כל דאלים גבר
בירור, או הסתלקות הדיינים מלפסוק – רא"ש ב"מ פ"א סימן א (תוס' רא"ש שם כנ"ל), רא"ש ב"ב פ"ג סימן כב, שו"ת הרא"ש כלל עז סימן א, חו"מ קלט ט"ז ס"ק א (תמה על הסבר הרא"ש שמצינו גם בספיקא דדינא כדא"ג) וש"ך ס"ק ו (מסכים עם עיר שושן, שלא לפסוק כדא"ג בספיקא דדינא, אא"כ אין פתרון אחר) ותומים ס"ק ב, ב"ב לא,ב אנן מסקינן ליה ותוד"ה אנן (שמוציאים מהתפוס כדי לפסוק כדא"ג) ורמב"ן שם (חולק על תוס') ופני שלמה ב"ב לא,ב ד"ה אנן אחתינן (מסביר המחלוקת. ושו"ע חו"מ קמו-כג פוסק כמו תוס' שמוציאים מיד התפוס ופוסקים כדא"ג), קוב"ש ב"ב אות קנב (עי"ש שתולה האם מועילה תפיסה זא"ז), חדושי הגרנ"ט ב"מ סימן קמו (תולה במחלוקת הראשונים אם אפשר לחזור ולתקוף – הפוך מקוב"ש), אבן האזל טו"נ ט-ז ד"ה ונראה דיש לחקור (אם פסק או סילוק).
בשמא ושמא – תומים קלט-ב.
האם מועיל מדין תפיסה לאחר שנולד הספק (בטענת ברי) – כתובות כ. תוד"ה ואוקי ומהרש"א וקוב"ש שם, ב"ב קה. תוד"ה אבל, מאירי ב"ב לד: סוד"ה שנים.
לתפוס חזרה – ב"מ ו. תוד"ה והא הכא (סובר שאפשר לתקוף חזרה), רא"ש ב"ב פרק ג סימן כב (שא"א לתפוס חזרה), שו"ע חו"מ קלט,א (א"א) ש"ך חו"מ קלט ס"ק ב (זו מחלוקת ראשונים).
כל דאמר רחמנא לא תעביד – אי עביד מהני או לא
לגבי שינוי גזילה – ע"ע שינוי
האם הלכה שאי עביד מהני – מ"מ גזילה פ"א ה"ט, לח"מ בכורות ו-ה, נובי"ק אה"ע עו, שו"ת רע"א ק' סימן קכט ד"ה וכל זה אני אומר.
אי עביד לא מהני נאמר רק כשעל ידי כך ימנע האיסור – שו"ת מהרי"ט ח"א סימן ס"ט, נובי"ת או"ח קלה ד"ה ועתה (הראשון), נתיבות המשפט סימן רח, חוות דעת יו"ד א-ג, שו"ת רע"א ק' סימן קכט (ד"ה גם אם נקבל זה הדוחק), שו"ת רע"א קמא סימן קעד, בית הלוי ח"א תחילת סימן ל.
אי עביד לא מהני משום שיש גילוי התורה שלא מהני – שו"ת רע"א קכט ד"ה זאת, שערי חיים (ר"ח שמואלביץ) סימן יד האריך (עי"ש שמתמורה ו. תוד"ה והשתא מוכח שלא סברו כך).
באיסור זמני כיון שאפשר לעשות בהיתר לכו"ע מהני – ש"ך חו"מ רח-א וט"ז וקצוה"ח שם, שו"ת רע"א ק' סימן קעד (ד"ה ומה"ט יש ראיה).
בדבר שאין צריך החלטת האדם (כמו שחיטה) לכו"ע מהני – זכר יצחק סימן מו.
האם באיסור כרת ומיתה לכו"ע מהני – זכר יצחק סימן מו.
באיסור דרבנן – הגהות מרדכי סוף פרק שבועות שתים, שו"ת פנים מאירות ח"א סימן לד, שו"ת רע"א סימן קכט, קעד.
בעשה – הגהות אפריון שלמה לשער המלך הל' ק"פ פ"א (מחדש שבעשה לא נאמר הכלל אי עביד לא מהני. נדפס במהדורות הישנות בתחילת הספר. ובמהדורה החדשה של מכון ירושלים עמ' רסב אות צב).
בענין זה – בית הלוי ח"א סימן ל, באר יצחק אה"ע טז ועה, מנחת חינוך שסא-א, שדי חמד כללים כ כלל נה, זכר יצחק מו, קוב"ש ב"ק אות ק-קא, קובץ הערות סימן עו אות ד, אבן האזל ק"ש ג-ב, שם מלוה ולוה כא-א, קונטרס זכרון אליהו (בסוף ספר דברי אליעזר ח"א) סימן כא.
