יאוש – הפניות
בדבר שלא בא לעולם – ע"ע דבר שלא בא לעולם
יאוש ושינוי רשות – ע"ע 'גניבה וגזילה – יאוש ושינוי רשות'
זוטו של ים – ע"ע אבידה
יאוש שלא מדעת – להתיר להשתמש בחפץ שאם הבעלים יידעו יסכימו – ע"ע גניבה וגזילה
יאוש – האם הוא כהפקר, והאם יוצא מרשות הבעלים לפני שזכה בו אחר
ראשונים: גיטין לט,ב רש"י ד"ה נתיאשתי ("לשון הפקר הוא"), ב"מ כא,א רש"י ד"ה מצא פירות מפוזרים ("נתייאשו הבעלים מהן… והפקר הן"), קידושין עב: רש"י ד"ה לעולם אימא לך ("מאחר שגזלום מהם ונתייאשו מהם זהו הפקר". וראה לשונו שם: "פקע ליה רשותיה"), ב"ק סו,א תוד"ה כיון ("יאוש אינו כהפקר גמור"), רמב"ן ב"מ י. ד"ה ואם תאמר משנתנו (שכבר יצא מרשותו), רמב"ן פסחים ד: ד"ה אלא כך אני אומר.
אחרונים: מחנה אפרים הל' זכיה מהפקר סימן ז (שיש מחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל), שו"ת נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"ז ד"ה ומה שהעליתם (השואלים רצו לחלק שיאוש סתם אינו כהפקר, ואם יש אמירה מפורשת של יאוש הוי הפקר. ונוב"י דוחה דבריהם, ומכריע שיאוש אינו כהפקר), קצוה"ח שסב-א (בסוף דבריו, שיש מחלוקת רש"י ותוס' אם הוא כהפקר, אבל גם לרש"י אינו הפקר מדעת), קצוה"ח תו-ב (בסוף דבריו, מוכיח שעד דאתי לרשות זוכה), נתיבות המשפט רסב-ג (רק כשבא לרשות זוכה), נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר, נתיבות המשפט ערה-א, (ועל דבריו העיר שו"ת בית הלוי ח"א סימן מח אות ג), תרומת הכרי תחילת סימן רסב ובהגה א' שם, עמק יהושוע סימנים ו-ז ובשפת העמק שם אות ד, הגהות הרש"ש לפאה ח-א על תור"ע אות עח (שיאוש מטעם הפקר), שו"ת באר יצחק יו"ד סימן כג ענף ד ואילך, שו"ת עין יצחק יו"ד סימן לב אות א', שו"ת חבל יעקב ח"א סימן א אות טז-יז, אור שמח מלוה כ-ב ד"ה ולהבין (קשור לרמב"ן שציינתי), שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן סד, דברי יחזקאל סימן מט ומביא ריטב"א ב"מ כא:, שערי ישר ה-יב ד"ה עוד נראה, חדושי ר' שמעון ב"ק סימן לח אות ב, חזו"א חו"מ יח-ג (יוצא מרשותו מיד), קה"י ב"ק סימן לז (סימן לג במהדורה הישנה), שו"ת ציץ אליעזר ח"ג סימן כח.
יאוש
המקור שקונה (באבדה) – ב"ק סו. רש"י ד"ה מוצא אבדה (אבדה ששטפה נהר) ותוד"ה מוצא (אבדה בלי סימנים), ב"מ כז. תוד"ה מה שמלה, שטמ"ק שם בשם הרמב"ן.
הגדרתו – תרומת הכרי סי' רסב (אם כהפקר או כזוטו של ים), שערי ישר ה-יב, שו"ת אגרות משה יו"ד סימן קנ ענף ב (אם כהפקר או כזוטו של ים).
האם נחשב דעת אחרת מקנה – מל"מ מכירה כט-יא (לגבי הפקר), תרומת הכרי רסב-ה, ובהג"ה ב, מנחת חינוך מצוה נב אות י.
