סודר (קנין)

ע"ע חליפין

 

סוטה

אם אשת כהן שנאנסה אסורה לבועל (למרות שאינה אסורה לבעל) – מל"מ סוטה פ"ב.

האם אנוסה, שאינה נאסרת לבעל, אסורה לבועל – כתובות ט. רמב"ן ורא"ה וריטב"א ור"ן ורש"ש, בית שמואל אה"ע יא-ג.

ספק כודאי – האם רק עשה, או גם לאו ומלקות – סוטה כח. תוד"ה מה, יבמות יא. תוד"ה צרת, יבמות יא: תוס', שערי ישר א-יא, כתבי הגר"ח (סטנסיל) בענין ספק טומאה ברה"י וספק סוטה (במהדורה החדשה סימן ע"ה, הסבר המחלוקת), קובץ הערות סימן טו (מאריך בגדרי ספק כודאי, ועי"ש אות י'), או"ש תחילת הלכות סוטה (שספק כודאי הוא איסור ודאי – אפילו אם יודעת האמת שלא זינתה), מקור ברוך ח"ב סימן יז אות ג ד"ה ומ"ש האור שמח (חולק על האור שמח).

אומרת מותר נאסרת (שעכ"פ מעלה באישה) – אבן העזר קעה-ג בשם שו"ת מהרי"ק.

 

סוכה

האם יש מצוה בעשייתה – מכות ח. רש"י ד"ה השתא (שמעתי לדחות שכוונתו שבנית הסוכה אינה אלא עשיה בעלמא), וערוך לנר שם (הבין בדברי רש"י שיש מצוה בעשייה, והביא לכך הוכחות), שו"ת הרמב"ם סימן נא (שהוי הכשר מצוה), שו"ת ר"ח אור זרוע יא, שו"ת חת"ס יו"ד רעא (בסוף התשובה), העמק שאלה שאילתא קסט, שו"ת אבני נזר או"ח סימן תנט אותיות י-יא, וסימן תקלה אות י' (בשם הרשב"ש, שאין מצוה), ביאור הלכה סימן תרנ"ו ד"ה אפילו (מהמלים: ואגב אעורר), נפש חיה (הרב מרגליות) סימן תרכה (שאפילו אם הוא חולה שפטור מסוכה חייב לבנות סוכה, ומסתמך על הגמ' מכות הנ"ל, ועל הירושלמי ברכות שיש ברכה על עשיית הסוכה), שו"ת נזר הקדש סימן פח.

לבוד להכשיר שיעור המחיצות – סןכה טז,ב תוד"ה פס, ומהרש"א שם, או"ח סימן תרל מ"א לפני ס"ק א, ביאור הגר"א שם סעיף ג (ד"ה וי"א), חזו"א או"ח עה אות יב.

אם צריכה להיות ראויה לכל התשמישים – מלחמות ה' סוכה ג: מדפי הרי"ף ("אפילו לישן ולשנן ולטייל…" – נראה מדבריו שאם אינה ראויה לכל התשמישים פסולה לגמרי), יראים סימן תכא, והובאו דבריו במרדכי סוכה סוף סימן תשמ, וברמ"א או"ח תרמ סעיף ד (שאם הסוכה אינה ראויה לשינה מחמת שמצטער בשינה, אינו יוצא ידי חובה גם באכילה ושתיה), שו"ת חכם צבי סימן צד (שאין צריך, וחולק על המרדכי. וכתב שזו מחלוקת רבי וחכמים), שו"ת אבני נזר או"ח סימן תעט (מוכיח מגמרא וראשונים כדברי מרדכי, וחולק על חכם צבי).

סכך פסול יותר מג' טפחים ופחות מד' טפחים – אם ישנים תחתיו – סוכה יח. רש"י ד"ה שאין ושפת אמת שם, סוכה יד: תוד"ה ומודה, בעה"מ וראב"ד סוכה יד., ר"ן סוכה יז,ב.

