לבוד

אם אומרים לחסר – סוכה ד: רש"י למעלה, או"ח תרלג מג"א אות ח ופמ"ג שם, פמ"ג או"ח שסג משבצות זהב אות א, שו"ת אבני נזר או"ח שט-כ (שמועיל לחסר).

כשיש משהו באמצע – עירובין ח: בראשונים (רשב"א וריטב"א), מג"א תרכו ס"ק ו, חכם צבי סימן נט.

להחמיר – סוכה ט: רש"י לגבי מסכך ע"ג לט"ש, פסקי ריא"ז שם, סוכה יז. תוד"ה אלו (בסוף העמוד), עירובין טז: ברשב"א, יו"ד סימן שעא בהג"ה, מג"א תקב ס"ק ט, או"ח תרכו בט"ז ס"ק ג (בסוף העמוד), לבושי שרד בשו"ע שם ס"ק ו, מ"ב שם ס"ק יז (ואות כב-כה בשעה"צ), פמ"ג או"ח שסג מ"ז אות א, אבני נזר או"ח סימן רצא אותיות ח-י, קה"י סוכה סימן יג.

לקרב (ולא לסתום החלל במשהו נוסף) – עירובין ח: בראשונים שהקשו שנאמר לבוד על הקורה הרחוקה מהמבוי, חדושי ר' חיים הלוי הלכות סוכה ה-כא ד"ה אלא דקשה ע"ז.

בענין זה – פמ"ג או"ח שסג מ"ז אות א.

 

לכתחילה

ע"ע דיעבד

 

לפני עיור – כשלא עבר ונכשל

יד מלאכי סימן שסז, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן מא, אחיעזר ח"ג סימן פא אות ז (ד"ה ונראה דגדרי), שדי חמד כללים ל אות לו ומערכת ו אות א ואסיפת דינים מערכת ה דף קס. ומערכת ו כלל כו אות ה ואות יד, צפנת פענח מכות ח:, ר"י פערלא לסמ"ג ח"ב ל"ת נג (דף נב-ד), חזון איש יו"ד סימן סב אות כ"ה (מסתפק, ונוטה לומר שאין איסור), הר צבי יו"ד סימן קכד, קה"י ע"ז סימן ג אות ב, ובלקוטים ח"ג סימן ג.

 

לפני עיור – האם באיסור דרבנן עובר המכשיל לפנ"ע דאוריתא

תוס' סוף פ"ק דע"ז, ריטב"א ריש מו"ק, מאירי מו"ק ב. ובהגהות שם, רא"ש ב"מ פ"ה סימן מב, משנה למלך הל' מלוה פ"ד, שו"ת פנ"י חו"מ סימן ט, אבני מילואים כח-נז, מנחת חינוך רלב בקומץ המנחה, כתב סופר יו"ד סימן כא, אחיעזר ח"ג סימן כו אות ד, שם סימן פא אות ז ומביא רמב"ן חידושים ע"ז דף כב שאין איסור לפנ"ע, שדי חמד כללים מערכת ל אות נג ובשו"ת סימן לו, אור גדול השלם (מכון ירושלים) ח"ב סימן יט מאריך, קובץ הערות אות תשכד (מדייק מתוס' ע"ז כב. ד"ה תיפוק וממ"ב תקכו ס"ק לב), חזו"א דמאי טז-יא, חזון איש יו"ד סימן סב אות כה.

אפילו מעבירו כמה איסורים במעשה אחד עובר רק לאו אחד – כך מוכח מהרמב"ם מלוה ולוה ד-ב.

 

לפני עיור – להכשיל גוי

פסחים כב: (שאסור), חגיגה יג. בתוס' (וע"ע תוכחה לגבי מצות תוכחה לגוי), ב"מ צ,ב (וקא עברי משום ולפני עור), סנהדרין סג: תוד"ה אסור (ומהרש"א ומהר"ם), שלטי גבורים ע"ז פ"א דף ו. בדפי הרי"ף בשם ריא"ז בתחלתו, שו"ע או"ח קנו ברמ"א, בכל המקומות הנ"ל מפורש שאסור, אבל ע' קוב"ש לפסחים כב: שדן אולי רק להכשיל בעבירה אסור, אבל לתת עצה שאינה הוגנת מותר, וע' חמדת ישראל ללאוין רצט ברמב"ם (דף לט:) שמדייק מלשונו שדוקא להכשיל ישראל אסור, ועי"ש במפתחות, שאילת דוד יו"ד סימן יב (יש לפנ"ע).

 

לפני עיור (לא תתן מכשול)

האם נחשב לאו שבכללות – ספר המצות לרמב"ם שורש ט', ריטב"א יבמות פד: ובמגיה (הוצאת מוסד הרב קוק) שם.

האם חיוב אפרושי מאיסורא הוא מחמת לפני עיור – ע"ע תוכחה

האם הפסוק יוצא מפשוטו, ורק עצה רעה נאסרה – זוהר פרשת קדושים, רשב"ם ב"ב ס. ד"ה אין עושין (משמע שאין לפני עיור), יד רמ"ה ב"ב פרק שני אות קז (שאסור להזיק מטעם לפני עיור), ספר חסידים אות תרעג (יש), משנה למלך רוצח ב-ב (נקט בפשטות שאיסור מקלקל ברה"ר הוא רק מדרבנן), מנחת חינוך רלב-ד (מדייק מהחינוך שהפסוק יוצא מפשוטו), משך חכמה פרשת קדושים, קוב"ש ב"ב אות עז.