כשהחפץ ברשותו – רמב"ן במלחמות לב"מ כו,ב (יאוש לא מועיל), קצוה"ח רנט-א (מפלפל בדברי הרמב"ן) ונתיבות המשפט שם (כנ"ל), תרומת הכרי רסב ד"ה אבל דע (ואילך, מאריך לפלפל שיש בזה מחלוקת ראשונים), חדושי ר' שמעון ב"ק סימן לז.
בחפץ גזול שאינו ברשותו של הנגזל – ב"ק סו. תוד"ה כיון, מחנ"א הלכות זכיה מהפקר סימן ז, קצוה"ח תחלת סימן סו, שם תו-א.
בקרקע – סוכה ל: רש"י ותוד"ה וקרקע, ב"ב מד. רשב"ם ותוס' ור' יונה וקוב"ש שם אות קפה, רא"ש ב"ב מד. והגהות ברוך טעם שם מציין לרא"ש כלאים פ"ז שם, רמב"ם גזילה ואבידה סוף פ"ח, נתיבות המשפט שסג-א, וכן נתיבות המשפט שעא-א, אחיעזר ח"ג סימן לח, דבר אברהם ח"ג סימן כ אות ג, אושר ירוחם (ורהפטיג) סימן עב.
אם מועיל בחוב – רא"ש ב"מ פ"א סימן נב (מועיל), חו"מ צח-א (לא מועיל), חו"מ קסג-ג והגהות הט"ז שם (הביא חכם צבי) וקצוה"ח ס"ק א (שמועיל), גיטין ל. בפנ"י ובמהר"ץ חיות, פנ"י סוכה ל: (בהתחלה), נוב"י חו"מ סימן ל, מחנה אפרים הל' זכיה מהפקר סוף סימן ז, קצוה"ח סו-א, נתיבות המשפט ומשובב נתיבות שם, תרומת הכרי רסב-ה ד"ה ועפי"ז, אור שמח מכירה ו-יב, קוב"ש ב"ב אות קפד וקפו, שו"ת חבל יעקב ח"א סימן א, שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"מ כ: (מאריך).
יאוש שלא מדעת – ע' בפירוש רחמים לחיים (ר"ח פלג'י) לשו"ת הרשב"א ח"ה בסופו שהאריך בזה.
יאוש בטעות – ירושלמי ב"ק ד-ח, קצוה"ח סי' קמב (שמועיל), תרומת הכרי רסב בהג"ה הערה א ד"ה נחזור לעניננו (שזו מחלוקת בירושלמי, עי"ש), מנחת חינוך מצוה נב אות ו, שו"ת חתם סופר חו"מ סימן קסה סוד"ה תו הקשה, שער המשפט כ-א, ושם סימן כה-ב, בית הלוי ח"ג סימן מה אות ט, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן סד (ד"ה וע"פ הנ"ל), שערי ישר ה-יב ד"ה ובביאור, חידושי ר' שמעון שקאפ ב"מ סימן כ.
באיסורא אתא לידיה – הסברה – רמב"ן ב"מ כו,ב במלחמות (יד,ב מדפי הרי"ף) ובחידושים (משום שידו כיד הבעלים), וע' ב"ק סו,א תוד"ה הכא.
כאשר היאוש רק מהחפץ ולא מדמיו – רמב"ן מלחמת ה' ב"ק פרק עשירי (מא,א מדפי הרי"ף, ד"ה ומה שכתב, "דמדמיה לא מיאש הלכך לאו יאוש הוא כלל").
בענין זה – קונטרס בסוף ספר מרחשת.
יבום – אם צריך עידי קיום (=1) או לא (=2)
(ע"ע אין דבר שבערוה פחות משנים: להתיר יבמה לשוק (ע"י חליצה). הנידון שם לגבי עידי בירור, ושייך לעניננו).
