מיאון

האם מועיל רק מכאן ולהבא למפרע – כתובות לה: תוד"ה הממאנת, הגהות מלא הרועים יבמות יב:, חדושי ר' חיים הלוי לרמב"ם אישות ב-ט (בסוף).

 

מיגו – הפניות

נגד חזקת מרא קמא – ע"ע מרא קמא

הפה שאסר הוא הפה שהתיר – ערך נפרד

האם בהודאת בעל דין יש מגו (שיכל שלא להודות) – ע"ע הודאת בע"ד

מיגו בתרי ותרי – ע"ע תרי ותרי

נגד חזקת אומדנא – ע"ע חזקת אומדנא

בקנס – ע"ע קנס

האם מקבלים מיגו שלא בפני בעל דין – ע"ע בית דין

נגד שטרך בידי מאי בעי – ע"ע שטר

מיגו לחייב שבועה – ע"ע שבועה בממונות

האם אדם משים עצמו רשע ע"י מיגו – ע"ע אין אדם משים עצמו רשע

 

מיגו – בירור או כח הטענה

ב"ב לו,א רשב"ם תחילת העמוד ("מה לו לשקר וקושטא קאמר"), גיטין ב. תוד"ה ואם (שטוענים עבור היתומים פרוע אע"פ שאין טוענים עבורם מזויף), חידושי כתב סופר שם, ועיין נתיבות המשפט קמו-כא (מסביר איך טענינן דבר שנאמן האב רק במיגו – לא על סמך כוח הטענה, אלא מטעם שיכול הלוקח להחזיר למוכר את הנכס), רמב"ן במלחמות ב"ק פרק ד, קדושין כז: מדפי הרי"ף בר"ן סוד"ה גמ', שו"ת עטרת חכמים (לבעל ברוך טעם) חו"מ סימן כ, חו"מ סימן עא סמ"ע ס"ק ה (שכיון שטענת נאנסו הוי כעדים אז גם החזרתי הוי כעדים), נתיבות המשפט רצו, פו, שו"ת רע"א ח"א סימן קלו (ד"ה אולם, שמיגו הוא "דרך הוכחה ובירור"), חדושי ר' שמעון ב"מ סימן ה, חדושי ר' שמעון ב"ב סימן יח, קוב"ש ב"ב אות קמד, קוב"ש ח"ב סימן ג-ד (עי"ש אריכות בעניני מיגו), ושם בסימן ג עוד בדיני מגו מדייק מש"ך כללי מגו אות י (שכתב שמיגו שבא מכוח טענה שנאמנת בחזקה לא עדיפה מהחזקה, עי"ש), חידושי העילוי ממייצ'יט סימן סה.

 

מיגו – להוציא ממון

בצירוף ברי ושמא – ע"ע ברי ושמא

הפה שאסר להוציא ממון – ע"ע הפה שאסר

להוציא מחזקת מרא קמא – ע"ע מרא קמא

האם מועיל להוציא – ב"מ ב. תוד"ה וזה (מיגו להוציא לא מועיל – לכל האמוראים, ומיגו דאי בעי שתיק מועיל להוציא), ב"ב לב: תוד"ה אמאי (תירוץ ריב"ם, לא מועיל. בחידושי הרמב"ן שם מוסבר שרבה ורב יוסף שם נחלקו האם מיגו מועיל להוציא. ר' יונה שם שגם לרבה מיגו לא מועיל להוציא, אלא שכבר נעשה מוחזק על ידי השטר המזויף), כתובות ט,ב תוד"ה לא (מסופק אם מועיל להוציא), שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שנג (הסברה שלא מועיל להוציא), פיהמש"נ שביעית פ"י מ"ה, רמב"ן ב"ב לב: (מאריך, ומכריע שמועיל להוציא), ר' יונה שם, רשב"א שבועות מב., ריטב"א כתובות טז. ד"ה ויש ללמוד (שמוציא), שו"ע חו"מ פב סעיף יב ברמ"א (מחלוקת), ש"ך כללי מיגו (חו"מ אחרי סימן פב) כלל יד, מל"מ מלוה ולוה יד-ה, בית הלוי ח"ג סימן לג (מפלפל בשיטות הראשונים השונות).

האם נחשב להוציא כשנותן דמים – ב"ב נב: תוד"ה דברים בסוף וקצוה"ח פב-יב ונתיבות המשפט שם ס"ק א, ש"ך חו"מ קלג-יג (שלא נחשב להוציא) ונתיבות המשפט שם ס"ק ח.

