נזיקין – האיסור להזיק
(לגבי בור ע' גם ערך לפני עיור – כפשוטו).
ראשונים: שאלתות תחילת סימן קיא (שיש איסור להזיק), גיטין נג: רש"י (באמצע העמוד) ד"ה מטמא ומדמע (שלמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק יש בזה רק איסור דרבנן), ספר המצוות לרמב"ם עשה רו (שמצות אהבת רע כוללת גם אהבה לממון ולגוף ומה שברשותו), רמב"ם מלכים י-ו (גוי שהכה יהודי אינו חייב מיתה. אם נניח כדברי ר' יונה שלהלן שעובר לא תגזול, לא מובן למה לא נהרג, שהרי עכו"ם נהרג על לא תגזול), וחידושי הר"ן סנהדרין נח,ב גבי עכו"ם שהכה את ישראל (בתחילה כתב שהוא הדין מכה גוי חייב מיתה, משום שזה כלול בגזל, ולבסוף כתב שרק מכה יהודי חייב מיתה), רמב"ם נזקי ממון ה-א ("שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק, אפילו לגרום הנזק אסור"), יד רמ"ה ב"ב פרק שני אות קז (לפני עיור, ואהבת לרעך), פירוש ר' יונה ריש מסכת אבות (שכל הנזיקין כלולים באיסור לא תגזול), חינוך מצוה רמג (מצות אהבת ישראל, כתב: שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק), ריטב"א החדש גיטין (הוצאת מוסד הרב קוק) לדף נג,ב, טור חו"מ תחילת סימן שעח (שיש איסור להזיק, ומשווה זאת לאיסור גזל).
אחרונים: קרית ספר נזקי ממון פ"ה (שרק דרבנן), שער המשפט לד-יג (האם בדינא דגרמי ושאר אופנים שאין תשלום יש איסור דאוריתא או דרבנן), מנחת חינוך מצוה יא בקומץ המנחה (מטעם ואהבת לרעך כמוך או השבת אבדה, ולכן אינו נאסר על נזקי גוי), רש"ש כתובות יח (מטעם השבת אבדה), הגר"ח בסטנסיל בענין נזקין (ב"ק מא:), שו"ת פרי יצחק (במהדורה החדשה) בסוף הספר תשובה שהועתקה מספר אבן שמעון (שבהיזק שאינו ניכר ובגרמא אין איסור תורה גמור), קוב"ש ב"ב אותיות עו-עז (מביא שמל"מ הבין שאסור מדרבנן, וחולק עליו), חלקת יואב חו"מ סימן כ, שו"ת אורח משפט חלק חו"מ סימן כו (עי"ש שמפלפל במצות ואהבת לרעך כמוך ובלאו דלא תשנא לגבי היזק שאינו ניכר, עי"ש עוד), קהלות יעקב ב"ק סימן א.
האם אסור להזיק לנכסי גוי – מנחת חינוך מצוה יא בקומץ המנחה.
נזיקין – נזקי שכנים
האם נזקי שכנים נחשב מזיק גמור – רמב"ן סוף קונטרס דינא דגרמי, (קצוה"ח קנה-טז), נתיבות המשפט שם ס"ק יח, ברכת שמואל ב"ב סימן יד בשם הגר"ח, חזו"א ב"ב יד-יד, משנת רבי אהרן עמ' פ אות ה.
ספק הרחקת נזיקין – ביאור הגר"א חו"מ קנה אות ח, שו"ת רע"א סימן קנא, ברכת שמואל ב"ב סימנים טו-טז.
מחילה על הרחקת נזיקין – חו"מ קנה-לה וקצה"ח ס"ק טז, ברכת שמואל ב"ב סימן א.
נזיקין
ראה גם ערכים נפרדים: גרמא וגרמי, אדם המזיק (עי"ש לגבי תשלומי צער וריפוי), שור המזיק
האם בגניבה יש גם חיוב מזיק – ע"ע גניבה וגזילה
אישו משום חיציו – ע"ע אדם המזיק
סיבת חיוב תשלומים על נזקי ממונו (בגלל הבעלות או בגלל חוסר השמירה) – ב"ק נו: תוד"ה פשיטא ושם תוד"ה מעמיד וברשב"א, חידושי ר' שמעון ב"ק סימן א, אבן האזל תחילת נזקי ממון (א-א אות יד), שו"ת שרידי אש ח"ד עמ' קכח-קלב.
