ראשית הגז
האם יש דין הפרשה – ב"ק סו. תוד"ה עד, קוב"ש ב"ק אות קג.
רבית
האם יש חיוב ממוני ורק התורה אסרה – תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סוף סימן רכג (מסתפק האם אפשר למכור חוב של רבית), ריטב"א (החדש) ב"מ סא. ד"ה מה להנך (שהחזרת הרבית אינה חיוב ממוני), ריטב"א קידושין ו: ד"ה בהנאת מלוה (שאם קיבל המלוה רבית זהו ממונו לגמרי, אלא שחייב להחזיר), שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן מ (כתב שם כמה פעמים שיש חיוב ממוני, ורק אסור לגבותו), מל"מ מלוה פ"ח, מחנה אפרים דיני ריבית סימן ב (משיג על הריטב"א, שאם גבה המלוה נחשב גזל בידו), נתה"מ סימן רח אות א, אבני מלואים כח-כב, שערי ישר ה ג, קוב"ש ב"ב אות תרס"ח וקובץ שמועות ב"מ כג, חזו"א אה"ע ר"ס מב, (וכן יו"ד ע-א), שערי חיים (ר"ח שמואלביץ) קדושין סימן יד.
איך חל החיוב הממוני – שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רכג (ישנה לשכירות מעותיו מתחלה ועד סוף, ויום יום מרויח לפי חשבון), ברכת שמואל קדושין סימן ד אות ד, שיעורי רבי שמואל רוזובסקי מכות (מהדורת תשנ"ו) ג,א אות קנד.
האם עובר איסור כשגובה רק את הרבית – משאת משה ב"מ סימן סט.
הגדרת דרך מקח ודרך הלוואה – חוות דעת תחילת סימן קס"א, גליון רע"א לשו"ע סימן קס, תוס' רע"א למשניות ב"מ פרק ה' אות מא.
קציצה לאחר ההלואה – ב"מ סד: רש"י ד"ה אבל הלוהו, רשב"א שם ד"ה מ"ד, רמב"ם מלוה ולוה ו,ג (אבק רבית) וראב"ד (רבית גמורה), יו"ד קסו סעיף ב (מביא מחלוקת רמב"ם וראב"ד), מהרש"א קידושין תחילת ו,ב.
האם נחשבת רבית קצוצה כשהלווה רק הבטיח לתת אבל לא חל חוב – ריטב"א החדשים ב"מ סה:, חדושי ר' מאיר שמחה ב"מ סו,א.
איסור רבית בפחות משוה פרוטה – כתובות מו. תוד"ה אתיא, ב"מ סא. תוד"ה אם וראשונים, יו"ד קסא-א ונו"כ.
רבית לנכרי – רשות או חובה – השגות הרמב"ן לסהמ"צ שורש ששי ונו"כ שם.
בקרקע – ב"מ סא. תוס' וראשונים, יו"ד קסא-א.
החזרת רבית – החיוב על החפץ עצמו, או רק על דמיו – מל"מ מלוה ולוה ח-טו, מחנה אפרים רבית סימן ב, חוות דעת קסא-י, (נתה"מ סימן רח-א), אבני נזר יו"ד קעב, שערי ישר ה-ג, חזו"א יו"ד ע-ב.
החזרת רבית – כשהלוה מוחל – רמב"ם מלוה ד-יג, ב"מ סא. ריטב"א ופסקי הרא"ש ופסקי או"ז, מחנה אפרים הל' מלוה ולוה רבית סימן י.
רוב – הפניות
ביטול ברוב – ערך נפרד
קבוע – ע"ע כל קבוע כמחצה על מחצה
אם עדיף מחזקה דמעיקרא – חזקה דמעיקרא
רוב נגד שתי חזקות דמעיקרא – ע"ע חזקה דמעיקרא נגד רוב
אם עדיף מחזקת אומדנא – חזקת אומדנא
נגד עד אחד באיסורים – ע"ע עד אחד נאמן באיסורים
בתרי ותרי – תרי ותרי
רוב פוסקים – כללי הפסק
נגד ברי ושמא – ברי ושמא
בממון – אין הולכין בממון אחר הרוב
ספק ספיקא נגד רוב – ספק ספיקא
בספק דרבנן – ספיקא דרבנן לקולא
רוב בספק טומאה ברה"ר ורה"י – ספק טומאה
אם עדיף ממיגו – ע"ע מיגו
נגד מיגו וחזקה דמעיקרא יחד – ע"ע חזקה דמעיקרא
רוב
המקור – חולין יא,א.