מיגו בצירוף שטר להוציא – ב"ב לב,ב תוד"ה אמאי, וד"ה והלכתא, (כשיש שטר מועיל להוציא), חו"מ פב סמ"ע סוף ס"ק מד (בטעות נדפס מג), וש"ך שם ס"ק כח-כט, ש"ך כללי מיגו סימן טו.

הגהות מרדכי ריש ב"מ (הובא בש"ש סוף שמעתא א – שכשיש חזקת חיוב או טענת ברי מועיל להוציא), וע' מאירי ב"ב לב: ד"ה היה כענין, וע' כתובות יב,ב.

ע' דו"ח גיטין יז. (שדוקא כשלולי המיגו תולים בודאות שאינו צודק לא מועיל להוציא).

 

מיגו – לפטור משבועה

ירושלמי שבועות פ"ו ה"א רב ורבי יוחנן, וע' או"ש חובל ומזיק ז-יג, ב"מ ג. תוד"ה מפני (שפוטר) וריטב"א הישן, ב"ב לד תוד"ה הוי, חידושי הר"י מגאש שבועות מה,ב  ד"ה איתמר נמי (לא פוטר), רמב"ם מלוה ולוה יג-ג, טוען ונטען ח-ו, שלוחין ושותפין ט-ד (שלא פוטר), רמב"ן ב"ב לד. ור"ן שבועות מה: (לגבי שבועת ע"א), רמב"ן שבועות מ"ה, ר"ן על הרי"ף שם (כו,א מדפי הרי"ף, מביא דעת הר"י מגאש וחולק עליו), רא"ש שבועות פרק כל הנשבעין סימן ג (משיג על הר"י מגאש), שו"ע חו"מ צג-ב שו"ע ורמ"א (שלא פוטר) וש"ך שם, קצור כללי מגו לנתיבות המשפט (חו"מ אחרי סימן פב) אות כח, נחל יצחק סימן פב כללי מגו סימן ב, קוב"ש ח"ב סימן ו, חדושי העילוי ממייצ'יט סימן סה, קה"י ב"ב סימן כב (מפלפל במחלוקת הראשונים והסברה לפטור ושלא לפטור).

מגו לפטור משבועת היסת – ב"ק קיח. תוד"ה רב נחמן (היכא דמודה שחייב וכו'), חו"מ פרישה סימן צג ס"ז, ש"ך סימן סו ס"ק קכה, ש"ך סימן צה ס"ק יז (שלא פוטר), ט"ז יו"ד קסט ס"ק לו (שפוטר), רע"א בלקוטים שבועות מא,א.

הפה שאסר לפטור משבועה – ע"ע הפה שאסר

 

מיגו

באדם שאינו בעל דבר – סנהדרין ל. תוד"ה כל, ודף לא. דאי בעי קלתיה, קידושין עג: תוד"ה בד"א, ריטב"א כתובות יח:, וכ"כ רמב"ן ורא"ה כתובות יט: ופנ"י שם, רמב"ן קדושין סד. בדיבור הראשון (ובריטב"א שם סברה אחרת שהוי עד משום שהימניה רחמנא), מאירי כתובות יח: קרוב לסוף ביאור המשנה, שטמ"ק כתובות דף כ, נתיבות המשפט סימן נו יח, שער המשפט מו-יד, קוב"ש ח"ב סימן ד, ברכת שמואל כתובות סימן כד-ב, קה"י כתובות ריש סימן טו.

נחשב ספק – חידושי העילוי ממייצ'יט סימן סה.

כאשר בטענה הקודמת לא היה מתיר לגמרי, אבל אין לטוען נ"מ בכך – ב"ב קלה,א יש לי בנים מחלוקת רשב"ם (ד"ה חזיא לכהנא) נגד תוס' (ד"ה חזיא) ורמב"ן אם מותרת להנשא לכהן, (וע' קצוה"ח קמו-יא שמקשר זאת למחלוקת תוס' ב"ב ל,א).

לחצי טענה – כשיכל לטעון את שתי הטענות – שו"ת מהרי"ט ח"א סימן לג ד"ה ועוד נראה, שם סוף סימן קה, שער המלך מכירה כב-טו (קרוב לסוף, ד"ה האמנם לדברי רשב"ם – שיש מחלוקת ראשונים אם מיגו מועיל לחצי טענה), גליון מהרש"א ב"ב לג:, וכתובות פח:, מקנה קדושין סד. ד"ה במתני', (ושם אם אומרים מגו לחצי טענה), נתיבות המשפט כללי מגו (אחרי סימן פב) סימן יא (מועיל), שער המשפט כללי מיגו ג (מועיל), אור שמח יבום ג-א (מועיל), קוב"ש ב"ב אות תטז.