היזק שאינו ניכר – גיטין מא. תוד"ה בהיזק, ב"ב ב: בתוס', דברי יחזקאל סימן לז, קוב"ש ב"ק אות קכח, כנסת בית יצחק עמ' טו.
היזק שאינו ניכר – בגוי – שו"ע יו"ד סימן קלב.
ע' תוס' קדושין יג: שחיוב מזיק לשלם אינו סברה.
האם כשיש ביטוח על החפץ המזיק משלם לחברת ביטוח או לניזק – אור שמח שכירות פרק ז, שו"ת מהרש"ם ח"ד סימן ז, שו"ת הרי בשמים תנינא סימן רמה, קוב"ש כתובות אות ריז, קה"י ב"ק סימן כא אות ג, שו"ת מנחת יצחק ח"ב סימן פח, שם ח"ג סימן קכו.
פטור כלים בבור – משך חכמה שמות כא,לג (שיש בזה סברה משום שאדם נשמר מהבור, והכלים אינם באים מעצמם, ומסביר בזה שיטת הירושלמי שמחייב בור תשעה בכלים).
פטור אדם בבור משום שהוה ליה לעיוני – רמב"ם נזקי ממון יב-טז, חידושי הגרנ"ט (מהדורת אוריתא) סימן קטז עמ' 306.
מזיק הקדש – ב"ק ו: רש"י ד"ה שור רעהו ותוד"ה ומקרן, גיטין מט. תוד"ה שור רעהו, רמב"ם שכירות ב-א ואור שמח נזקי ממון א-ב, קצוה"ח עב-יד.
האם קטן שהזיק חייב לשלם כשיגדיל – ע"ע קטן
מזיק עבד כנעני – רש"י כתובות מב. בסוף העמוד, גיטין יב: תוד"ה רפואתו, פנ"י גיטין דף מב: ד"ה תוס', סמ"ע וט"ז ריש סימן תכ, קצוה"ח תכד, נתיבות המשפט סימן שסג סק"ב, ברכת שמואל גיטין סימן כב.
האם נזק אדם הוא קנס – רמב"ם חובל ומזיק ה-ו ואור שמח ואבן האזל, רמב"ם הל' נערה בתולה ב-יב וכס"מ שם, ר"י מגאש וריטב"א ומאירי שבועות פ"ז לגבי נחבל, ב"ח סימן צ סכ"ה, מרכבת המשנה סנהדרין ה-יד, אור שמח מכירה כד-ג ד"ה אולם, חמדת דניאל זבחים עא. בשם הר"י מפוניבז', יונת אלם סימן ג, חדושי ר' שמעון כתובות סימן לה ד"ה ולדברינו, לבוש מרדכי ב"ק סימן כו, קה"י כתובות סימן כה וב"ק השמטה לפרק החובל.
שלשים של עבד – האם גם דמי העבד שבתוך השלשים קנס – נידון בירושלמי כתובות ג-י, ושבועות פ"ה ה"ו.
נזיקין – צורת התשלומים
האם השבת דמים נחשבת כהחזרת החפץ – זרע אברהם (ר"מ זעמבא) סימן יד אות ח.
האם משלם כשעת הנזק או כשווי החפץ בזמן התשלום – מחנה אפרים הל' נזקי ממון סימן א (שזו מחלוקת ראשונים), תוספתא ב"ק ג,ד (במהדורת ליברמן ג,ה: "הדליק גדיש של חבירו…" – מבואר שמשלם כשעת הנזק. וראה חסדי דוד על התוספתא שם שעמד על הראיה מהתוספתא, והשיג באריכות על מחנה אפרים מראיות נוספות),אור שמח שכירות ג,ג, שו"ת שבט הלוי ח"י סימן רפח.
מדידת הנזק לפי החפץ ולא לפי השווי – מ"מ שכירות ג-ג, קצוה"ח שד-א.
