נבילה

ע' גם ערך טריפה

האם יש איסור נבילה בבהמה טמאה וטריפה – חולין לב. תוד"ה ורמינהי (יש) ותפארת יעקב שם, מצפה איתן שם (שזו מחלוקת בירושלמי), לב אריה שם, רמב"ם מאכלות אסורות ד-ב (אין), תורת כהנים צו פרשה י' ה"ה ופירוש רבנו הלל ופירוש הר"ש שם (אין), רמב"ן חולין לז:, אחיעזר ח"ב סימן ו אות א (האם טריפה שנעשית נבילה לוקה שנים).

 

נדוי

ע"ע חרם ונידוי

 

נדרים – הפניות

הפרה, התרה והקמה – ערך נפרד

ידות נדרים – ע"ע ידות (=אמירה חלקית)

מנהג – החובה לקיימו מטעם נדר – ע"ע מנהג

אם יש חסרון של דברים שבלב – ע"ע דברים שבלב

שאלה בהקדש – ע"ע הקדש

על ידי כתיבה – ע"ע שבועה

 

נדרים – לאסור דבר שלא בא לעולם

נדרים מז., נדרים פה: והלאה, קדושין סג. תוד"ה וידים, רמב"ם נדרים יב-י וכס"מ ולח"מ שם, רשב"א נדרים טו. (אם אוסר דשלבל"ע על עצמו מדאוריתא), שו"ע יו"ד סוף סימן רד, קהלת יעקב כלל רי, רע"א כתובות נח: (דשלבל"ע על חברו), הגר"ח בסטנסיל בענין מודר ומושבע מפי אחרים.

 

נדרים

איסור נדר משום שהוי כהקדש – כתובות נט: רש"י ד"ה דקדושת (עי"ש למה אין פדיון), שבועות כב. תוד"ה אכל (ותוס' הרא"ש).

אם עיקר נדר בהתפסה – שבועות כ,א-כ,ב (שיטת רש"י שם שלדעת רבא אין התפסה גם בנדר, ורק כשהזכיר לשון איסור בדבריו מועיל), רי"ף שבועות שם (שבנדר מועיל התפסה – בניגוד לרש"י שם), רמב"ן שבועות כ. מאריך, ריש נדרים ר"ן רא"ש ותוס', שיטת הריטב"א – ריטב"א נדרים י,ב.

האם התפסה היא המשכת קדושה – ר"ן ריש פ"ג דשבועות (ח,א מדפי הרי"ף באמצע טור ב, בתירוצו הראשון לדעת הרי"ף הסביר שחייבים להתפיס כי רק מחמת שקדש עושה חליפין אפשר לאסור את המותר), רמב"ן נדרים יג,ב (עמודה יא במהדורת מכון הרב הרשלר, דף ד,א מדפי הרי"ף למעלה בסוף גמרא נדרים – "ולא קדושה חייל עלייהו". שהתפסה אינה מחמת הקדושה שבהקדש, אלא מחמת דבר הנדור).

בל יחל – המדיר עובר או המודר – נדרים טו,א בר"ן בסוף העמוד (חולק על הרמב"ם), מאירי נדרים טו, ובהערות (הרב אלברט) הרבה מ"מ חשובים, מחנה אפרים הל' נדרים סי' לה ושלוחין סי' ו.

לאסור פעולה שאין בה הנאה – נדרים יד: קונם שאני מהלך, ר"ה כח. תוד"ה מודה ומרדכי והגהות אשרי שם, נדרים טז: ר"ן (בסוף העמוד, שאפשר לאסור גם פעולה שאינה הנאה) ורשב"א וריטב"א ומאירי (עי"ש), אור שמח נדרים ג-ו, זכר יצחק סימן מא, קהילות ישראל ומשנה הלכות (הסטייפלר מוכיח מכתובות נט: תוד"ה כגון, עי"ש עוד).

לאסור השתמשות בלי נגיעה – לקט הקמח סוף הלכות נדרים בשו"ע (בטור אחד לפני האחרון ד"ה ובאר דין האוסר ספרו על חבירו וכו') בשם שער אפרים.

נדר בלשון שבועה – שבועות כה,א תוד"ה מה ומהרש"א שם, ר"ן נדרים ב,ב, נדרים טז,ב רמב"ן (ד"ה ברם צריך) וריטב"א באריכות, ידות נדרים סימן רו ביד שאול ס"ק ג, טור ושו"ע יו"ד סוף סימן רו (מביאים מחלוקת האם מועיל מטעם ידות).

ויתור מותר – ע' רע"א נדרים מה,ב.

הלך אחר לשון בני אדם – כשסותר לשון תורה – יומא עו:, נדרים נה: ר"ן ד"ה תוספתא, מל"מ שבועות פ"ד ד"ה אך ראיתי (וגם קצת קודם).

האם יכול לאסור על חבירו דוקא על ידי התפסה – יו"ד רה ט"ז ס"ק ד וש"ך ס"ק ז.