בטענה שנראית כשקר לא אומרים מגו – מהרי"ט ח"א לג.

כשירא שמא יכחישוהו בטענה האחרת – בית הלוי ח"ג סימן מב-ג.

לדעת הירושלמי מיגו לא מועיל בממון – או"ש חובל ומזיק ז-יג, וע' אושר ירוחם (ורהפטיג) סימן מח שנחלק עליו.

דהעזה – ב"ב ה,ב סוף תוד"ה ובא (מתחיל בעמוד א'. משמע שמיגו דהעזה לא מועיל גם בממון. וכן דייק מדבריהם קצוה"ח עח-ה, אבל בתומים עח-ח דחה הראיה מתוס'), ב"ב נב: תוד"ה דברים (מבואר שסוברים שמיגו דהעזה מועיל גם בממון, אבל לא מחמת הראיה מהנהו עיזי דאכלו חושלי), ב"מ ג,א רמב"ן (ד"ה חזקה, וכן שאר ראשונים שם, מחלקים שמיגו דהעזה מועיל לפטור מממון ולא לפטור משבועה), ר' יונה ב"ב לו. ד"ה אמר אבוה, ר' יונה ב"ב סוף דף קכח,ב (טעם החילוק בין לאפטורי מממון או משבועה משום שמעדיף להשבע ולא להעיז, אבל בשביל הממון מוכן להעיז), ש"ך כללי מגו ו, ביאור הגר"א שם כללי מיגו כלל ד (מביא מחלוקת הפוסקים האם מיגו דהעזה מועיל לפטור מממון), קצוה"ח פב-יד, קוב"ש ב"ב לדף ה (אות כז, טעם החילוק בין לאפטורי ממון או משבועה משום כוח הטענה), קוב"ש ח"ב סימן ג' (כנ"ל).

למפרע – ב"ב ל,א תוד"ה לאו (מהמלים "אבל ודאי השתא" ואילך – מאריך להוכיח שלא מועיל), פסקי הרא"ש ב"ב פרק שלישי סוף סימן לז  ("ונראה דאם אמר" – חולק על תוס' בדף ל,א. וכן נפסק חו"מ קמו-יד, ועי"ש ש"ך ס"ק טו שהסביר שיטת הרא"ש בגלל שמפרש דבריו הראשונים. קצוה"ח קמו סוף ס"ק יב מסביר שגם הרא"ש מודה לסברת מיגו למפרע לא אמרינן), רמב"ן ב"ב לג., כתובות פה. תוד"ה אית ורע"א שם (שלא מועיל), רא"ש כתובות פרק תשיעי סימן ה' וקרבן נתנאל שם אות ע (שלדעת הרא"ש מועיל מיגו למפרע. וע' ש"ך שציינתי לעיל שגם הרא"ש מסכים, ודוחה ראיית ק"נ), כתובות קט,ב רש"י ותוד"ה אם טען, חו"מ קי קצוה"ח סק"ב.

מיגו מממון לממון – להחזיק – ב"מ ב: מרדכי (בשם ר"ת) והגהות מרדכי, ריטב"א ור"ן שם, מהרי"ט ח"א סימן קיב (דף עה) והגהות מחנ"א למהרי"ט, ר' יונה ב"ב לג,א.

האם מיגו עדיף מרוב – שער המשפט לה-ב, נחל יצחק סימן פב כללי מגו סימן א ענף א, ישועת דוד חו"מ סימן כד.

כללי מגו – בש"ך ובתומים וקצוה"ח ובנתיבות המשפט חו"מ אחרי סימן פב.

 

מילה

המצוה במעשה או בתוצאה – שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן יא, מהרש"א סוטה י,ב (ד"ה ד"א שנולד כשהוא מהול), בית הלוי ח"ב מז אות ד, דבר אברהם ח"ב סימן א, זכר יצחק סימן א וה, חלקת יואב חו"מ סימן ד, שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד כב אות ג.

על ידי שליח כשהאב יכול בעצמו – שו"ת מהר"ח או"ז סימן קכח (שמותר לכתחילה), דרכי משה יו"ד רסד אות א (או"ז מילה קז-ה), ש"ך חו"מ שפב ס"ק ד וקצוה"ח ופ"ת שם, רביד הזהב עה"ת פרשת וירא פרק כא פסוק ד, בית הלוי ח"א סימן י, חדושי בן אריה סימן טז, חלקת יואב שלעיל, רש"ש פסחים ז:, קוב"ש פסחים אות כט.