האם כשאפשר לתקן את הנזק המזיק חייב לתקן – ראב"ד טוען ונטען ה-ב (נראה שיכול לתבוע להשוות החפירה) ומ"מ (שאינו יכול) ומל"מ, שו"ת הרשב"א ח"ב סימן שמג וחידושי הרשב"א שבועות מב,ב (אינו חייב), ש"ך חו"מ צה ס"ק יח (קצת אחרי האמצע).
חפץ ששוה רק לבעליו – נתיבות המשפט קמח, קה"י ב"ק השמטה אחרי סימן מ.
מזיק בית – חזו"א ב"ק ו-ג (שלא שמים אגב כל הבית).
חיוב מיטב – כשעת הנזק או כשעת התשלום – דרוש וחדוש לרע"א גיטין מח,ב, חזון איש חו"מ ליקוטים סימן יט, חדושי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"ק סימן ז.
האם חיוב תשלום של 'נהנה' הוא ממיטב – ע"ע נהנה
נזירות
איסור חפצא או גברא – רש"י נזיר ד., שבועות כה: תוד"ה חומר, ריטב"א שבועות כב: ד"ה או דילמא, ריטב"א נדרים פרק שני תחילת דף ו. מדפי הרי"ף, נדרים ב: פירוש הרא"ש ושטמ"ק ושלמי נדרים וגליון מהרש"א שם, שו"ת מהרי"ט ח"א סימן יג, נג-נד, שו"ע יו"ד סוף סימן רו ובנושאי כלים, עמק יהושוע סימן כד, גליוני הש"ס (לר"י ענגיל) תחילת נדרים, שערי ישר ה-כא ד"ה ולענין נזירות, חדושי ר' שמעון נדרים סימנים ד-ה (מהות נזירות היא לקבל על עצמו להתנהג בנזירות, כמו נדרי צדקה), וסימן יג.
ידות נזירות – ע"ע ידות
קבלת נזירות על ידי שליחות – שו"ת חת"ס יו"ד סימן רכ ורכז, וע' ערך שבועה לגבי שליחות בשבועה.
האם נזירות שמשון מטעם נדר – שו"ת מהרי"ט ח"א סימן כ.
נטע רבעי
מעשר שני – ערך נפרד
האם איסורו בגדר ערלה – קידושין לח. תוד"ה והוא בפירוש ר"ת, שו"ת זרע אברהם סימן יד אות כב (חוקר בזה).
בחוץ לארץ (להצריך פדיון) – ברכות לה. תוד"ה ולמאן ופסקי הרא"ש (רק בכרם), קידושין ב,ב תוד"ה אתרוג (רק בכרם, אלא אם כן נאמר שנוהג מדרבנן גם בשאר אילנות), רמב"ם מעשר שני ריש פרק ט והלכות מאכלות אסורות י-טו (לא נוהג כלל), חידושי הרשב"א ב"ק סט. (מאריך לחלוק על הרמב"ם), חדושי ר' חיים הלוי לרמב"ם הל' מעשר שני א-יד, והלכות מאכ"א י-טו, שו"ע יו"ד רצד-ז.
נידה – למ"ד וסתות דרבנן, האם חיוב פרישה סמוך לוסת הוא מדאוריתא
יבמות סב: סוף תוד"ה חיב (שהפרישה דרבנן), בעלי הנפש תחילת שער הוסתות (דרבנן), תורת הבית ברא"ה תחילת שער הפרישה, חידושי הר"ן שבועות (לא על הרי"ף) דף י"ח ד"ה ה"ג רש"י (באמצע: "וכ"ת כי אמרינן וסתות דרבנן..". מעלה אפשרות שהפרישה דאוריתא ודוחה. וע' חכמת בצלאל נידה ט"ז עמ' קצג-קצד שלפי שיטות ראשונים אחרים הדחיה אינה מוכרחת), מאירי נדה טז. (שיש סוברים שהפרישה דאוריתא משום שהתשמיש מעורר הדם), בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן ב' כתב כך בשם ספר התרומה, נוב"י שלהלן, דעת כהן סי' עא (מפלפל בנוב"י), שו"ת חתם סופר יו"ד סימן ק"ע (דאוריתא), ערוך השלחן יו"ד קפד ד-יג, הגהות מצפה איתן נידה טו,א.
