות ד ושם באותו כלל שאלת בן הרא"ש, שו"ת המבי"ט ח"ב סימן ח, ש"ך סימן קז ס"ק ו, קוב"ש ב"ב אות תרנב.

אם נחשב כאילו האב טוען – שבועות מא. תוד"ה וכי וקוב"ש ח"ב סימן ג (בחלק השני "עוד בדיני מגו") אות ז (שנחלקו בזה רש"י ותוס').

הגדר הוא שכוח הטענה עובר ליתומים, ולא כאילו הם טוענים – חדושי ר' שמעון ב"ב סימן יב.

גדר טענינן הוא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו – העיטור ערך מחאה (עמ' 84, ליד אות צא בהערות).

האם טענינן רק באופן שיש עדים שהוא לוקח ויורש, או די בעצם אחיזתו – ב"ב מא,ב יד רמ"ה (צריך עדים) ורמב"ן (חולק בזה עם הראב"ד).

להוציא ממון – כתובות לו. תוס' וריטב"א, שו"ת הרא"ש כלל צט סימן ז הובא בקצוה"ח קנה-יד (עי"ש עוד), ש"ך סימן עב ס"ק קמב, קוב"ש ב"ב אות קלז והלאה, קה"י ב"ב סוף סי' ל.

במקרה שהאב לא היה נאמן בלי ראיה – ב"ב ל. תוד"ה לאו ור"ן שם (כשהמוכר היה נאמן במיגו), ב"ב נב. תוד"ה ומודה, שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן כה (שלא טענינן), חו"מ קנה סעיף כד בט"ז, ש"ך חו"מ עב-נא, נתיבות המשפט קמו-כא (ביאור הסברה שטענינן טענה שהאב היה נאמן רק במיגו), שער המלך טו"נ פרק יד, קוב"ש ב"ב אות תקסג, קוב"ש ח"ב סימן ג אות ד ואות ח, אילת השחר גיטין עמ' ב.

כאשר היורש טוען ברי – רשב"א ב"ב לא,א סוף ד"ה ומעשה (לא טענינן. אבל אולי יש לדחות שכוונתו כשהיורש טוען ברי להיפך, וע' במגיה במהדורת מוסד הרב קוק), שו"ת הרשב"א ח"א סימן תתקסא (בתחילת התשובה), שו"ת הרשב"א ח"ד סימן טו.

האם טוענים רק טענות שכיחות – מלחמת ה' ב"ב ע,ב (לז,א מדפי הרי"ף, חולק על בעה"מ וסובר שגם טענות לא שכיחות).

 

טריפה

האם איסור נבילה חל בבהמה טריפה – ע"ע נבילה

איסור בפני עצמו, או שהשחיטה לא מתירה – אתוון דאוריתא כלל טז מאריך, אחיעזר יו"ד סימן ז אות ז, הגר"ח סטנסיל בדין שחיטת טריפה (סימן שעד-שעה במהדורה החדשה), קובץ ענינים (ר"א וסרמן) חולין יד., אמרי משה סימן ד אות לב-לג, חדושי הגרי"ז לרמב"ם בסופו מכתבים אדר תרע"ב.

בזמננו שחיים ע"י ניתוח – רמב"ם שחיטה י יב-יג (לא משנה דרך הרפואה, אלא מה שמנו חכמים), צפנת פענח שם ותרומות 123, העמק שאלה במדבר ש' קכה-א, חזו"א אה"ע כז-ג, חזו"א יו"ד ה-ג, שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סו"ס שכה, אוצר הפוסקים כרך א בהערות (בסוף הספר) מכתב מהרב אונטרמן סוף סעיף ב, אגרות משה אה"ע ח"ב סימן ג ענף ב (התורה אסרה מה שבזמן מתן תורה לא היה חי, ואפילו נשתנו כעת הטבעים, וזהו חידוש בהלכות טריפה, ולא בשאר דיני תורה).

האיסור על ידי מעשה הטריפה, אפילו אם כעת אינה טריפה – קוב"ש ח"ב קובץ שמועות לחולין אות כו.