קדושין יב: תוד"ה משום (שער המלך הוכיח משם שיבום צריך. וע' קוב"ש שם אות צא. וע' גם יבמות נב. תוד"ה דמקדש בביאה שפחות מפורש), תוס' הרא"ש יבמות נא: ד"ה אי ביאת ראשון (מפורש שצריך), שו"ת הרשב"א ח"ד סימן שכ"ח (השואל סבר שצריך, והרשב"א השיב שאי"צ), יבמות קד: נמוקי יוסף על סוף המשנה (שצריך בחליצה) וריטב"א שם, דרכי משה אה"ע סימן קס"ו אות ג' בשם הגהות אלפסי (=1), וכ"כ ברמ"א שם סעיף ב', וע' ב"ש שם ס"ק ב' (שאפילו כשכבר היה מאמר) והגר"א ס"ק ט' ובית מאיר ופתחי תשובה שם, יש"ש יבמות פרק ה' סימן כה (=2), מל"מ יבום ב-ד (מסתפק, ומביא ש"ג שצריך), שער המלך שם, נובי"ת אה"ע סימן קמ"ח ד"ה ואשר שאל (מפלפל בדעה שצריך), שו"ת רע"א קכה ד"ה מה דרמז, נתיבות המשפט לו-ט, חדושי ר' חיים הלוי יבום וחליצה ד-טז (האם חליצה צריכה עידי קיום), הגר"ח סטנסיל בענין יבום (סימן פ"ב במהדורה החדשה, מסביר מדוע צריך עידי קיום), דבר אברהם ח"ג סימן ח, שערי ישר ז-יז, חלקת יואב אה"ע סימן ו, חזו"א אה"ע קל-ו, קה"י יבמות סימן ח.
יבום
חליצה – ערך נפרד
זיקה – המשך קידושי המת, או מחמת החי, או איסור בפני עצמו – גיטין פג: התם יבם הוא קא אסר ליה, כתובות נח. תוד"ה ואפילו דזיקה מחשיבתה כארוסתו לאכול בתרומה (מדאוריתא), שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן יח ד"ה ובאמת (מאריך בשאלה, ומסקנתו שלא מחמת קידושי המת), ב"ב קלו. בב"ח ובמהרש"א, וברע"א, ובקוב"ש אות קכח, קובץ הערות סוף יבמות אות תשנא, קובץ הערות סימן עז אות ח (אות תעה), אתוון דאורייתא כלל ח וקונטרס אחרון (מאריך), שעורי הגריי"ר קדושין סימן א, קהלות יעקב יבמות סימן יח, המידות לחקר ההלכה מדה ג אות כג, (ראה המדות לחקר ההלכה מדה ח אות יד שחוקר ע"י מה נפעלת הזיקה, אם ע"י קדושי הראשון או לא).
קונטרס בעניני זיקה – אור שמח לפני הלכות יבום וחליצה.
האם המצוה תלויה בקנין – קובץ הערות יא-א, הגר"ח סנטנסיל בענין יבום (במהדורה החדשה סימן פב אות ב), אפיקי ים ח"א סימן ז, אפיקי ים ח"ב סימן לה ד"ה ועתה נחזי.
כשמכוין בפירוש לא לקנות – שו"ת רע"א רכא אות ה ורכב.
למה מאמר לא קונה מדאוריתא – יבמות נב. רש"י ד"ה נתן לה כסף.
אם יבום נחשב דבר שבערוה – ע"ע אין דבר שבערוה פחות משנים
האם איסור אשת אח נפקע בשעת נפילה, או בשעת היבום – לבוש מרדכי שו"ת סימן סה.
המקור שביאה עושה אותה נשואה – רמב"ם הל' יבום א-א, רמב"ם פיהמ"ש יבמות תחילת פ"ו, נידה מה. רש"י בתחילת המשנה.
האם פטור 'דרכי נועם' הוא סימן או סיבה – קובץ הערות סימן ו' אות א.