כל דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד מהני או לא
– בקדשים (ששנה הכתוב לעכב)
שער המלך הל' קרבן פסח פ"א והגהות אפיריון שלמה (בראש הספר), פסחים סג. תוד"ה השוחט והגהות הפר"ח (אחרי פיהמש"נ) שם, וע' זבחים קיד: תוד"ה היתר, רע"א ריש פ"ב דזבחים, וטהרת הקודש ומשאת המלך שם, בית הלוי ח"א סימן ל אות ב, שו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן מב, דבר אברהם ח"ב סימן כא, קה"י פסחים בענין עשה דהשלמה.
כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי
ע"ע הודאת בעל דין
כללי הפסק – הפניות
הפקר בית דין (ואם אפשרי בזמננו) – ערך נפרד
כח המלך בהלכה (וכן המלכות) – ע"ע מלך
בני העיר – כוחם – ע"ע מנהג
ע"ע דרבנן כמה ענינים הנוגעים לכאן (למשל האפשרות לגזור גזרות בימינו)
ע"ע מנהג כמה ענינים הנוגעים לכאן
כללי הפסק – גדר פסק ובאיזה תחומים שייך לפסוק
הגדר בהכרעות מחלוקות הפוסקים – שו"ת הרשב"א סימן רנג.
גדר פסק בדיני ממונות ובאיסורים – חזו"א אה"ע כז-ח, (וע' בגר"ח בסטנסיל לגבי בגו"ח אם באסורים יש פסק בי"ד).
אם אפשר לפסוק הלכה בעניני דעות – מבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד (בסוף מסכת ברכות, ד"ה והגדה), פיהמש"נ לרמב"ם סוטה ג סוף משנה ג, שם סנהדרין י-ג, שם שבועות א-ד (בכל המקומות כותב הרמב"ם שאין לפסוק הלכה בענייני דעות), מאמר תחיית המתים לרמב"ם (ד"ה ואמנם מי שזכר שאנחנו. במהדורת הרב שילת כרך א עמ' שנד), סהמ"צ ל"ת קלג, מעשה רקח הל' תשובה פ"ז ה"ד, שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סימן שנו ד"ה והנה (מניח בפשטות שאפשר).
אם אפשר לפסוק הלכה בדינים שאינם נוהגים בזמן הזה – מהרי"ק קסה, יד מלאכי סימן רלד, חיד"א בספרו שער יוסף ויעיר אוזן מערכת ה אות יג.
כללי הפסק – רוב דעות
החכם עצמו (שאין לו ספק בדעתו) אינו צריך לילך אחר רוב דעות – רמב"ן סנהדרין סוד"ה זו ששנינו (עי"ש שאם ישבו בדין חייב לילך אחר הרוב), מנחת חינוך עח-א.
האם אפשר לפסוק הלכה נגד רוב דעות (ובענין קים לי כדעת יחיד) – תומים קצור תקפו כהן סימן קכג-קכד, חלקת יוסף סימן יד, חזו"א יו"ד קנ אות ז-ח (שלא תמיד יש לילך אחר רוב פוסקים, ושרוב פוסקים אינו מדין רוב).
בשעת הכרח ודחק גדול סומכים על יחיד ואע"פ שאין הלכה כמותו – שו"ת הרשב"א ח"א סימן רנג, חו"מ כה-ב ברמ"א, יו"ד רצג ט"ז ס"ק ד ונקודות הכסף, יו"ד רמב ש"ך הנהגת או"ה.
מתי הולכים אחרי רבים – שאילת דוד (ר"ד מקרלין) ח"א בהקדמה קונטרס אחרון.
כללי הפסק
כשיש מחלוקת הפוסקים אין לך הכרעה גדולה מהמנהג – שדי חמד כללים מ' כלל לז ד"ה ובדבר שיש מחלוקת הפוסקים.
הלכה כבתראי בין הפוסקים – מהרי"ק שורש פד, שו"ת זכרון יהודה (בן הרא"ש) סימן כג (מתווכח אם נאמר רק בין האמוראים או בכל זמן, ומכריע שבכל זמן), ש"ך יו"ד רמב קצור הנהגת או"ה אות ח, ונתיבות המשפט כה כללי תפיסה אות כ הובא בפ"ת סימן כה אות ב (ושם אות ח שהלכה כבתראי רק כשמברר דבריו בראיות צודקות).