דופן עקומה – הגדר – סוכה ד. רש"י וריטב"א ור"ן, סוכה יז. רש"י במשנה, רמב"ם סוכה ד-יד וכס"מ.

אם צורת הפתח מועילה מדאוריתא בלי מחיצות – ר"ן סוכה ב,ב מדפי הרי"ף ד"ה ואמר רבא (שלא מועיל), פמ"ג או"ח תרל א"א ס"ק ז, ביאור הגר"א תרל סעיף ה, ביאור הלכה שם סעיף ב וסעיף ו.

שלישית אפילו טפח – האם נחשב כאילו כל המחיצה או כל הסוכה גדורה – מרחשת ח"א סימן טז (מפלפל בזה), חדושי בן אריה סימן ה.

תעשה ולא מן העשוי – ע"ע ציצית

אם מועיל להכשיר על ידי שתי הלכות – ריטב"א סוכה ד: וכן טז. (גוד ולבוד), ר"ן סוכה יח: (כנ"ל), טור או"ח תחילת סימן תרלב ("אפילו אין הדופן אלא עשרה טפחים…" – מכשיר על סמך גוד אסיק ולבוד), ובית יוסף שם (שיש בזה מחלוקת בין רש"י לר"ן), וב"ח וחידושי הגהות על הטור שם, שו"ת רע"א ח"א סימן יב, משנה ברורה שם ס"ק ד (מביא המחלוקת, ובשם פמ"ג שלבוד ודופן עקומה ודאי אומרים), מרחשת סימן טז אות ז.

 

סומא

האם להלכה פטור ממצות – שו"ת הרדב"ז ח"ד סימן נט (אלף קלא), מג"א תקפט ס"ק א, מ"ב מו ס"ק יח, מ"ב נג ס"ק מא ובשער הציון, הגהות מראה כהן פסחים קטז,ב.

בלאוין ודאי חייב – ב"ק פז. תוד"ה וכן, רא"ש קדושין פרק א אות מט, מקנה קדושין לא. על תוד"ה דלא מפקדינא, שו"ע יו"ד סימן א סעיף ט ברע"א, מחזיק ברכה או"ח נג-ה, הגהות מראה כהן פסחים קטז:, אמרי הצבי ב"ק פו: סימן יד אות ג, מוריה תשמא א-ב מאמרו של הרב לאפיין (חוקר בלאו הבא מכלל עשה, ותולה בתוס' ב"ק ג: ד"ה כדמתרגם).

לר' יהודה בשבע מצות בני נח – אגרות משה יו"ד סימן ו, אמרי הצבי הנ"ל.

 

סותר (בשבת)

כשיש רק תיקון – חזו"א או"ח סימן נא אות יא, ביה"ל סוף סימן שמ (לגבי קורע).

כשיש תיקון ולא ע"מ לבנות – שבת לא. רש"י ד"ה לעולם כר' יהודה.

 

סיטומתא (קנין)

מועיל מדאוריתא או מדרבנן – רשב"ם ב"ב קמח., שו"ת הרמ"א סימן פז (ד"ה ומעתה בנדון, נקט בפשטות שמדרבנן), שו"ת חת"ס יו"ד סוף סימן שיד (דאוריתא), וכ"כ בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן יב (אות ב), (ראה גם שו"ת חת"ס יו"ד סימן שטו שנראה שמועיל מדרבנן. בירור דעת החתם סופר בנושא ראה באריכות בקובץ 'אבני משפט' ב עמ' 184-189), נתיבות המשפט סימן רא ביאורים סוף אות א (דרבנן. וכ"כ בספרו מקור חיים סימן תמח), ופתחי תשובה שם ס"ק א (מביא מחלוקת), שדי חמד כללים ק' כלל סה, דבר אברהם ח"א תחילת סימן א.