על ידי שליח – ב"י או"ח סוף סימן תלד, וע"ע שבועה וערך נזירות.

לבטל מצוה כשאוסר את גופו (האם נחשב איסור חפצא) – נדרים טו: רשב"א ושטמ"ק, שלמי נדרים ג: בשם מהר"י באסן, מחנה אפרים נדרים סימן א, אבני מלואים עב-ב, אפיקי ים ח"א סימן לא.

תנאי בנדרים – אם צריך דיני תנאי – רמ"א יו"ד רכ-טו, רי"ז הלוי ריש הל' נזירות.

אם חל על ידי מחשבה – ירושלמי ריש נזיר, מהרי"ק סימן קסא בדעת ר"ת, וע' אחיעזר חלק ב' סימן כד אות ט (ד"ה ומה שהעיר) שדן בדבריו, וכן ח"ב סימן יט-ג, דבר אברהם ח"א טז-ז, ובטור ושו"ע מפורש שצריך דיבור (עי"ש יו"ד תחילת סימן רי וב"י שם).

נדר שאי אפשר לקימו – ע"י תנאי – גיטין לה תוס' בסוף העמוד, פירוש הרא"ש נדרים פט:, יו"ד רלב-ה ברמ"א, נדרים טו. רע"א, אור גדול במשניות נדרים ב-א.

נדר שהותר מקצתו הותר כולו – שער המלך הלכות נדרים יב-י, עמודי אור סוף סימן עח, קה"י נדרים סימן יז.

האדם אינו פועל את האיסור, אלא חל ממילא – שערי ישר ה-כא ד"ה אמנם.

 

נדרים – מעילה בקונמות

אם הוי ממון הקדש – רש"י יבמות פח., ועמש"כ על זה בחי' הרמב"ן שבועות כב. ד"ה ככר זו, פירוש הרא"ש נדרים לג. למטה, קובץ הערות נד-יג, שם נה-יא.

האם דוקא בהתפסה יש מעילה – מל"מ מעילה ד-ט (מסתפק), שו"ת רדב"ז ח"ג סוף סימן תר (מכריע בפשטות שרק בהתפסה יש מעילה), קה"י נדרים סימן כג מביא מאירי ועוד. אם מועל על ידי הוצאה מרשות לרשות – נדרים מז. ר"ן ד"ה והוי יודע (דהוי מוציאן מרשות לרשות ונמצא מועל), נדרים לה. ר"ן ד"ה ככרי עליך, חזו"א קדשים מעילה לח-ב.

אם מועל בכל שהוא, או בשוה פרוטה, או בכזית – שבועות כב. בתוס', נדרים לד: בתוס', נדרים סח. וגליון הש"ס שם, משנה למלך מעילה ד-ט.

בענין זה – משנה למלך מעילה ד-ט, קובץ הערות סימנים נד-נה.

 

נהנה

יורד לשדה חבירו – ע"ע פועל

חיוב נהנה דווקא במעשה שלו או של בהמתו או בהנאת גופו – כ"כ תוס' ב"ק קא,א ד"ה או, ש"ך חו"מ שצא ס"ק ב (שזו מחלוקת בין תירוצי התוס' וספיקא לדינא)

זה נהנה וזה לא חסר – סיבת הפטור – כתובות קג. רש"י לפני המשנה (משום שכופין על מדת סדום), ב"ב יב,ב רש"י ד"ה על מדת סדום (הראשון, באמצע העמוד), תוס' שם ד"ה כגון ("הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר"), מלחמות ה' לרמב"ן ב"מ סד: (לה: מדפי הרי"ף), שו"ת הרא"ש כלל צז סימן ב (מטעם מדת סדום), ב"ק כ. פנ"י (מטעם כופין על מדת סדום), חדושי ר' שמעון ב"ק סימן יט (חולק על הפני יהושע, שהפטור משום שאם זו הנאה המחייבת).

אם בגזלן יש דין נהנה על גזלתו – ב"ק צו: ההוא דגזל פדנא דתורי (משמע שאין חיוב נהנה).

אם משלם ממיטב – שו"ת הרשב"א ח"ד סימן יג, קצוה"ח שצא-ב, אור שמח נזקי ממון ו-ב, מנחת חינוך נה, חזו"א ב"ק סימן יא אות יח.

החילוק בין נהנה למשתרשיא ליה – קצוה"ח רמו-ב, שער המשפט רצא-ד, אור שמח נזקי ממון ג,ב, שערי ישר ג-כה (ד"ה דגרסינן, וד"ה ונלענ"ד).

משתרשיא ליה – כשהשני לא חסר – חלקת יואב חו"מ סימן ט, שערי ישר ג-כה.