אם יתכן לומר 'ישנה למילה מתחילה ועד סוף' – אור שמח מילה ב-א, חדושי ר' מנחם זעמבא בהסכמת הרב פרנקל.

אם בלילה פסול בדיעבד – שאגת אריה סימן נג, עמק יהושע בשפת העמק אות ב.

 

מי שפרע

ע"ע כסף

 

מיתת הבעל

הפעולה או התוצאה מתירים את האשה – קוב"ש ח"ב סימנים כז-כח (עי"ש הסברה שהמיתה מתירה).

עד אחד במיתה – אם נאמן מדאוריתא – ש"ש ז א-ב.

נאמנות אשה בעד מיתה – ש"ש ז-א, שע"י ו-ו, רע"א קעט, חדושי ר' חיים הלוי לרמב"ם גירושין יב-כא.

תחית המתים – אם חוזרת להיות אשתו – רס"ג אמונות ודעות מאמר שביעי (מסתפק לגבי תחיה"מ, וכותב שמשה רבנו יכריע), תרומת הדשן ח"ב סימן קב (האם אשת אליהו אסורה), ב"ש יז ס"ק יא (אשת אליהו), או"ש גירושין ט-יא, קוב"ש ח"ב סימן כח.

 

מכה בפטיש (מלאכה בשבת)

האם רק אחרי סיום הבנייה (=1) או גם סיום הבנייה עצמה קרוי מכה בפטיש (=2) – מאירי שבת קד,ב ד"ה אעפ"י (1), יראים מצוה רעד (סימן קב במהדורה הישנה, עמ' 280 במהדורה החדשה – 1), והובא בהגהות מרדכי שבת קב,ב, שבת קב,ב רש"י ד"ה מסתת (סיום פעולת החציבה =2, וראה מאירי הנ"ל שזה לאחר סיום פעולת החציבה, וכן סיום דברי רש"י וכל הגומר מלאכה כו'), רש"י שבת מז,א ד"ה חייב חטאת (2).

כל סיום תהליך נחשב מכה בפטיש, גם אם אינו גמר ממש – שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קכב ענף ב.

 

מכירי כהונה

הטעם שמועיל – רש"י גיטין ל,א (שאר הכהנים אסחי דעתייהו), ב"ב קכג: תוד"ה הכא (פשטות לשונם משמע שזו רק הבטחה ולא קניין), ב"ב קכג: שטמ"ק בשם עליות, ריטב"א גיטין ל (וכן בריטב"א החדשים, שזו תקנה דרבנן), וראה ריטב"א מכות ב,א (ד"ה וטעמא, שכתב שזו רק מצוה ולא שיעבוד. ועי"ש במגיה בהוצאת מוסד הרב קוק הערה 31), קצוה"ח רד-ג, קצוה"ח רעח-טו (לפי תוס' זו רק הבטחה ולא קניין), נתיבות המשפט סוס"י רעח (היות שמראש הוי ממון השבט, ההבטחה מספיקה), אחיעזר ח"ג סימן מב, דבר אברהם ח"א סימן א ענף ו בהג"ה, פרי יצחק סימן מט, קוב"ש ב"ב אות שעד (שהבטחה של מתנה מועטת היא דברים הנקנים באמירה, ורק יש תנאי שיכול לחזור בו. עי"ש עוד), חבל יעקב ח"א סימן ו-ח, מערכת הקנינים פרק ו, קה"י ב"ב לג, קהלות יעקב גיטין סימן כ, משנת יעבץ יו"ד סימן כ.

אם שייך ירושה – שו"ת מהרש"ם ח"ז סימן קצב, קוב"ש ב"ב אות שעא, משנת יעבץ (הרב ז'ולטי) יו"ד סימן כ, אילת השחר ב"ב (עם מכות) קכג: וכן אילת השחר שם בגיטין-ב"ב.

בענין זה – (מנר למנחם) מלבושי יו"ט ח"ב יו"ד סימן יח, חזו"א יו"ד סימן ז(א) סק"ד וסימן קפד (מפוזר), שו"ת לבוש מרדכי סימן עד אות ב.