האם הראשונים יכולים לחלוק על הגאונים – רמב"ם הקדמה למשנה תורה (ד"ה נמצא רבינא ורב אשי), ראב"ד בספר 'כתוב שם' סנהדרין פ"ד, רא"ש פרק אחד דיני ממונות סימן ו, טור חו"מ סימן כה.
כללי הנהגת השואל עם הנשאל – פמ"ג התחלת או"ח אחרי הפתיחה להל' יו"ט.
במחלוקת הפוסקים א"א לומר אפסוק כמי שארצה, אלא ספיקא דאוריתא לחומרא – רמ"א חו"מ כח-ב, ש"ך יו"ד סוס"י רמב כללי או"ה.
מתי יכולים אדם או אנשי מקום לקבל על עצמם לפסוק תמיד כרב פלוני – עירובין ו:-ז. ובראשונים, שו"ת הרשב"א ח"א סימן רנג (שאפשר), רמ"א חו"מ סימן כה סעיף ב (מביא תשובת הרשב"א), שו"ת אבקת רוכל סימן לב (מותר לקהלות לנהוג תמיד כפסיקת הרמב"ם, ונחשב כמרא דאתרא לאותן קהילות), תשובות מהריב"ל ח"א סימן עה (מביא תשובת הרשב"א שלא ראוי לעשות כן בימינו, אלא רק בממונות ולא באיסורים. משום שבימינו הרב של העיר לא באותו מעמד כמו פעם), פר"ח או"ח תצו אות יא (גם בימינו אפשר), קוב"ש ב"ב אות עבר והלאה, חזו"א יו"ד קנ אות י (כשהתחלפו התושבים).
האם מרא דאתרא יכול לחלוק על המרא דאתרא שלפניו – ב"ח חו"מ כה לפני אות ו, פר"ח או"ח תסח סק"ד, תומים חו"מ כה אות ז.
היחס בין בבלי וירושלמי לפסיקה – (ע' גם בערך כללי הרמב"ם), אוצה"ג פסחים חלק התשובות סימן לט (משמע שם שכשהירושלמי נותן טעם יפה לדבריו עדיף על הבבלי), רי"ף סוף מסכת עירובין (שהבבלי עדיף כי הוא בתרא), קונטרס דברי סופרים לר"א וסרמן סימן ב אות ט-י, כשהבבלי מסופק ובירושלמי פשוט אזלינן בתר הירושלמי – ש"ך יו"ד קמה-א וע' באר יעקב יו"ד קמה-א.
קבלת פסקי השו"ע – פמ"ג הקדמה לאו"ח סדר השואל עם הנשאל באו"ה סדר שלישי אות לו, שו"ת יביע אומר ח"ה דברי פתיחה, האם בהפסד מרובה יכולים ספרדים לפסוק נגד השו"ע ואשכנזים נגד הרמ"א – מקבציאל, קובץ חידושי תורה, גליון יח הרב סופר מאריך מאוד בדוגמאות מהפוסקים לכאן ולכאן.
אין לחלוק על חיבור שפשט ברוב ישראל – חו"מ כה-א ברמ"א, וע' באר אליהו (לראי"ה קוק) על הגר"א שם, וע' שדי חמד כרך ו' עמ' 34 ובמהדורת קה"ת כרך י' עמ' 3920 מאמר ריהטא דחקלאי (של ראי"ה קוק) בנושא.
האם 'קשיא' זו דחיה – סנהדרין עב. רש"י ד"ה קשיא (ההבדל בין קשיא ותיובתא), ב"ב נג: ברשב"ם, ברכות נו: חכמת שלמה, תוס' הרא"ש קידושין נט: (שגם לתיובתא יש לפעמים תשובה, אלא שלא נראתה בעיני בעלי התלמוד), צל"ח פסחים יז: אות קה.
אין לחלוק מסברה על מי שגדול ממנו בחכמה – שו"ת הרשב"א ח"ב סימן שכב.
כללי הפוסקים – ב"ח קו"א ליו"ד, ש"ך יו"ד סוף סימן רמב, שדי חמד אסיפת דינים א-ב כללי הפוסקים, תחילת שו"ע יו"ד אחרי הקדמת הפמ"ג.