לפני עיור באיסורים ולפני עיור בהכשלה סתם הם דינים נפרדים – אחיעזר ח"ג סימן סה אות ט, שם סימן פא אות ז, קוב"ש לפסחים כב:, שו"ת אגרות משה יו"ד א' סימן ג.

האם המכשיל עובר רק באיסור שמוזהר בו – אחיעזר ח"ג סימן פא אות ז.

כשהנכשל אנוס – קובץ הערות אות תשכג מוכיח מנדה סא: לגבי תכריכי המת, סנהדרין עג. רש"י ד"ה מה נערה ותוד"ה ומה (להציל אדם מעבירה באונס), וע' נובי"ת יו"ד קסא ד"ה ולכן אני אומר (כנ"ל), הגהות ברוך שאמר (לבעל 'ברוך טעם', נמצא בסוף חלק מהש"סים) גיטין י,ב.

כשמבטל חבירו ממ"ע – יש להוכיח מגיטין י. תוד"ה מצת, שאילת ישורון ח"א סימן לז מביא חתן סופר חו"מ עמ' קמא, ושדי חמד מערכת ו כלל כו בשם לימודי ה' לימוד ז.

באיסור לכתחילה – אחיעזר ח"ג סימן כו אות ד.

כשיכול להשיג בעצמו האם מ"מ אסור מדרבנן – עבודה זרה ו,א (שם מבואר ההיתר כשיכל להשיג בעצמו), שבת ג,א תוד"ה בבא דרישא (אוסר מדרבנן), יו"ד קנא-א רמ"א (מביא מחלוקת ראשונים) וש"ך (שאין מחלוקת, ולכו"ע אסור, ולגוי ומומר מותר), שנו"א להגר"א ריש שבת (אסור).

כשיכול הנכשל בין כך לעבור, אבל רק ע"י ישראל אחר (ולא לקחת בעצמו) – קידושין נו. תוד"ה אבל, משנה למלך מלוה ולוה ד-ב (בהתחלה, שיש איסור), בהגהות רי"י פערלא ליד מלאכי (נדפס ב'נעם' תשמ"א) מציין לדברי החינוך פרשת קדושים מצוה רלב וליד דוד מו"ק יז. ועי"ש עוד, שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן לח.

כשחברו עושה עברה בשלו והוא מניחו – מל"מ הלכות כלאים פ"א ה"ו, ביאור הגר"א יו"ד סימן רצה ס"ק ד.

האם מותר לתת לחבר מאכל שלפי פסיקתי מותר ולפי פסיקתו אסור – ריטב"א סוכה י,ב.

 

לקט שכחה ופאה

עזיבה או הפרשה – תורת זרעים (לגבי פאה).

ממון עניים או הפקר לעניים – ב"ק צד תוד"ה מקחו, קצוה"ח רמג-ד ד"ה אמנם, חוות דעת סימן קס אות י, דבר אברהם ח"א סימן א תחילת ענף ו, קוב"ש ח"ב סימן יז.

אם ממון עניים קודם ההפרשה – אמרי בינה חלק תרו"מ סימן יח, מרחשת ח"א קונטרס יאוש אות ב (לשו"פ מתי מופקר), קוב"ש ב"ק אות קג (לגבי פאה ועוללות), קה"י זרעים סימן א.

מתי פאה נפטרת מתרו"מ (האם רק ביד העני) – מל"מ תרומות ב-י, עמק יהושע סימן טז, תוס' רע"א פאה פ"ד אות מב, חדושי ר' שמעון נדרים סימן ז, מקדש דוד זרעים סימן נה ד"ה המל"מ, קה"י נדרים סימן ז ד"ה אלא דאכתי (מקשה מב"ק כח.).

האם חיוב פאה מן התורה רק בדגן תירוש ויצהר (1) או לא (2) – נידה נ. תוד"ה למעוטי (1) וערוך לנר שם (שיש חולקים) ותוס' הרא"ש שם, שבת סח. רש"י ותוס' ותוס' הרא"ש, רמב"ם מתנות עניים ב-א (ומל"מ שם), פאה א-ד בר"ש (1), מנחת חינוך רטז (דף כג-א) וריח (כד-א).

להפריש פאה פעמיים – מל"מ סוף פ"א ממתנות עניים (וע' קרן אורה נדרים ו: וקה"י שם), וע' במל"מ במפריש פאה פחות מכשיעור, וע' בזה פרי יצחק ח"א סימן לד.

האם צריך דיבור כדי להפריש פאה – חדושי ר' שמעון נדרים ריש סימן ו, קוב"ש ב"ק אות קג (אם יש דין הפרשה בפאה), דרך אמונה הלכות מתנות עניים בביאור הלכה לסעיף יג ולסעיף יד (שזו מחלוקת).