שינוי גזילה
כשהגזלן אינו מכוון לקנות את הגזלה – ב"ק צה: תוד"ה בשבח ("לפי שאין מכוין לקנותו"), מחנה אפרים הגהות על הרמב"ם גזילה ב-טו, תרומת הכרי סימן רסב ד"ה והנראה לי בזה, אור שמח גזילה ב-טז, אור שמח שכירות י-ד, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן סג ובענף פרי, אמרי משה סימן לב אות מד (שקונה, ודברי תוס' ב"ק כוונתם שאינו גזלן כלל), קוב"ש ב"ק אות כו, אבן האזל הלכות גניבה וגזילה ב-טז.
האם קונה למפרע – רא"ש פרק הגוזל קמא סימן ג (שמשלם כשעת הגזילה, וע' ב"ק צה,א תוד"ה משלם והגהות הגר"א), רשב"א ב"ק צה,א ד"ה הגוזל את הרחל (חולק על הרא"ש, וסובר שמשלם כמו הרגע לפני השינוי), (דברי הרא"ש הובאו בבית יוסף חו"מ תחילת סימן שנד), אמרי משה סימן לב אות ג.
האם צריך לימוד מהפסוק שקונה – תמורה ו עמ' א-ב, וקצוה"ח שס-ב וקוב"ש פרק מרובה אות יד, ולגבי אי עביד לא מהני בשינוי גזילה ע' גם לבוש מרדכי ב"ק סימן כט.
האם דין הרי שלך לפניך ודין שינוי קשורים זה בזה (=האם מה שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך הוא משום ששינוי קונה) – חדושי ר' חיים הלוי הלכות גזלה ואבדה ב-טו וגליונות חזון איש שם, שו"ת אחיעזר ח"ג סימן פב-א.
שיעבוד – דאוריתא או דרבנן
האם כשמשעבד בפירוש לכו"ע חל מדאוריתא – קדושין יג: רש"י ורשב"א וריטב"א, ב"ב קעה: תוד"ה דבר תורה, רשב"א גיטין נ. ופנ"י שם, פנ"י גיטין מח:, ש"ך חו"מ לט וקצוה"ח ס"ק א (באמצע), קוב"ש קדושין אות צה.
למאן דאמר דאוריתא האם גם ממטלטלים – רשב"ם ונמוק"י ב"ב קעה: (שהמקור לשיעבוד הוא במטלטלים), כתובות צ. תוד"ה שמע, רשב"א סוף קידושין השמטה לדף טו, רשב"א ב"ק יד: ד"ה אין אומרים, ריטב"א בשטמ"ק כתובות פב. בהתחלה, ספר התרומות שער מג חלק ד אות ח, שו"ת תשב"ץ ח"ג סימן שא, קצוה"ח לט-א, רע"א גיטין מח:, שערי ישר ה-ה, קוב"ש כתובות אותיות שכט-של, ופסחים אות קמו, וב"ב אות שפד, שצא.
למ"ד דאוריתא – המקור – רש"י גטין נ,א ד"ה כיון דדיניה (אנכי אערבנו – כשמשעבד בפירוש).
למאן דאמר דאוריתא האם בכל חוב או רק בהלואה – רשב"א ב"ק יד: ד"ה אין אומרים, שער המלך מלוה ולוה פרק יט ד"ה כתב הרש"ך.
למ"ד דאוריתא האם גם מלקוחות – רא"ש שבועות פרק ה סימן ג (לא גובים מחשש קנוניא. ואם הלוקח מודה בהלוואה גובים מלקוחות), חידושי מהרש"ג שם דף לז: בהשמטות (עמ' מט), פנ"י בחי' לטור חו"מ לט.
האם להלכה שעבוד מדאוריתא – חו"מ לט ש"ך ס"ק ב מאריך.
למ"ד דרבנן, האם יש שעבוד בחפץ עצמו – ב"ב קעה,ב ("והאמר רבה גבו קרקע כו'" – שהרי עכ"פ מדרבנן יש שעבוד וייחשב הבכור מוחזק?), קהלת יעקב כלל שג, ב"ק ח,א גליוני הש"ס, קוב"ש ב"ב אות שפו.
שיעבוד – בעל חוב למפרע הוא גובה
למה אין חסרון של ברירה – פתח הבית פסחים ל אות פב, שערי ישר ז-יח, מערכת הקנינים יא, יג.
גדר למפרע – נתיבות המשפט קצט-ב, נחל יצחק סימן עג ס"ק ו ענף ג, מערכת הקנינים סימנים יא-יג, קהלות יעקב לקוטים ח"ג סימן ד (השני).
במטלטלים – רבנו דוד פסחים ל:, פסחים לא. במהרש"א (הראשון).
שיעבוד – אין נפרעים מנכסים משועבדים כשיש בני חורין
מה הדין כשבני החורין הם מטלטלים – ב"ב קעה: תוד"ה דבר תורה, טור חו"מ קיט (דף מא ע"א), ב"ק קח: מהרש"א ד"ה לוה (שאין צריך לגבות מהמטלטלים), פתחי תשובה חו"מ קז ס"ק ב (עי"ש שהאחרונים השיגו על מהרש"א).