אם חליפין מדין סיטומתא – ע"ע חליפין

אם מעמד שלשתן מדין סיטומתא – ע"ע מעמד שלשתן

אם מועיל בדבר שלא בא לעולם – הגהות מרדכי שבת סימן תעב (נראה שזו מחלוקת בין מהר"ם ור' יחיאל), שו"ת הרא"ש כלל יג סימן כ (מבואר שמועיל. וכן משמע קצת משו"ת הרא"ש כלל יב סימן ג, וכן דייק רע"א בגליון שו"ע חו"מ סימן רא), חו"מ רא קצוה"ח ס"ק א (מביא מהמרדכי שלא מועיל), ונתיבות המשפט (מביא תשובת מהרש"ל שמועיל), ופתחי תשובה אות ב (מביא מחלוקת בזה), דבר אברהם ח"א סימן א אות טז (קרוב לסוד"ה ונראה. מביא כמה פוסקים שלא מועיל), קוב"ש ב"ב סימן רעו.

אם מועיל בדבר שאין בו ממש – שו"ת מהרש"ל סימן לו (שזכות מכירת יין נקנית מטעם סיטומתא, גם אם אין בה ממש), נתיבות המשפט רא,א (שאולי סברת רש"ל מטעם דינא דמלכותא).

האם אמירה יכולה להועיל כסיטומתא – שו"ת הרא"ש כלל יב סימן ג (מביא מהר"ם שמועיל, וחולק עליו), שו"ת הרדב"ז ח"א סימן רעח (נקט שמועיל). במטבע ובחוב – נתיבות המשפט סימן רא ס"ק א (לא מועיל).

בעניין זה – ב"מ עד,א ובמפרשים, חו"מ רא-ב ונו"כ.

 

סיכה כשתיה

דאוריתא או דרבנן – יומא עז. תוס' (רק ביו"כ ותרומה) ותוס' ישנים (ע"ב למטה), נידה לב. תוד"ה וכשמן, ביאור הגר"א או"ח שכו-ה, דברי יחזקאל סימן טו באריכות, חי' מרן רי"ז הלוי בסוף הספר מכתב רביעי.

האם מותר בשאר איסורים (מלבד יו"כ ותרומה) – יו"ד סימן קיז טורי זהב ס"ק ד (ד"ה כתב ב"י. מביא שהבית יוסף מתיר, ובאו"ה כתב שרק במקום צער מותר), ונקודות הכסף שם על הט"ז.

 

ספיקא דאוריתא לחומרא – מן התורה או מדרבנן

ראשונים: רמב"ם סוף פ"ט מהל' טומאת מת, וריש פרק טז מהל' אבות הטומאה, והל' איסורי ביאה יח-יז (וראב"ד), רשב"א קדושין עג., רשב"א תורת הבית בית ד' שער ראשון (דף יא:), ר"ן על הרי"ף קידושין טו,ב מדפי הרי"ף ד"ה גרסי' (מביא מחלוקת ראשונים), שו"ת הר"ן סימן נא (מביא שיטת הרמב"ם ומשיג עליה), חינוך מצוה רעג ורמו ומנחת חינוך ס"ק ט.

אחרונים: שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן א, פנ"י גיטין ב: ד"ה גמרא אימר וכו', פנ"י סוף חולין בתשובות פנ"י (בפנ"י הוצאת תל"ת) בסימן האחרון, כפות תמרים בהשמטות, כרתי ופלתי יו"ד סימן קי בתחילת בית הספק, ש"ש א-א והלאה, אבני מלואים סימן ד סוף ס"ק יז, בית יצחק לרי"א חבר (נמצא בתוך ספר תלת שמעתתא, ירושלים תשכ"ח) שער הספיקות סימן מג ומד, חוו"ד בתחילת בית הספק (אחרי סימן קי), קרן אורה יבמות דף לז באריכות, הגהות הרד"ל כתובות ט:, ים התלמוד ב"ק סו: ד"ה והנה (סייג לדעת הרמב"ם), גליוני הש"ס קדושין לט., שערי ישר א פרק א והלאה, קובץ הערות אות שסב, ערוך השלחן יו"ד סימן קי אות יד ואות פט-צה, ופמ"ג שם ס"ק יד, קהלות יעקב ב"מ בהשלמות סימן ב.