הגדרת רובא דאיתיה קמן ודליתיה קמן – קוב"ש ב"ב אות פג, ע' חדושי ר' מאיר שמחה חולין צו. וסנהדרין סט. שביאר מעלת רובא דאיתיה קמן (עי"ש חידוש שרוב מדין ביטול ברוב), וכן בשערי ישר ג-א, וע"ע חזקת אומדנא לגבי הגדרת רובא דליתיה קמן.
בירור או גזרת הכתוב – ש"ש ב-טו ד"ה ובית שמואל (גזה"כ), רש"ש כתובות יד: (שאפילו רוב שלא נכלל בספק, וע"כ שגזה"כ), שערי ישר ג,ד, שו"ת הר צבי יו"ד סימן ק, שו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סימן ג אות א.
אם רוב נאמר רק בפריש – שערי ישר ד-ז.
האם צריך לברר כשאפשר – חולין יא:-יב., רש"י חולין יב. ד"ה פסח, רשב"א קונטרס אחרון ליבמות (בסוף ח"ג) ה' ט"ז קיט. בתחילתו, יוסף דעת יו"ד סימן קפז, ועמש"כ בערך חזקה דמעיקרא, יביע אומר ח"ז אה"ע סימן א אות ב (מחלוקת ראשונים באופן שאין חזקת איסור נגד הרוב).
להחמיר לכתחילה כשיש רוב – בכורות ט. תוד"ה מאן, רא"ש שם סימן י.
רוב מוכרים או רוב בשר – ב"ב צג:, רשב"א חולין דף צד (ממש בסוף), פמ"ג יו"ד קי בשפ"ד אות כא (עי"ש לגבי הרש"ש כתובות יד: של משולשים ומרובעים), פתחי תשובה יו"ד קי אות ב, בית מאיר (בשו"ע) שם, בינת אדם שער הקבוע סימן טז, חוות דעת סג ס"ק ב, חוות דעת יו"ד קי ביאורים אות ג, חזו"א יו"ד לז-כד, דבר שמואל פסחים ז,א.
ר' מאיר חייש למיעוטא – חולין יב תוד"ה פסח (שרק מדרבנן), שם פו: תוד"ה סמוך (בסוף, שכשיש חזקה חושש מה"ת), שו"ת מהריב"ל ח"א כלל ג סימן יז (שיש בזה מחלוקת בין בעלי התוס').
בנפשות – סנהדרין סט,א (הגמ'), רמב"ם איסורי ביאה טו-כז וראב"ד, שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שעח, ש"ש ד-ח (שרוב לא מועיל בנפשות, ומה שמועיל זה רק באופן שהרוב נקבע עוד לפני עונש מיתה, ואחר כך משפיע בעקיפין לחייב מיתה), שו"ת שואל ומשיב מהדורה חמישאה סימן י (ד"ה ובזה מיושב, והלאה), חלקת יואב יו"ד פתיחה סעיף ב ד"ה וכן ראיתי, ומביא ב"י יו"ד שעד בשם שו"ת הרשב"א (ברובא דאיתיה קמן), שערי ישר שער ג פרקים ב-ג, משאת המלך סימן רמט.
רוב וקרוב רוב עדיף – המקור – שאילתות דר' אחאי שאלתא סח (מסברה), קוב"ש ב"ב אות עח.
רובו ככולו – שו"ת חת"ס או"ח סוף סימן קמ (רק כשכולו נמצא, ולא כשנתוועד רוב הסנהדרין וכדומה), הגר"ח בסטנסיל בענין רובו ככולו (עמ' רנט).
המקור לדין רובו ככולו – נזיר מב., וע' שו"ת חידושי הרי"מ יו"ד סימן ט שהאריך בזה.
רובו ככולו – האם לכתחילה עדיף כולו – חולין כז. גמ' רש"י וראשונים (בעיקר ר"ן על הרי"ף, ו. מדפי הרי"ף למעלה), ב"ח או"ח סי' תע"ב ד"ה ומ"ש וא"צ שישתה כולו, או"ח תמו-ו.
אם רוב מועיל להבא – שו"ת הר צבי יו"ד סימן קא.
אם אומרים רוב זמן – רש"ש כתובות ט., ראשי שערים כתובות סימן טו, נידה נז: רוב ימי טמאין (לפרש"י. תוד"ה ובמגעות פירשו באופן אחר).