 

מכירת שטרות

ע"ע 'חוב – מכירתו'

 

מכת מרדות

על לאו דאוריתא שאין בו מעשה – ע"ע לאו שאין בו מעשה

אם צריך התראה – סנהדרין כו: רש"י ד"ה ארבעין בכתפיה (משמע שחייב גם בלי התראה), קדושין סג: תוד"ה בני ותוס' ישנים שבצד (גם בלי התראה), רמב"ם ריש פ"ה משבועות (שמועיל התראת ספק), שו"ת הרשב"ש סימן ריג וסימן תרי, חו"מ סימן עג סמ"ע ס"ק יז (גם בלי התראה),  פמ"ג פתיחה הכוללת לאו"ח חלק חמישי אות א, ברכי יוסף חו"מ לד אות יד.

על איזו עבירה דרבנן לוקים מרדות – מנחות דף ע ורא"ש סופ"ק דעירובין, השגות הרמב"ן לשורש א' בסהמ"צ אמצע ד"ה והנה בכאן, (שרק בעבירות דרבנן שהם כעין תורה. וחולק בכך על הרמב"ם), פרי חדש או"ח תחילת סימן תצו (האם העובר על דרבנן חייב נידוי או מכת מרדות).

כמה מלקות מקבל – תוספתא מכות סוף פרק ג ("עד שיקבל עליו או עד שתצא נפשו"), וכן הוא בירושלמי נזיר פרק ד' ריש הלכה ג, רש"י חולין קמא,ב ד"ה מכת מרדות (ואין לה קצבה, אלא עד שיקבל עליו), תוס' נזיר כ,ב ד"ה רבי יהודה, רמב"ם חמץ ומצה ו-יב והגהות הרמ"ך ורבנו מנוח על הרמב"ם (פרנקל) שם, רמב"ם סנהדרין כו-ה, אוצר הגאונים שבת סימנים קלב-קלד, ריטב"א כתובות מה:, שו"ת הרשב"א ח"ד סימן רסד (כעין דאוריתא לט מלקות),שו"ת תשב"ץ ח"ב סימן נא (מרחיב בנושא, ומביא כמה שיטות), שו"ת באר שבע סימן נה (לפי רש"י אין שיעור, ולפי ר"ת יג מכות), מגן אברהם או"ח תצו ס"ק ב, אליהו רבה שם.

בענין זה – ר"ן כתובות טז: מדפי הרי"ף, שו"ת הרשב"ש סימן תרי.

 

מלאכה שאינה צריכה לגופה

מלאכה שעיקרה הפרדה (כגון גוזז, בורר) נחשב צריכה לגופה כשצריך לאחד משני החלקים שמופרדים – רמב"ן שבת קו,א.

האם פטור משאצל"ג נלמד מדרשת מלאכת מחשבת – חגיגה י,א-י,ב, שבת עה,א תוד"ה טפי (שמהגמ' בחגיגה מוכח שהפטור מטעם מלאכת מחשבת), שבת צד,א תוד"ה רבי שמעון, ופנ"י שם, יומא לד,ב תוד"ה הני (אלא היינו טעמא דרבי שמעון דפטר… – משמע שאינו מטעם מלאכת מחשבת), סנהדרין פה,א תוד"ה ור"ש (משמע שאינו מטעם מלאכת מחשבת), בית יעקב כתובות ה,ב על תוד"ה את"ל (שאינו מטעם מלאכת מחשבת).

כשיש תועלת במלאכה, אבל האדם העושה אינו זקוק לכך – רמב"ן שבת קיא,א, וריטב"א שבת קג,א (נחלקו בזה), תוס' רי"ד שבת קז,ב (בביאור שיטת רש"י במשנה לגבי צדת שאר שקצים).

הגדרתה – שבת צד,א תוד"ה רבי שמעון.

האם צורך מצוה נחשב צריכה לגופה – שבת קה,ב תוד"ה הא (לרש"י לא ולתוס' כן).

ההבדל בין משאצל"ג ודשא"מ – כתובות ו,א גליון תוס' בשם רא"ם ורש"ש שם, סוכה לג,ב רש"י ותוס' וכפות תמרים.

 

מלבן (מלאכה בשבת)

האם החיוב דאוריתא רק כשנותן מים על הבגד – שבת קמא. רש"י ד"ה מבפנים וגליון הש"ס שם, שבת קמז. תוד"ה המנער וריטב"א שם, מ"ב סימן ש"ב ס"ק לג ושער הציון אות מא.

 

מלחמה

האם נשים משתתפות במלחמת מצוה – סוטה מד,ב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, רמב"ם מלכים פ"ז ה"ד (מלחמת מצוה יוצאת כלה מחופתה) ורדב"ז שם, חינוך מצוות תרג-תרד (פוטר נשים מזכירת עמלק ומלחמת עמלק) ובמנ"ח שם (מקשה שנשים חייבות במלחמת מצוה).