נידה – וסתות דרבנן – הסיבה שלא דאוריתא
יחוסי תנאים ואמוראים עמ' רצו (משום שנשים רגילות לשנות ואיתרע מחזקה דעלמא), נובי"ק יו"ד סימן נה ד"ה והנה דבריו (וע' הגהות ר"ב פרנקל בסוף הספר שם), נוב"י שם סימן נו, וע' המאיר לעולם ח"א סימן יג שמפלפל בדברי הנוב"י, חוות דעת יו"ד סוף סימן קפג (שזו חזקה העשויה להשתנות), נפש חיה סימן סד סע' יח (דן בדברי הנוב"י), כרתי ופלתי קונטרס אחרון סימן קפד אות ב, ערוך השלחן יו"ד קפד ב-ד, שו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"א סימן קנד (דוחה הסבר הנוב"י על סמך דברי רש"י שגם למ"ד דאוריתא הוא הלמ"מ, עי"ש עוד בסוף הסימן שהסיבה משום שלא הרגישה – כהסבר ערוך השלחן), חדושי ר' חיים הלוי הל' איסורי ביאה ד-יב וגליונות חזו"א שם, שערי ישר ב-ח ד"ה אמנם לפי"ז, חזון איש יו"ד סימן פ, המגיה שבסוף הריטב"א (הוצאת מוסד הרב קוק) לנידה סימן יז האריך בענין.
נידה – וסתות
לגבי חזקת שלש פעמים באופן כללי, ע' ערך חזקת שלש פעמים
וסתות דאוריתא – "דרבנן כאילו מדאוריתא" – יראים עמוד העריות סימן כו ובתועפות ראם אות סח ואות קלח.
גם אחרי שראתה ג"פ, הוסת לא נקבע למפרע – שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סימן לג אות ח.
האם יש וסת לימי החודש (בהפלגה לא שווה) – נידה סד. תוד"ה איתמר (בהתחלה, שיש) ורמב"ן שם (שאין), תורת הבית ריש שער ג' ומשמרת הבית שם.
האם הפלגה קצרה הורסת וסת הפלגה ארוכה – רמב"ן נדה לט: ד"ה גרסת רש"י וחי' הר"א שם (עמ' רי, בקושייתו על פירוש הרמב"ן. וע' במגיה שם הערה 9), יו"ד קפט סעיף יג ברמ"א ונו"כ, יו"ד קפט-יד ש"ך ס"ק מ וסד"ט שם ס"ק יט וחוו"ד שם ס"ק יח, שו"ע הגר"ז יו"ד קפט-מג.
וסת הפלגה – כשלא ראתה פעם אחת האם מונים כאילו ראתה – יו"ד קפט-טו ונו"כ.
וסת הפלגה – כשראתה תוך זמן ההפלגה – יו"ד קפט-יג ברמ"א ונו"כ.
וסת הפלגה – האם צריך אותה עונה או העיקר שההפלגה שווה – נוב"י תנינא יו"ד סימן פג, חזון איש יו"ד פה אות נט ואילך.
וסת "חצי קבוע" – שלטי הגבורים שבועות פרק ב (דף ב), יו"ד קפד-ב ברמ"א, כרתי ופלתי שם ס"ק ה, חוו"ד שם, נוב"י קמא מו ד"ה ומעתה אני אומר.
וסת שנמשך כמה ימים, האם נמדד לפי ההתחלה או כל משך הראיה – בעה"נ שער תקון הוסתות (מהדורת הרב בוקוולד סימן א אותיות כ-כב), השגות הרז"ה שם (שרק התחלת הראיה), בעה"נ שם סימן ב' אותיות ג-ה, הלכות נידה לרמב"ן ה-כב, יו"ד קפד-ו.