האם בגוי הולכים אחר הרוב – (ע"ע כל קבוע לגבי הנידון אם יש דין קבוע בגוי), נובי"ת אה"ע סימן מב, פמ"ג יו"ד הלכות אבמ"ה ובשער התערובת חקירה ג, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן ס ובענף פרי שם.
רוב – האם נחשב ודאות
(ע' נידה יח.-יח: סוגית הגמ' לגבי שורפין תרומה על רוב), תוס' הרא"ש ב"מ ו: (הובא בשטמ"ק) לגבי עשירי ודאי, וריטב"א (החדש) שם ז,א (מקשה במפורש מטעם ביטול ברוב, ובכל אופן מתרץ שאינו עשירי ודאי), שו"ת רע"א תנינא סימן קח.
ספק ממזר כשיש רוב – רשב"א ופנ"י קדושין עג., ש"ש א-א והגהת בעל ברוך טעם שם, ש"ש ב-טו, שו"ת רע"א תנינא סימן קח, שערי ישר א-א, חדושי ר' שמעון יבמות סימן יג, חזון איש אה"ע סימן א, קה"י קדושין סימן לג.
אם רוב אוסר ספק ערלה בחוץ לארץ – קידושין לו: תוד"ה על מצוה (איך אנו נהנים מן הכרמים וכו'), ר"ן ספ"ק דקדושין.
רודף
בא במחתרת – ערך נפרד
אם הוי גדר עונש – שו"ת נובי"ת חו"מ סוף סימן ס (שתלוי במחלוקת ר"ה ור"ח אם רודף צריך התראה), חדושי ר' מאיר שמחה ב"ק קיז. (עי"ש לגבי קלב"מ), אחיעזר ח"א סימן יח אות ב (עונש וגם הצלה), חדושי ר' חיים הלוי הלכות רוצח א-ט, כתבי הגר"ח (סטנסיל) סימן שג, אפיקי ים ח"ב סימן מ, מרגליות הים סנהדרין עג. אות ב.
יכול להצילו באחד מאבריו והרגו – האם חייב מיתה – רמב"ם רוצח א-יג, רי"ז הלוי שם (מאריך לבאר מחלוקת הראשונים בזה).
רודף אחר נערה מאורשה – אם ניתן להורגו בשבת – מל"מ שבת כד-ז, שער המלך שם, נוב"י תנינא סימן ס, פמ"ג או"ח סימן שלט בא"א אות ג, ספר ילקוט הגרשוני אות ר (רודף), מרגליות הים סנהדרין עג. (אות א, מציין כמה ספרים בנושא), ר' שמואל (החדש) פסחים עמ' צה.
רודף על ידי גרמא – אחיעזר ח"א סימנים יח-יט, אמרי משה סימן ל, אפיקי ים ח"ב סימן מ.
בענין זה – מנחת חינוך מצוה תר, אחיעזר ח"א סי' יח-יט, אפיקי ים ח"ב סימן מ.
רוצח
האם אישו משום חיציו מועיל לחייב מיתה על הרציחה – רא"ש ב"ק כב: וסנהדרין עז. תוד"ה סוף וב"ק נו. תוד"ה אילימא (שנחשב רוצח), סנהדרין עז. בר"ן (שלא נחשב רוצח), שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן ז, מנ"ח נו, אבני נזר או"ח סימן שפט, חלקת יואב חו"מ סימן ז, אבן האזל נזקי ממון פ"ב, רי"ז הלוי הלכות רוצח.
הכוהו עשרה בני אדם במקל אחד – ב"ק נג: תוד"ה לענין ורשב"א שם, רמב"ם רוצח ד-ו, דבר אברהם ח"א סימן כ.
רשויות שבת
צורת הפתח – ערך נפרד
עירובין – ערך נפרד
האם נחשב רשות הרבים רק כשיש ששים רבוא – עירובין ו. רש"י, ו: רש"י, ע' ספר חידושי הרמב"ם לתלמוד בסופו קונטרס (מהמו"ל) שמאריך בזה.
לשיטות שצריך ס' ריבוא, זה דוקא בעיר ולא ברחוב – שו"ת אבני נזר או"ח סימן רעג אות ב (כ"כ בשם ר"י מקוטנא) ואותיות ג-ד (חולק עליו) ואות ה (שהרמב"ן כתב כר"י מקוטנא), אחיעזר סימן ח, אגרות משה או"ח סימן קלט ענף ה.