כשאיקבע איסורא גם הרמב"ם מודה שאסור מדאוריתא – שו"ת מהרי"ט יו"ד סימן א, פמ"ג יו"ד קי שפ"ד ס"ק יד, שם דיני ס"ס ס"ק כה, ש"ש א-ב.

בספק מצוה גם הרמב"ם מודה – כס"מ מילה ג-ו בשם תשובת הרמב"ם, חוות דעת סימן קי, שו"ת יביע אמר ח"ב או"ח סימן ג.

בס"ס לאסור גם הרמב"ם מודה – נובי"ת יו"ד לח, שדי חמד כללים ס' כלל ט.

דעת הרמב"ם בספיקא דדינא – המאיר לעולם ח"א סימן כ.

ספק סכנה לדעת הרמב"ם – מהר"ץ חיות חולין ט,ב.

לדעת הרמב"ם מה"ת לקולא דוקא בספק על העבר ולא בספק על העתיד לקרות – שו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"א סימן קנד.

האם דעת רש"י כרמב"ם – קדושין עג. רש"י ד"ה ואי בעית אימא הני, רש"י יבמות פח: ד"ה היכי דמי, רש"י יבמות קט. (למטה) ד"ה מה לי (משמע דאוריתא), מאירי חגיגה דף ד, פנ"י כתובות ט., פרי חדש יו"ד קי (שרש"י לא כרמב"ם), פמ"ג יו"ד קי שפתי דעת ס"ק כו ד"ה אמנם, בסוף כרתי ופלתי קונטרס הספקות (מנכדו) סעיף יג ואילך, חת"ס גיטין ב: (ד"ה דלא אתחזק איסורא), שב שמעתתא א פרק ה, שדי חמד מערכת ס כלל י ד"ה ודעת רש"י.

 

ספיקא דאוריתא לחומרא

כשנתגלגל לספק דרבנן – ע"ע ספיקא דרבנן לקולא

בהלכה למשה מסיני – ע"ע הלכה למשה מסיני

יש איסור בפני עצמו לספק (אפילו הוברר אחר כך להיתר) – חקרי לב יו"ד ח"א סימן קכא, שם ח"ב סימן ז, שם אה"ע סימן א, קובץ הערות אות שסב, משנה ברורה יג ס"ק ד.

כשגם אחרי שיעשה יישאר ספק אם קיים – או"ח קצד מג"א ס"ק ג ופמ"ג, שעשועי רעיונים כלל כ.

 

ספיקא דדינא

אם מכריעים על פי חזקה דמעיקרא – ע"ע חזקה דמעיקרא

אם מועילה תפיסה – ע"ע תפיסה

אם דווקא מחלוקת נחשבת ספיקא דדינא, או גם ספק – מל"מ שכירות ז-ב (לגבי מרא קמא), תרומת הדשן סימן שנב (לגבי אם אומרים חלוקה או כל דאלים גבר).

אם מועיל ספק ספיקא – ע"ע ס"ס

 

ספיקא דרבנן לקולא – לכתחילה

ברכות לו. רש"י ד"ה דכל המיקל בארץ, יבמות נב. תוד"ה הדר בבית חמיו, רמב"ם אבות הטומאות יד-ב, רמב"ם ק"ש ג,ג (לגבי יד לבית הכסא, שלכתחלה לא יקרא) ולחם משנה, וטור או"ח פג (מביא מחלוקת האם קורא בו לכתחילה) וב"י שם (שלדעת הרמב"ם אע"פ שספיקא דרבנן לקולא, היינו דוקא בדיעבד), ר"ן (לרי"ף) לפסחים קח. ומהר"ם חלאוה שם, בית הבחירה ביצה ג: ד"ה ומכל מקום (אין להקל לכתחילה), מגיד משנה איסו"ב ט-לו (קרוב להתחלה, שכאשר אפשר לברר לחומרא), ברכות כא. בפנ"י, או"ח סימן קס סעיף יא, ושער הציון שם ס"ק מט, מל"מ בכורות פ"ד ד"ה ועוד אני מודיע לשואל (שכשיכול לברר הספק לחומרא), מל"מ תרומות ז-יז, פרי חדש יו"ד סימן קי בכללי ס"ס אות ד, בכורי יעקב או"ח תרנ"ח, משנה אחרונה ידים ב-ד, אורח חיים סימן י' מגן אברהם ס"ק יא (לא להקל לכתחילה בספק דרבנן לצאת לכרמלית) ופמ"ג בא"א שם, הגהות חכמת שלמה שם, ומשנה ברורה שם ס"ק כז (שהרבה אחרונים חולקים על המג"א ומקלים), סימן יב ס"ק ב, שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן מב אות ב.