נידה – הרגשה
האם צריך הרגשה (מדאוריתא) רק כדי לדעת בודאות שראתה מגופה – רש"י חולין נה. ד"ה חוץ מכגריס, רש"י ב"ק לח: ד"ה מרקם, תוס' רי"ד נדה נז: (משמע שרק בירור), מהר"ח או"ז סימן קיב, שו"ת מהר"ם מלובלין סימן ב, סדרי טהרה סימן קצ ס"ק צג באריכות, בינת אדם כלל קיג אות ט (חולק על הסד"ט), פרדס רמונים בפתיחה (פתחי נדה) עמ' י והלאה (באריכות), ערוך השלחן יו"ד קפג-מח (חולק על הסד"ט), המגיה לרשב"א (הוצאת מוסד הרב קוק) לנידה תחילת פרק שמיני (הערה 2) הביא הרבה מ"מ בעניין זה.
האם הרגשת דבר לח נחשבת הרגשה – שו"ת שב יעקב ח"א סימן מ, נובי"ק יו"ד סימן נה, סדרי טהרה קצ-א, שו"ת חתם סופר יו"ד סימן קסז, חכמת אדם תחילת כלל קיג, חוות דעת קצ-א.
ראייה בלי הרגשה – האם הדם עצמו טמא מדאוריתא (אפילו למ"ד מקור מקומו טהור) – שו"ת רע"א סימן סב, ריטב"א נידה נו. במגיה הערה 98 (עי"ש), חוסן ישועות לנדה יז: (שטמא), ערוך השלחן יו"ד קפג-מו.
ראייה בלי הרגשה – האם סותרת ז' נקיים – ע"ע זב וזבה
דין תרומת הדשן שמטמא ע"י הרגשה בלבד – תרומת הדשן סימן רמו, שו"ע יו"ד קצ-א, דרכי משה תחילת סימן קפח (מקשה על ההוכחה מהש"ס), חוות דעת שם ס"ק ג (מסביר את ההוכחה מהש"ס), שו"ת הרדב"ז ח"א סימן קמט (חולק על תה"ד), נוב"י תנינא יו"ד סימן קיח (מפלפל באריכות בדברי תה"ד, ומסקנתו שהוי טומאת ספק), שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סימנים ה-ו (מפלפל באריכות בתה"ד).
נידה
האם טבילת נידה מצוה – ע"ע טבילה
האם האיסור לבעלה משום הטומאה או לא, והאם האיסור נחשב ערוה – גיטין ב: תוד"ה הוי (הו"א שנחשב דשב"ע שצריך שני עדים, ומשמע שלפי האמת אינו כך), ורשב"א חולין י,ב (שנדה נחשב דבר שבערוה, ויש דרשה מיוחדת שהיא נאמנת למרות זאת), רמב"ם הלכות איסורי מזבח ד-ח ואיסורי ביאה ריש פ"ד (שנקרא ערוה), כוזרי מאמר ג פרק מט, ב"ק יא. תוד"ה דאין, מהר"ם שיף שם, (האם משום הטומאה), בית יוסף יו"ד קצה (שיהרג ואל יעבור), נובי"ת יו"ד קכ (שאינו גדר טומאה), ש"ש א-יב וכן ג-י, אבני נזר אה"ע ח"ב סימן רמ אות ח וחו"מ סימן קלט (שמטעם איסור ולא טומאה), שו"ת תורה לשמה לחיד"א סימן תצד (דן אם יש באיסור נדה חיוב יהרג ואל יעבור), חלקת יואב יו"ד סימן כט (משום ערוה), אתוון דאוריתא כלל כא, שערי ישר א-יג ד"ה ובתוס' ב"ק (חולק על הש"ש וסובר שהוי גדר טומאה).
שיטת הרמב"ם בענין מספר ימי נידה וזיבה – רמב"ם איסורי ביאה ו-ו, שם פרק ז הל' יא ומ"מ, שם הל' כ-כד ומ"מ, שם פרק ח הל' י ומ"מ, רמב"ן נידה נד. באריכות (משיג על הרמב"ם. וע' גם בחי' הר"א וחי' הר"ן וסדרי טהרה וחכמת בצלאל שם), נידה לט: ומהרש"א וסדרי טהרה וחכמת בצלאל שם, חכמת בצלאל לנידה לז:, חוות דעת קפג-ב (מיישב את הרמב"ם), שאילת דוד ח"א יו"ד סימן ד.