כללי הרמב"ם – דרכו להביא דרשה פשוטה לדין אפילו נגד הנאמר בגמרא
הל' נערה ג-ב בכס"מ, נחלות ב-יג ולח"מ, עדות ט-ב ורדב"ז, שם ה"ד וכס"מ ורדב"ז ולח"מ, מעשה הקרבנות יח-טז ולח"מ, לח"מ יסוה"ת ט-א (על הרמב"ם שאין נביא רשאי לחדש דבר), מאכ"א י-י בלח"מ, (וע' מלבושי יו"ט תחילת ח"ב שמישב קושית הלח"מ), רשימה בסוף ספר קרית מלך של רי"ח קניבסקי במשנה תורה מהדורת פרדס, (תוס' חגיגה ג ד"ה מפעמים נפקא, ושם ד: תוד"ה כי תבואו ומרגליות הים סנהדרין לד: אות ב ולדף ז: אות יט – כדברי הרמב"ם), מלכים א הל' א-ב ברדב"ז ובלח"מ, פסוהמ"ק ב-ב ולח"מ, לח"מ תחילת חמץ ומצה, דורות הראשונים ח"א כרך שלישי תחילת פכ"ט, הרמב"ם ומכילתא דרשב"י (ניו-יורק תש"ג) עמ' מב-מג (ובעוד מקומות).
כללי הרמב"ם – הרמב"ם פוסק במקומות רבים כירושלמי נגד הבבלי
ראב"ד על הרמב"ם ק"ש ג-ו ("הרב דרכו להיות סומך על הירושלמי"), מהרי"ק סימן ק: "והוא דבר ידוע שרבינו משה רגיל לפסוק ע"פ הירושלמי יותר מכל הפוסקים אצלנו, ואפילו במקום שאין תלמודנו מוכיח כדברי הירושלמי לפעמים יפסוק כמותו היכא שתלמודנו מעמיד משנה או בריתא בשנויי דחיקי והירושלמי מפרשה כפשטא תופס לו שיטת הירושלמי", ועמש"כ גם בכללי הפסק על היחס בין בבלי לירושלמי, יו"ד קמה ש"ך אות א וסימן פז פר"ח אות ב (כשהבבלי נשאר בספק ובירושלמי נפשט דרך הרמב"ם לפסוק כירושלמי), מגילת אסתר לסהמ"צ שרש שישי אות ד, ביאור הגר"א או"ח רלה-יג, תלו-ג, תקמו ס"ה אות ז, יו"ד ריז-יח, רכו-יא, רכז- סוף אות ד (הרמב"ם תופס הירושלמי כדרכו), אה"ע ז-ב, יז-ג, יז-ז, קונטרס דברי סופרים סוף סי' ב (עי"ש שזה דוקא כשהבבלי מסופק ובירושלמי פשיטא. עי"ש טעמו).
כללי הרמב"ם
דרך הרמב"ם לפסוק כרי"ף – הקדמת הרמב"ם לפיהמש"נ, יש"ש ב"ק פ"ב סימן כב, כסף משנה בסוף הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.
דרכו לשנות אוקימתא שבגמ' כדי לקרב אל המצוי – תשובת הרמב"ם שבלח"מ חמץ ומצה א-ט.
כללי הרמב"ם – שדי חמד אסיפת דינים א-ב כללי הפוסקים סימן ה, יד מלאכי כללי הרמב"ם.
פירוש מגדל עז – ש"ך חו"מ מא יט: כבר ידוע שהוא כותב בלי עיון והשגחה כלל ומקלקל דבריו שלא במשפט.
מגיד מישרים (לב"י) פרשת ויקהל: ומידע תנדע דכל דברי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא בגין דאיהו אדבק גירסאי קדמונאי כגון ר"ח ורבינו האיי דגירסתהון בריראי, ולזימנין תוספות מסגיאות פלפולא הוו מקשו על ההוא גירסא ודחו לה, ולית קושטא הכי, ופירו' נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון.
הרמב"ם השתמש הרבה מאוד בספרות הגאונים – סיני ב' עמ' תקכב-תקכו (ר"ש אסף) ספרי רב האי ותשובותיו כמקור להרמב"ם, מאיר חבצלת, הרמב"ם והגאונים, תשכ"ז (ספר מחקרי בנושא), הקדמת הנצי"ב להעמק שאלה (קדמת העמק) פ"א סי' טו, הלכות הירושלמי להרמב"ם ז"ל במבוא עמ' יד תחת הכותרת "השפעת רבינו נסים על פיהמ"ש להרמב"ם", ספר "רב נסים גאון" עמ' 233 (גם כן דן ביחס בין רנ"ג והרמב"ם).
שו"ת הרא"ש צד-ה: הרי"ף ור"י הזקן בעל התוס' והראב"ד היו מופלגין יותר בחכמה ובמנין מהרמב"ם. ולא שיש בי כח להכריע בין גדולתם, אלא לפי השמועה ששמענו וקבלנו.