היכא דליכא טרחא לחומרא – ר"ן פסחים פרק עשירי (כג,א מדפי הרי"ף ד"ה והשתא דאיתמר), רלנ"ח קונטרס השמיטה סימן קמב, מ"ב סימן תרנה ס"ק ב, יד מלאכי ח"ב סימן תפ (מביא דברי הר"ן בפרק ערבי פסחים), או"ח קס-יא (ומ"ב ס"ק נ"א).

רק כשאי-אפשר בענין אחר – מהר"ם חלאוה פסחים ד,ב (שאם אפשר לבדוק חמץ שנית לא אומרים סד"ר לקולא), ט"ז או"ח עא-ג, שער הציון קס-מט.

 

ספיקא דרבנן לקולא – כשיש חזקת איסור

מקואות ב-א בתפארת ישראל ומקואות ב-ב, ידים ב-ד, ש"ך כללי ס"ס סימן קי ס"ק כ וכז וביד אברהם שם, פרי חדש כללי ס"ס ס"ק טו, שער המלך תחילת הלכות מקואות, מל"מ מקואות י-א, שושנת העמקים סוף כלל יא, צל"ח ברכות כא,א ד"ה מ"ט ק"ש מדרבנן (אם עיקרו מה"ת ויש חזקת איסור מחמירים בספק), ש"ש א-כב, שו"ת רע"א סימן סד בשם כה"ג סימן יח, ברוך טעם בשער התערובות, מלבושי יו"ט ח"ב דיני חזקות סימן ד, שיירי טהרה יו"ד סימן רצט אות מ, פתחי תשובה יו"ד קצח אות טז, יו"ד קט פתחי תשובה ס"ק ג ומביא שו"ת רע"א סימן פב, ערוך השלחן יו"ד קי אות קו והלאה, שדי חמד כללים מערכת ס כלל מד, מ"ב סימן עו ס"ק כה, שערי ישר ב סוף פרק יא, קונטרסי שיעורים סוף קדושין.

 

ספיקא דרבנן לקולא – כשיש ספק ספיקא להחמיר

עירובין לה: בתוס', משניות מקואות ב-ב ברע"ב ד"ה ואפילו וגלות עליות שם משנה א פסקה ב אות ו ד"ה ובדבר ס"ס, אור זרוע הלכות נידה סימן שנ"א (שספק עברה בשוק לא תולה משום שיש ס"ס – ולא כפירש"י בנידה, ומוכח שלחומרא), מל"מ בכורות פ"ד סוף ה"א (ד"ה עוד אחרת יש בנ"ד – שלחומרא), משנה למלך מקואות פרק י, מל"מ אבות הטומאות ח-ה, שער המלך מקואות כלל ה, דברי חמודות על הרא"ש ריש הלכות צצית (בסוף מסכת מנחות), שו"ת נובי"ת סימן סד, הגהות רע"א לשו"ע או"ח רמח-ב (מוכיח מהשו"ע שלהקל), ארעא דרבנן ח"א כלל תנח, משניות ידים בחזון נחום ב-ד, יו"ד סימן קי בגליון מהרש"א תחילת כללי ס"ס בקצרה, ערוך השלחן שם אות קיג-קיד, פתחי תשובה שם אות טז, שו"ת עזרת ישראל סימן סב (לגבי ספק ברכות, ומביא מחלוקת לבוש ודברי חמודות ריש הלכות ציצית, וחיי אדם כלל ה סימן ו), מ"ב קס ס"ק מט, שם רטו ס"ק כ, קונטרס דברי סופרים סימן א אות מג עי"ש בשם תשובת הרמב"ם, חדושי העילוי ממייצ'יט סימן מו, קונטרסי שיעורים (הרב גוסטמן) קדושין בסימן האחרון, שו"ת משפטים ישרים סימן פג.