מלחמת הרשות – הגדרתה – סנהדרין ב. רש"י ד"ה במלחמת הרשות וערוך לנר שם, חזו"א או"ח קיד, לאור ההלכה עמ' יב.

האם מלחמת רשות רק על פי אורים ותומים – סנהדרין טז,א (צריך), רמב"ם מלכים ה,ב (השמיט דין אורים ותומים).

 

מליקה

אם מליקת העוף נחשבת כשחיטה – פסחים סג: (למטה) ואחד המולק, ושעה"מ חגיגה א-א (דן על הגמ' בפסחים), וכן באתוון דאוריתא הנזכר להלן סוף ד"ה אשוב לעניננו, ודבר שמואל פסחים שם, סהמ"צ לרמב"ם לאוין קפא (דקדוק לשונו), וחמדת ישראל (רמ"ד פלצקי) על סהמ"צ שם (דף ל. בספר) ואות טו בקונטרס אחרון (דף קמד:), תוס' ישנים יבמות לג. בשם הרב נתנאל, קובץ הערות לח-ב, אתוון דאוריתא כלל א (דף ב: ד"ב והנה, ג: ד"ה ואשוב לעניננו, ד.,ד: ובקונטרס אחרון), מנחת חינוך קפה בקומץ המנחה, אחיעזר ח"ב סימן ז, זכר יצחק סימן מו, שו"ת נאות יעקב סימן טז עי"ש, כנסת הראשונים לזבחים פט. בהערות אות כא, קהלות יעקב חולין הוספות סי' ה-ו, קהלות יעקב לקוטים (לא הישנים שנדפסו מחדש) ח"ד סימן א-ב, קהילות ישראל משנה הלכות (הגר"י קניבסקי ז"ל ירושלים תשמ"ו) עמ' קלב.

טומאת בולע נבלת עוף טהור – ע"ע טומאה וטהרה

האם יש במליקה איסור חולין בעזרה – ע"ע חולין בעזרה

 

מלך

כח המלך לתקן שלא על פי דין תורה – רמב"ם מלכים ג-י, מו"נ ח"ג סוף פ"מ (שהמלך רשאי להרוג רוצח גם כשאין הוכחות על פי דין), ריטב"א ב"מ פג,ב (ד"ה אמר להם, מדיני המלכות להרוג בלא עדים והתראה לייסר העולם), בית הבחירה סנהדרין נב: (וה"ה בכל דור ודור למנהיגי הדור גדולי הארצות), דרשות הר"ן דרוש יא, מהר"ץ חיות תורת הנביאים דין מלך ישראל ד"ה ולכן נראה לי דבר חדש, כלי חמדה וילך, שו"ת משפט כהן סימן קמד אות יד, תורת האהל (הרב הרצוג) עמ' 110-112.

גדרי מורד במלכות – תורת האהל עמ' 106 והלאה, ובהוספות לעמ' נה: מציין: פרשת דרכים דרוש יג ד"ה ובזה נבוא, חת"ס אה"ע ח"א סימן קנא, מנ"ח תצז ורמא ס"ק ב, בית האוצר ח"א כלל פז, ע' רמב"ן עה"ת סוף חומש ויקרא שיש למלך או סנהדרין סמכות לגזור איסור והעובר עליו מתחייב מיתה, וע' שו"ת חתם סופר או"ח סימן רח לגבי סמכות המלך להעניש.

אם המלך יכול להפקיר נכסים – דבר אברהם ח"א סימן א אות ה.

בני העיר – כוחם – ע"ע ז' טובי העיר (אות ז)

 

מלקות

התראה – ערך נפרד

בערלה בחוץ לארץ – ע"ע ערלה

מכת מרדות – ערך נפרד

בלאו הניתק לעשה – ע"ע לאו הניתק לעשה

בלאו שאין בו מעשה – ע"ע לאו שאין בו מעשה

עד אחד להחזיק איסור למלקות – ע"ע עד אחד נאמן באיסורין

החיוב רק בפני בי"ד ובדרך קלון – חדושי ר' חיים הלוי עדות כ-ב.

בזה"ז ע"י סמוכים – שדי חמד כללים מ כלל לב.

מדאוריתא ארבעים או שלושים ותשע – רמב"ם סנהדרין פי"ז, חקר ועיון ח"ג.

על פי עצמו – רמב"ם סנהדרין סוף פרק יח ורדב"ז שם, כלי חמדה פרשת שלח (טו-לב, כדי לפוטרו מכרת).