בדיקת הפסק טהרה מדאוריתא או מדרבנן – אור זרוע ח"א סימן שלח (דרבנן), תוס' הרא"ש נדה סט (מסתפק), חוות דעת קצו ס"ק ג-ד, טהרת הבית (ר"ע יוסף) ח"ב עמ' רכט-רנד (באריכות מרובה שיש מחלוקת ראשונים ואחרונים בזה).
נידוי
ע"ע חרם ונידוי
ניצוק קטפרס ומשקה טופח
אם ניצוק נוהג דוקא ביין נסך – כללי התלמוד (סוף ברכות) כללים נפרדים אות סז, שו"ת מהרי"ל סימן סח.
ניצוק – תיפוק ליה מטעם מגע משקין תחילה? – פירוש הראב"ד לע"ז עב. (מקשה ומתרץ כמו הגר"א שלהלן), אליהו רבא טהרות לפרק ח משנה ט ופיהמש"נ שם, שערי ישר שער ג פרק כז ד"ה ובדין האמור.
ניצוק שאין סופו לירד לתוך המשקה שלמטה – ע"ז עב: בר"ן (לד: מדפי הרי"ף).
נמצא אחד קרוב או פסול – בדיינים
אוצר הגאונים סנהדרין לדף ג סימן מד (לקוח משערי צדק סימן לו), שו"ת הרמב"ם פאר הדור סימן קפו, אור גדול על המשניות ריש סנהדרין, וע' בפאר הדור בפנים שמשמע ההיפך מכפי שמובא באור גדול וכבר העיר על כך הרב זלזניק בספר אור יעקב על מסכת סנהדרין, ראב"ד בהשגות הלכות סנהדרין פי"א ה"ח, ריב"ש סימן תיג, משנה למלך עדות טז-ה, תומים סימן מו ס"ק כח, ביאור הגר"א אה"ע קסט-יז, ברע"א על השו"ע חו"מ ז סעיף ט ובהשמטות לתשובות רע"א סימן ע מציין לכמה שו"ת, חו"מ לו קצוה"ח ס"ק ז ונתיבות המשפט ס"ק י, שער המשפט סימן ג ס"ק ב, פרדס יוסף עה"ת פרשת וישב לח-כד ובהשמטות שם מביא שו"ת עטרת חכמים חו"מ סוף סימן ב, שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ב סימן ד, חידושי ר' מאיר שמחה תחילת סנהדרין ובדף ח,א, קוב"ש ב"ב אות תריג, קה"י סנהדרין סימן ב.
נמצא אחד קרוב או פסול
אם דוקא בפסול הגוף – ראה להלן לגבי פסול עדות שאי אתה יכול להזימה, ירושלמי שבועות פ"ד ה"ג, גבורת ארי מכות ה,ב ד"ה אף ג' (מאריך לדון בזה. הוא מסתפק לגבי עד רשע, שפסול רק מטעם חשש משקר, וכן לגבי עד שפסול מטעם שתחילתו בפסול), רע"א גיטין ג: בדרוש וחידוש (כשאחד העדים חתם שלא לשמה), שו"ת רע"א קכד (בחשש משקר), דברי יחזקאל סימן לג (בחתימה שלא לשמה), שו"ת דגל ראובן סימן לה, קהלות יעקב גיטין סימן ג, וע' לקמן לגבי נוגע בעדות ותלוי אם נוגע מדין חשש משקר.
במקרה שאחד העדים נפסל בגלל שעדותו היא עדות שאי אתה יכול להזימה – סנהדרין מא: תוד"ה כמאן (שאם אמר אחד העדים איני יודע בחקירות עדות כולם בטילה), יבמות כה. תוד"ה הוא, וכן מרדכי סנהדרין פרק שלישי סימן תרצה (כתבו שקושיית הגמרא הרוג יציל מחמת שהוא טריפה. ופסול טריפה הוא מטעם עדות שא"א יכול להזימה), רמב"ם עדות ב-ג (מכשיר כשאחד העדים אמר איני יודע, בניגוד לתוס' בסנהדרין), גבורת ארי הנ"ל (סוף ה,ב. מוכיח מתוס' סנהדרין שגם בפסול עדות שא"א יכול להזימה יש דין נאקא"פ), דבר אברהם ח"ג סימן רב (ומדמה לאשה).