י"ג מידות
ע"ע שלש עשרה מידות
יד (קנין)
האם מועיל מדין הגבהה – כתובות לא,א רש"י ד"ה דאי בעי גחין (אינו קונה בפיו בלי להגביה) ותוד"ה דאי (חולק על רש"י, וסובר שקנה בתוך הפה מטעם יד), כתובות לא,ב רש"י ד"ה כדרבא (שידו נחשב קניין למטה מג' כמו לגבי שבת) ותוד"ה רב אשי (חולק על רש"י שלגבי קניין פשיטא שקונה מטעם יד), שטמ"ק שם (ד"ה רב אשי, שלרש"י יד מועיל רק בגט, ובממון רק מטעם הגבהה), ב"מ ט. רש"י ד"ה מה שתפוס בידו (מטעם הגבהה, ולא פירש מטעם יד), סנהדרין עב. רש"י ד"ה היה מגרר (שיד קונה מטעם חצר אפילו בלי הגבהה – כדברי הגמ' כתובות לא,ב), תוס' רי"ד ב"ב עו,א (נקט בתוך דבריו שקנין הגבהה אפילו כאשר החפץ אינו כולו בתוך ידו מועיל מטעם יד), קצוה"ח רסח-ב (שלרש"י קונה בידו רק אם הגביה ג' טפחים, ואין זה מעין חצר, ולכן לפי רש"י יד אינה קונה שלא מדעתו), נתיבות המשפט שם ס"ק ב (שאם כולו בתוך היד קונה מדין חצר), קצוה"ח שנא-א (לפי רש"י רק בשבת ידו קונה מתחת ג' טפחים, מיגו דהוי רשות לעניין שבת), דבר אברהם ח"א סימן כא אות יז (ד"ה מיהו) ואותיות כב-כג (מאריך להשיג על קצוה"ח, שוודאי גם לפי רש"י קונה מטעם יד).
האם קונה רק את החלק שבתוך היד (והשאר מדין הגבהה) – קצוה"ח רסח-ב ונתיבות המשפט ס"ק ב, נתיבות המשפט קצח-ג, תורת גיטין קלט סעיף ט"ו, שו"ת רע"א רכב אות כג.
האם קונה שלא מדעתו – ב"ב נד. תוד"ה אדעתא (קונה), שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קנ (מועיל), מל"מ הלכות גזלה ואבדה יז-ח, פני יהושע ב"מ יא. (ד"ה בגמרא הני מילי, לא קונה), מחנה אפרים הלכות מכירה סימן ד, קצוה"ח רסח-ב (לפי רש"י לא מועיל) ונתיבות המשפט שם ס"ק ב, חדושי ר' שמעון שקאפ ב"מ סימן י"ד (קונה), קונטרס שבסוף שו"ת הריב"ש מאמר ה עי"ש.
במתנה – מחנ"א השמטות לקנין משיכה סי' ב.
ידות (=אמירה חלקית)
(בנדרים, שבועות, קידושין ושאר אמירות שבתורה)
ידים מוכיחות – אם צריך הוכחה מתוך הדיבור – רשב"א קדושין נא:, שו"ת מהר"י בן לב ח"א סימן יח (ד"ה הכלל העולה. שאם קידש ולא אמר לי, והיתה משודכת ספק אם נחשב ידים מוכיחות), חידושי מהרי"ט לקדושין על הרי"ף פרק ראשון (דף לג: בדפוס, ובמהדורת בני ברק תשנ"ג עמוד יח) ושו"ת מהרי"ט ח"א סימן קלח (חולק על מהר"י בן לב, ששידוכין לא נחשב יד מוכיח, כיוון שאין הוכחה מתוך הדיבור), רע"א אה"ע כז-ג מציין לתשב"ץ ומבי"ט עי"ש, אבני מלואים כז-יד, שם ס"ק י, חדושי רבי שלמה ריש קדושין.
ידות נדרים – האם מדאוריתא, והאם לוקה – מיוחס לרש"י נדרים ג,א ד"ה מאי איכא למימר וד"ה וידות (דרבנן), ר"ן נדרים ז,א ד"ה מודה היה ר"ע (שידות התרבו גם למלקות).
לגבי ידות בקידושין עיין גם ערך 'קידושין – האם צריך אמירה'
ידים
ע"ע ידות