 

ממזר

ספק ממזר כשיש רוב – ע"ע רוב

אם יש לו דיני כהונה – ע"ע כהן

האם עד אחד נאמן להעיד שאדם הוא ממזר – ע"ע אין דבר שבערוה פחות משנים

האם יורש כבכור – ע"ע ירושה

אם ממזר מצווה בפריה ורביה – ע"ע פריה ורביה

האם היתרו להנשא לפסולי קהל נובע מאיסורו בקהל – ע"ע פסולי קהל

האם באופן שמותר לבעול מחמת פיקוח נפש הבן ממזר (והאם הממזרות קשורה לאיסור הבעילה) – שו"ת עונג יום טוב סימן קכא (מאריך).

ספק ממזר כשיש חזקה לאסור – פנ"י קדושין עג., עוי"ט סימן עא בדעת הרמב"ם איסו"ב טו-י, פרי חדש יו"ד סימן קי ריש כללי ס"ס.

מניעת הקידושין סימן או סיבה – קובץ הערות אות שמט.

 

מנהג – כוחו ותוקפו

ר"ן פ"ד דפסחים יז: בדפי הרי"ף ד"ה ונמצינו למדין (שיש חיוב לבני העיר משום אל תטוש), (מג"א סימן סח), שו"ת מהר"ם אלשקר סימנים מח-מט (אריכות לגבי מנהג), שו"ת חת"ס יו"ד קצא (ד"ה עוד לאלוה מלין, שיש חיוב משום אל תטוש והוי דברי קבלה), פר"ח או"ח סימן תצו, שדי חמד מערכת מנהג, קונטרס דברי סופרים סימן ב, גליוני הש"ס (ר"י ענגיל) פסחים נ:, חזו"א קונטרס השיעורים ס"ק ח (מתי מכריע מה הלכה).

האם עובר בלא תסור – סוכה מד. רש"י ד"ה מנהג, רמב"ם ממרים א-ב, הקדמת משנה תורה (וכן יתבאר מהם המנהגות וכו'), דעת כהן סימן פד (שאינו חמור מדרבנן, ואינו בכלל לא תסור אלא כשהונהג ע"י בי"ד הגדול), חדושי מרן רי"ז הלוי לרמב"ם הלכות ברכות, שו"ת שבט הלוי או"ח סימן קפה.  

 

מנהג – מטעם נדר

האם נדר מדאוריתא או מדרבנן, ודין ספק מנהג – מהרשד"ם יו"ד סימן מ' ד"ה אחרי (דרבנן), שו"ע יו"ד ריד ס"ב, ט"ז יו"ד כד-ב (שספק להקל), הגהות ברכי יוסף (בשו"ע) יו"ד סימן ריד (ושם נ"מ לספק מנהג), יש"ש חולין פ"א סימן לו ודעת כהן סימן יח שאין כאן נדר וספקו לקולא, חת"ס יו"ד סימן קז ד"ה ומה שכתבתי (נדר דאוריתא), שו"ת חת"ס יו"ד קפ, שו"ת חת"ס או"ח קמה ד"ה נחזור (שהוי נדר דאוריתא ועובר בל יחל), וע' שדי חמד כללים מ כלל לז ד"ה ואם מסופקים (מביא שהחיד"א חולק על שיטת החת"ס).

מנהג שמכריע במחלוקת הפוסקים אין עליו התרה לכו"ע – מהרשד"ם יו"ד מ (ד"ה ואומר).

מנהג יש לו התרה, אבל מנהג אבות לא – מהרשד"ם שם.

 

מנהג

אם מברכים עליו – סוכה מד. רש"י ד"ה מנהג ותוס' (בע"ב), ור"ן, ברכות יד. תוד"ה ימים ורא"ש שם סימן ה, רא"ש סוף יומא, ספר הישר לר"ת חלק החידושים סימן תקלז, רמב"ם ברכות יא-טז, ולולב ז-כב, שו"ת חת"ס יו"ד סימן קצא, חי' מרן רי"ז הלוי תחילת הל' ברכות, שו"ת שבט הלוי או"ח סימן קפה ומביא רמב"ם הלכות חנוכה ג-ז.

מחייב רק כשיש נדנוד איסור או הרחקה מאיסור – טור או"ח סימן תרע (משמע שמחייב גם בלי הרחקה מאיסור) ובית יוסף שם (חולק שאם אינו סייג לדאוריתא אינו מחייב) וב"ח שם, מהרשד"ם יו"ד סימן לה (אבל לא באמירת פיוטים, עי"ש), שו"ת דברי חיים או"ח סימן ח (כמו המהרשד"ם).