אם בשלש מחיצות הוי רשות היחיד מדאוריתא – רמב"ם שבת יד-א, שם יז-ב ומ"מ, שם יז-ט במ"מ, סוכה ז. רש"י ד"ה וכן לשבת, ר"ן שם, או"ח שמה סעיף יד ברמ"א ומשנה ברורה ס"ק נה (מחלוקת רמב"ם וראשונים), ביאור הלכה ריש סימן שסג.
שתי מחיצות כמין גאם ולחי, אם מתיר מדאוריתא – בפנ"י סוכה ז. (ד"ה בפירש"י) נקט שמועיל, ביאור הלכה ריש סימן שסג, חזו"א או"ח סוף סימן עד, ובעיקר שם סימן עב (ה) סוף אות י.
האם פירצת עשר אמות (כשיש עומד מרובה על הפרוץ) פוסלת מדאוריתא – תוס' הרא"ש עירובין תחילת פרק שני, ובמגיה שם מציין חזו"א ומשכנות יעקב, חזו"א או"ח קיב (ד) במכתב.
עמוד גבוה עשרה שהוי רשות היחיד – אם מדין גוד אסיק – עירובין פט. רש"י (למטה) ד"ה כולי עלמא, וכן סוכה כה,א רש"י סוף ד"ה ושבולות (שיטת רש"י שמטעם גוד אסיק), שבת צט: רמב"ן ורשב"א (שבעמוד אין הדין שרשות היחיד עולה עד לרקיע), סוכה ד: ובר"ן ומאירי, אבני נזר או"ח סימן רסד, רעב, חדושי ר' חיים הלוי סוכה ד-יא וגליונות חזון איש שם.
רשע – האם פסול לעדות מטעם חשש משקר
האם רשע כשר לעדות על איסור – רמב"ם עדות יא-ז, שו"ת הרשב"א ח"א סימן תל, נמוקי יוסף סנהדרין כז,א, יו"ד קכז-א ברמ"א וש"ך ס"ק כ, קצוה"ח מו-יז ונתיבות המשפט ומשובב נתיבות ונתיבות מהדו"ב.
רשע סתם פסולו הוא גזרת הכתוב, ורשע דחמס משום חשש שמשקר – נמוק"י סנהדרין כז. (ה,ב מדפי הרי"ף, בתוך ד"ה איתמר), בכורות לו,א תוד"ה אימר (שהרשע נפסל רק לגבי עדות משום "דרחמנא אמר אל תשת רשע עד, אבל בשאר מילי לא חשיד"), גבורת ארי מכות ה,ב ד"ה אף ג' (שלפי אביי שגם להכעיס פסול הפסול הוא גזה"כ. אבל גם לפי אביי בעברה שאין בה מלקות הפסול רק מטעם חשש משקר. ועי"ש שדן האם בפסול רשע יש חיסרון של תחילתו בפסול), שו"ת נודע ביהודה קמא אה"ע סימן נז (ד"ה זהו הנלע"ד. מסיק מדברי תוס' בבכורות הנ"ל שהפסול הוא גזרת הכתוב), תומים כח-ג (שכל רשע פסול מטעם חשש משקר, בניגוד לפסול קרוב), קצוה"ח מו-יז, ונתיבות המשפט שם ס"ק יז (שבכל רשע יש חשש משקר) ומשובב נתיבות ונתיבות מהדו"ב, קצוה"ח נב, שו"ת הרשב"א ח"א סימן תל, ועי"ש שרק רשע דחמס פסול לשבועה, אבל בר"מ ושו"ע חו"מ צב-ג כתבו שגם אוכל נבלות פסול לשבועה, ישועות ישראל (ר"י מקוטנא) חו"מ סימן כח סק"ג (חולק על התומים, שרשע הוא גם גזרת מלך, ולא רק חשש משקר), חוות בנימין ח"ב סימן עד (מאריך בבירור שיטת התומים).
האם גזלן פסול משום חשש משקר – ב"ב קנט,א (שיש חשש משקר, בניגוד לקרוב שפסול מגזרת מלך), זבחים טז. תוד"ה מה ליושב וקרן אורה, ואור שמח סוף הלכות תפלה, כתובות יח: תוד"ה ובכולי (וא"ת מאי שנא דלעדות ותירוצם – משמע חשש משקר), הגרנ"ט לב"מ ו. (שבגזלן יש גם גזה"כ ולא רק חשש משקר).