 

נוגע בעדות – פסול מטעם קרוב או חשש משקר

ר"י מגאש ב"ב מד: ד"ה גופא (מחלוקת בין שני תירוציו. וע' מהר"ם מלובלין שם וש"ך חו"מ לז-א), ר' יונה שם מה. ד"ה לעולם דלית, סנהדרין כג: בכל הסוגיה, ב"ב מג ליסלקו בי תרי בתוס' ובשטמ"ק, וקוב"ש שם אות קעו, חו"מ לז-א ונושאי כלים (לבוש וקצוה"ח: בעל דבר, סמ"ע וש"ך: חשש משקר), תומים לז-כב וקצוה"ח שם ס"ק ט, קצוה"ח לד-ד ולז-א ולז-ה, משנה למלך עדות טו-א ועדות ה-ד, הגהות הרש"ש ב"ב קנט,א (מדייק מהגמ' שם חשש משקר), חדושי ר' שמעון ב"ב סימן כד, חדושי רבי ראובן ב"ק סימן יט, קהלות יעקב סנהדרין סימן יג, (עי"ש עוד), אושר ירוחם (ורהפטיג) סימן פד.

ראה גם המקורות להלן בשאלה האם נוגע פסול גם להעיד לחובה – קשור לנידון כאן.

 

נוגע בעדות

אם פסול דוקא בהנאת ממון – ב"ב מג. תוד"ה מפני, שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן פ, חו"מ לז ש"ך ס"ק י וקצוה"ח ס"ק ד (הביא דברי מהרי"ט שרק בהנאת ממון), ונתיבות המשפט ס"ק ח בשם התומים, שער המשפט לז-א, מחנה אפרים עדות ה, קוב"ש כתובות אות נז, ועי"ש כתובות כא: וברש"י (בסוף העמוד), קוב"ש ב"ב אות קפ, חו"מ לז-א בשו"ת שציין רע"א (הובא בפתח הגליון שם).

בפחות משוה פרוטה – חו"מ לז-א בכסף הקדשים.

אם פסול להעיד רק לטובתו (=1) או גם לחובה (=2) – נמוק"י ב"ב מג: (1), שו"ת הרא"ש כלל ו סימן כא (משמע שפסול גם לחובה), מושב זקנים עה"ת פרשת ואתחנן ד-כו (1), חו"מ סימן לז ש"ך ס"ק א (מוכיח מכמה מקורות שפסול רק לזכותו) ותומים וקצוה"ח ס"ק ט (מאריך לצדד בעקבות הרא"ש שפסול גם לחובה) ונתיבות המשפט ס"ק א (חולק על התומים ומכשיר עדות לחובה, ודוחה הראיה מתשובת הרא"ש), קצוה"ח קכא-ד, חדושי ר' שמעון ב"ב סימן כד, קהלות יעקב סנהדרין סימן טו (במהדורה החדשה) ד"ה ומסתבר.

קרוב של נוגע בעדות – ע"ע פסולי עדות

נוגע להעיד אמת – חדושי ר' שמעון ב"ב סימן יג, קוב"ש ב"ב אות תקעט, קהלות יעקב סנהדרין סימן טו (במהדורה החדשה) ד"ה והנה מדברי.

אם בעל דבר פסול כשאינו נוגע – מרדכי סנהדרין סימן תרצה (שהרוג יכול להעיד על ההורג {כל זמן שהוא עדיין חי} ואינו נחשב בעל דבר), מכות ו,א בתוס' (שני תירוצים למה הרוג פסול, ולתירוץ א' מטעם בעל דבר), שו"ת ריב"ש סימן פב, אבני מילואים סימן לה-א (בטעות מצוטט שם הריב"ש סימן פג), קוב"ש ב"ב אות קז.

כשיש לו ריוח מהעדות, אבל גם אם היה שותק היה מרויח – הגהות אמרי ברוך חו"מ סימן קמ (וע' חדושי ר' שמעון ב"ב סימן יב לגבי ההוא בקרא והר"ן שם), קה"י ב"ב סימן יח.

אם הוא גורם פסול של נמצא אחד קרוב או פסול – ע"ע נמצא אחד וכו'

בענין זה – חידושי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"ב סימן כג.

 

נותן טעם לפגם

ע"ע טעם כעיקר

 

נותר

איסור בל תותירו – בקרבן שכבר נפסל – פסחים פב. תוד"ה בשלמא (אי נמי הו"א), יראים עמוד שביעי סימן ש (תטז), נובי"ת יו"ד סימן נג (אסור), צל"ח פסחים כח. (אסור), מנחת חינוך מצוה ז אמצע אות ב (חולק על הצל"ח) ומצוה ח (ד"ה והנה מד' רש"י) ומצוה קמב אות ג, אחיעזר ח"ב סימן כו אות ו (וכן לגבי הפסול).

פסול נותר בקרבן שכבר נפסל – מהרש"א פסחים עג. ונמוקי הגרי"ב שם, אחיעזר הנ"ל, מנחת חינוך קמב-קמג, מנ"ח ז אות ב.

בענין זה – מנחת חינוך מצוה קמב-קמג.