 

ספיקא דרבנן לקולא

ספק דברי קבלה – ערך נפרד

בדבר שיש לו מתירים – ע"ע דבר שיש לו מתירים

האם דרבנן עובר בלא תסור – ע"ע דרבנן

למה לקולא, הרי עובר בלא תסור? – ברכות כה. בגמ' "אבל בספיקו לא גזור" (משמע שמטעם הם אמרו והם אמרו), שערי תשובה שער ג אות ד, ש"ש א-ג (בסוף הפרק), שערי ישר א-ז וא-יט, קוב"ש ב"ב אות קטז, קונטרס דברי סופרים סימן א אות יג, מג.

ההיתר בתורת ספק או ודאי – ישועות יעקב או"ח סימן קז, ירחון כנסת ישראל תרח"ץ אייר, קונטרס דברי סופרים א-מג.

בחסרון ידיעה ובחסרון ידיעה לכל העולם – (ע' להלן לגבי תיקו), יו"ד צח ט"ז ס"ק ו ונקודות הכסף (ספק שנובע מחסרון בקיאות), יו"ד קצ-מו וט"ז וגליון מהרש"א, בית שמואל אה"ע סימן קנה ס"ק לד, קהלת יעקב כלל רכב, מ"ב קס ס"ק מז.

כשאיקבע איסורא – בית יוסף יו"ד סוף סימן קט, שו"ע שם ש"ך ס"ק ט וביאור הגר"א שם, ש"ך יו"ד כללי ס"ס אות כא ופרי חדש כללי ס"ס אות טו, וע' גם ערך איקבע איסורא.

בגזירה מחשש איסור תורה – יו"ד קי בט"ז ס"ק ג בשם או"ה ועי"ש באו"ה, שדי חמד כללים ס כלל מה.

במחלוקת הפוסקים – (ע' להלן לגבי תיקו), שו"ת הרדב"ז ח"א סימן רצז, מ"ב קס ס"ק מז.

כשיש תיקו בגמ' – כללי הרי"ף ורא"ש סוף מסכת שבת אחרי פסקי תוס' בכלל כב, יד מלאכי ח"א סי' תרל"ד (הביא מיראים שלחומרא, והרבה פוסקים כתבו לקולא), מנחת עני (מכון ירושלים) ח"ב ערך תיקו, פרי מגדים או"ח סימן קסב משבצות זהב ס"ק ה (בעיא שלא נפשטה ואין תיקו אולי יש להחמיר יותר, משום שנחשב כחיסרון ידיעה)

נגד רוב – ערוך השלחן יו"ד סימן קי סעיף קו.

כשיש אסמכתא לדרבנן – פמ"ג פתיחה כוללת חלק ראשון אות כ (עי"ש שהאריך. לדבריו יש אסמכתות שהן חשובות וכעין רמז בתורה שבכתב, ובאופן כזה ספק לחומרא), ערוך השלחן יו"ד סימן רא אות רו (מקוה שספק אם כל מימיו שאובים יש להחמיר, אפילו אם הפסול מדרבנן, בגלל שיש אסמכתא לפסול), (וע"ע: ספק דברי קבלה).

ספק דאוריתא שנתגלגל לספק דרבנן – ש"ך כללי ס"ס (ביו"ד סוף סי' קי) כלל יט, משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומיהו.

כשעל ידי זה תתבטל לגמרי התקנה – מל"מ מגילה א-יא.

בענין זה – כללי ספק דרבנן בכנסת הגדולה או"ח סימן קס, קונטרסי שיעורים (הרב גוסטמן) קדושין בסימן האחרון.