דין מנהג רק כשקבלו מתוך כוונה לקיימו לעולם, לא שנהגו במקרה או לסבת מה – מהרשד"ם יו"ד סימן מ' ד"ה מכאן.

מחייב רק כשנעשה מתחילה בהסכמת זקני העיר, ולא שנהגו מעצמם – שו"ת הרמב"ן (מהדורת שעוועל) סוף סימן ז (לגבי מנהג בממון, שמחייב רק אם התנו טובי העיר), שו"ת התשב"ץ ח"ב סוף סימן קסו בשם הרמב"ן (שמנהג מבטל הלכה רק כאשר התנו עליו טובי העיר), שו"ת מהרי"ק שורש ח (בשם או"ז), נוב"י קמא יו"ד סימן נד.

בעניין כוח הסכמת בני העיר – ע"ע ז' טובי העיר (באות ז)

כשאינו יודע שמקיימו בתורת מנהג – ירושלמי פסחים ד,א, פסחים נא. תוד"ה אי, איגרות הרמב"ם מהדורת שילת ח"א עמ' רע"ח.

בממון – מה חיובו – קוב"ש ב"ב ז: אות מ.

האם מנהג נאמר רק בדבר מצוי – רמב"ם שחיטה א-יג וכס"מ ולח"מ, חו"מ שלא-א ברמ"א, פרי חדש או"ח סימן תצו דיני מנהג אות יז (שרק בדבר מצוי).

מתי מנהג יכול להתבטל על ידי הפסקתו – שדי חמד מ' כלל לז ד"ה ולענין קביעות מנהג.

מתי מנהג מבטל הלכה – ירושלמי ב"מ ג-א, ירושלמי יבמות יב-א, מסכת סופרים (מהדורת היגר) פרק יד הלכה טז (שרק מנהג ותיקין), שו"ת התשב"ץ שלעיל, שו"ת הרשב"ש סימן תקס"ב (שרק בממון).

בית כנסת שיש לו מנהג, אפילו יבואו אח"כ רוב אנשים עם מנהג אחר יישאר במנהגו – פר"ח או"ח סימן תצו דיני מנהג אותיות יט-כ, שו"ת חת"ס חו"מ סימן קכח, תשובות הגאון מרוגוטשוב סימן א.

שתי קהלות באותה עיר יש לכל אחת שם עיר – מהרשד"ם יו"ד סימן מ (ד"ה ועתה) וסימן מב (ואין בזה לא תתגודדו, ואין דין נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם), שו"ת מהר"א מזרחי ח"א סימן יג, פרי חדש סימן תצו אותיות יט-כ, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן פג, עיר הקדש והמקדש ח"ג פרק כד.

האם נאמר איסור לא תתגודדו במנהגי תפילה – צמח צדק (חב"ד) פסקי דינים או"ח סימן רלו, ספר היובל לרב"מ לוין מאמר הרב עוזיאל (מאריך בענין לא תתגודדו).

מתי בנים חייבים במנהג אבותיהם – שו"ת הרשב"א ח"ג סימן תיא, שו"ת הריב"ש שצט, וחות יאיר קכו, ופרי חדש או"ח תצו קונטרס המנהגים אות יג (רק מנהג העיר מחייב, ולא מנהג אבות), פתחי תשובה יו"ד ריד סק"ה (רק כשגם הבן נהג כך), שדי חמד כללים מ כלל לז ד"ה מנהג שנהגו האבות ועי"ש בהמשך ד"ה ובשו"ת רשב"ן (כשמנהג האבות אינו חומרה אלא מחלוקת פוסקים), שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן נט.

האם אשה נגררת אחר בעלה ובאילו מקרים – שו"ת תשב"ץ ח"ג סימן קעט (שהולכת אחר בעלה), שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קנח, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן פג, שו"ת יביע אומר ח"ה סימן לז.

האם יום טוב שני בגדר מנהג – ע"ע יום טוב

בענין זה – רז"ה פסחים תחילת פרק מקום שנהגו, השגות כתוב שם לראב"ד שם, או"ח תרצ-יז מג"א ובאר היטיב וביאור הלכה, פרי חדש או"ח סימן תסח וסימן תצו (אריכות גדולה), שאילת דוד (ר"ד מקרלין) בהתחלה קונטרס המנהגים, שדי חמד כללים מ כלל לז-לח, מהר"ץ חיות בספרו דרכי ההוראה פ"ו והלאה, שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן יג, קונטרסי שעורים קדושין סימן כד.