רשע – סוג העברה שפוסלתו לעדות
האם נפסל על ידי עבירה דאוריתא שאין עליה מלקות – רמב"ם עדות י-ב (משמע דוקא עברה שמחייבת מלקות), ורדב"ז שם (לאו דוקא מלקות), רמב"ם שם הלכה ד (שחמס פסול גם בלי מלקות), פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין ג,ג (כנ"ל: שמלקות נחשב רשע, ולקיחת ממון גם בלי מלקות), שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן מג (קרוב לסוף, ד"ה ובמה שאמרו, מפלפל בכוונת הרמב"ם הנ"ל, והאם הפסול רק בעבירה שיש עליה מלקות), חו"מ לד,א והגהת הרמ"א (עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן).
האם נפסל ע"י לאו שאין בו מעשה – שו"ת הרי"ף סימן י (הובא בנמוקי יוסף סנהדרין ה,ב מדפי הרי"ף – שאינו נפסל), תומים לד-א, שו"ת מהרי"ל דיסקין כתבים קונטרס אחרון רכד (דן בספק עבירה שאינו לוקה אם נחשב לאו שאב"מ), שערי תשובה עם ביאור זה השער במכתבים עמ' נב, משנת יעבץ (הרב ז'ולטי) חו"מ סימן יד.
האם נפסל ע"י לאו הניתק לעשה – תומים לד-א (נפסל, שהרי הלאו חמור, שאם ביטל העשה לוקה), פמ"ג פתיחה להל' פסח ח"א פ"א אות ה (מסופק באופן שביטל העשה אחר כך האם לוקה), פמ"ג פתיחה הכוללת ח"א אות כה, שערי תשובה עם ביאור 'זה השער' במכתבים עמ' נב.
האם נפסל בלא התראה – רמב"ם עדות יב-א (נפסל), שו"ת הרדב"ז ח"ה סימן רכט (מקשה סתירה מתשובת הרמב"ם, ומתרץ שבעברה מפורסמת נפסל גם ללא התראה), שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן מג (קרוב לסוף הסימן), חו"מ לד-כד, קוב"ש ח"ב סימן לה (ושם בשם שו"ת הרמב"ם שדוקא עם התראה, ולא כרמב"ם עדות פי"ב ה"א, עי"ש עוד).
האם נפסל בביטול עשה – שו"ת הרדב"ז ח"ה סימן רכט (לא נפסל), נתיבות המשפט לד ביאורים סוף אות א (לא נפסל אלא בקום ועשה).
רשע בעברה דרבנן שנפסל מדרבנן (חו"מ לד) דוקא כשיש מכת מרדות – שושנת העמקים כלל ט (מדייק מלשון הרמב"ם עדות פ"י ב-ג), פמ"ג פתיחה כוללת ח"א אות כד.
האם נפסל רק כשיודע שהעבירה פוסלת לעדות – שו"ת רע"א ח"א סימן צו (קרוב לסוף התשובה, מדייק מהשו"ע חו"מ לד-כד שאינו נפסל), שו"ת אחיעזר ג-כה (מפקפק בסברת רע"א).
רשע (פסול לעדות)
רשע בזמן הראיה וחזר בתשובה – ש"ך חו"מ לד ס"ק ג, שם לה ס"ק ו, מחנה אפרים עדות סימן יד, תומים לד-כח.
עשה תשובה ולא השיב הגזילה מחמת אונס, האם פסול – קובץ הערות אות רלב.
האם רשע שלא נודע פסול – סנהדרין לא. תוד"ה שבית שמאי, חות יאיר בהשמטה לספר (הובא בקצוה"ח כח-ח באמצע וברע"א חו"מ תחילת סימן לד), תומים סימן כח-ג וסימן פז ס"ק כז, חת"ס יו"ד סימן יא, ישועות ישראל (ר"י מקוטנא) חו"מ כח-ג (חולק על התומים), שדי חמד כללים א אות פה ד"ה ואם אדם, השמטה בסוף ספר דברי יחזקאל לסימן כז, חלקת יואב אה"ע סימן ה ד"ה אך באמת (והלאה), קהלות יעקב סנהדרין סימן ז, שדה יצחק סימן ד אות ז, הגהות רצ"פ פרנק בסוף הקצוה"ח לסימן לא.
רשע שנפסל ועשה תשובה, האם כשר רק כשהעידו בבית דין שעשה תשובה – כתובות כב. רמב"ן ורשב"א.
אם גזלן פסול לקיים גיטין וקדושין – זכר יצחק סימן יט, שדי חמד כללים א אות פה ד"ה גם (לגבי פסול מחמת עבירה).