באשה – טורי אבן ר"ה כב., מכות ו. גבורת ארי ורש"ש, תומים סוף סימן לו, נתיבות המשפט לו-י, דבר אברהם ח"ג סימן יב, כלי חמדה פרשת דברים סימן ד אות א, שו"ת יביע אומר ח"ו אה"ע סימן ו אות ד ומביא הרבה מ"מ.
לגבי נוגע בעדות – שדי חמד כללים ע אות נד ובשו"ת סימן עה, קוב"ש ב"ב אות קעו.
כשנפסל רק אחרי הראיה – גבורת ארי מכות ו,א (ד"ה עוד נראה לי הא דפירש רש"י), קצוה"ח לו-ד ונתיבות המשפט סוף ס"ק א.
האם העד הכשר מחייב שבועה – מכות ו. תוד"ה אמר וריטב"א (שזו מחלוקת התנאים שם, ולהלכה אינו מחייב שבועה) ופנ"י וערוך לנר (האם גם לדעת תוס' זו מחלוקת תנאים) ורש"ש שם (ה:, שאינו מחייב שבועה), ריב"ש סימן תיג (ד"ה הקדמה הא'), חו"מ לו סעיף ב (משמע שאינו מחייב שבועה), ש"ך סימן לד ס"ק ג (שלעד הכשר אין חובה להעיד, משמע שאינו מועיל כלל).
האם דין 'עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה' הוא מאותו דין של נמצא אחד קרוב או פסול – ע"ע עדות שבטלה מקצתה
האם הפסול הוא בצירוף של הכת, או בעצם העדות – שו"ת אחיעזר ח"א אה"ע סימן כה אות יב (שזו מחלוקת ר' יוסי ורבי).
בענין זה – שו"ע חו"מ סימן לו, רע"א לגיטין ח,ב (בעדות אשה שנמצא אחד גזלן), חכמת שלמה על השו"ע חו"מ ל סעיף א (בעמ' סג., קושיה בענין), אמרי בינה חו"מ דיני עדות סימן נב.
נסוך המים
דאוריתא או דרבנן – ירושלמי סוכה ד-ו, סוכה כח. רש"י ד"ה הלכות (הלממ"ס), זבחים קי,ב תוד"ה אישתמיטיה (שיש מ"ד שמדרבנן), ספר המצות ב בהשגות הרמב"ן (דרבנן) ובמגילת אסתר שם (עמ' יח במהדורת פרנקל), ירושלמי כרך א בסוף ציון ירושלים לדף א, מכתב לחזקיהו (בסוף שדי חמד) דף מב. טור א.
בענין זה – תורת האהל (הרב הרצוג) עמ' קח ועוד.
נערה מאורשה
האם בנערה מאורשה יש גם דין אשת איש (לחייב כרת על הבעילה) – תוס' הרא"ש יבמות לג בשם מהר"ם רוטנבורג, חדושי ר' מאיר שמחה סנהדרין נג בשם אור זרוע, ערוך לנר תחילת כריתות, תפארת ישראל סוף סנהדרין, אגרות משה אה"ע סימן קעה (עי"ש).
אונס ומפתה ומוציא שם רע – ערך נפרד
לגבי הפרת נדרים – ע"ע הפרת נדרים
נשיאת כפים
האם יש לישראל מצוה להתברך – חרדים מצוות עשה פרק ד אות יח ("וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה"), ריטב"א סוכה לא: (אין מצוה), הפלאה כתובות כד: (יש מצוה, ומביא את החרדים), שו"ת דבר אברהם ח"א סימן לא, ומביא מנחת חינוך שעח, שערי תשובה קכח-א, ערוך השלחן קכח ס"ד (שדברי החרדים לאו דוקא, ואין זו חובה להתברך), מ"ב קכח ס"ק סה, עמק ברכה נשיאת כפים סימן ז עמ' יח ובקונטרס שבסופו, שו"ת יביע אמר ח"ו אה"ע סימן ח אות א, שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן יב אות א.