מדאוריתא או מדרבנן – גיטין נ: בגמ' וברשב"א, גיטין מח: תוד"ה אין נפרעים (ממה שכתבו שבע"ח מדאוריתא בזבורית – ומה בכך, משמע שבשווים הוי דאוריתא), פנ"י גיטין נ,ב.
שיעבוד – האם יש על היורשים שעבוד הגוף
חידושי הר"י מגאש ב"ב קכד. (הובא גם בשטמ"ק שם – שהיורש חייב להיטפל ולמכור הנכסים), וחידושי הרשב"א והר"ן שם (שהקשו על הר"י מגאש. וע' נושאי כלים חו"מ סימן רעח סעיף י' שדנו האם השו"ע פוסק כמו הר"י מגאש), ב"ק צו. תוד"ה הא דמסיק (שיתומים משלמים את השבח אע"פ שאינם מקבלים פיצוי, משום דכרעיה דאבוהון נינהו, וע' פני יהושע שם. וכ"כ תוס' ב"מ טו. ד"ה בעל חוב, ובכורות נב. תוד"ה והאמר), חו"מ קיא-כ (מחלוקת האם יורשים חייבים לשלם נכסים דאיקני לאחר ההלוואה), ב"ק ט,א רש"י ד"ה האי ברא וד"ה כיורשים דמו (כאשר אחד האחים שילם, נחשב ששילם חוב של היורש השני), תומים סימן סו ס"ק מג (שיש על היורשים שיעבוד הגוף במה שירשו. קושייתו של התומים על ר"ת הקשה כבר הר"ן כתובות מד,ב מדפי הרי"ף, שורה 4 מהרחבות), וסימן סז ס"ק כה (סותר דבריו), קצוה"ח סימן סו ס"ק כו (מתרץ את קושיית התומים ממת הלווה), (וע' חלקת יואב קבא דקשיתא קושיה מו שנקט ששעבוד הגוף נשאר למת, עי"ש. וכ"כ ר' חיים הלוי הלכות שבועות ח-יא, וכ"כ ר' שמעון ב"ק סימן א), נתיבות המשפט קיב-ה (שמועיל תפיסה במטלטלי דיתמי כשיש קרקע), נתיבות המשפט קז-ט, קוב"ש ח"ב סימן יא אות א, אבני מילואים כט-י (לא דן על יורשים, אלא ביחס לשאלה אם יתכן שעבוד נכסים בלי שעבוד הגוף).
שיעבוד – הפניות
אין נזקקים לנכסי יתומים (קטנים) – ערך נפרד
האם יש שיעבוד נכסים לצדקה – ע"ע צדקה
האם אפשר להשכיר לוה כדי לשלם – ע"ע חוב
פרעון בעל כרחו של מלוה – ע"ע חוב
לתפוס מטלטלי דיתמי כנגד קרקע – ע"ע תפיסה
שעבודא דרבי נתן – ערך נפרד
האם חוב משתעבד – ע"ע שעבודא דרבי נתן
שיעבוד
מדין ערבות או מדין קניין – בכורות מח. בגמ', גיטין נ. רש"י ד"ה כיון דדיניה (ערבות), רשב"א ב"ק פרק תשיעי, ריטב"א קדושין יג., מהרי"ט אלגאזי בכורות מח., עונג יום טוב סימן פז ד"ה ולפמ"ש, משאת משה ב"מ סימן טז.
לוה שהפקיר נכסיו – האם בעל חוב גובה מהם – תוספתא סוף פרק מי שהיה נשוי (גר שמת וכו'), קצוה"ח רמה-ג (עי"ש אם יכול המלוה לזכות כל זמן שלא זכו אחרים שלא על מנת פרעון החוב).
האם במלוה בשטר השיעבוד נקנה על ידי השטר, או שהשטר רק יוצר קול, וההלואה יוצרת את השיעבוד – גיטין כ: תוד"ה וכותב, תוס' רי"ד שם, קצוה"ח סו-כ ונתיבות המשפט ומשובב נתיבות (ותומים שהובא בנתיבות).
במלוה על פה מיניה דידיה – רמב"ן כתובות צ:, ב"מ ד,ב תוד"ה אין נשבעין (הראשון, "דאי אית ליה בני חרי…" – מבואר שגם לאחר שחכמים הפקיעו השיעבוד בכל זאת מיניה דידיה יש שיעבוד), נחלת דוד שם (ד"ה מיהו זהו – מביא שהר"ן בשבועות חולק, וסובר שחכמים עקרו לגמרי את השיעבוד ממלווה על פה).
מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר – האם יכול לטעון פרעתי – חדושי ר' מאיר שמחה ב"ב קכד. מתרץ קצוה"ח רעח-ו.
מי שפרע מקצת חובו – האם גובים את השאר ממשעבדי – רא"ש נדרים פז:, ב"י חו"מ סימן נד, שו"ע חו"מ נה ברמ"א סעי' ב וסמ"ע שם וש"ך ס"ק ה, משנה למלך מלוה ולוה יד-ז ומביא שו"ת הרדב"ז, תעלומות לב (ר' אליהו חזן) ח"ג קונטרס הליקוטים סימן לט.
בגוי – פנ"י פסחים ל,ב.
בענין זה – שו"ת אבני נזר חו"מ סימן מט (קונטרס ארוך), קהלות יעקב לקוטים ח"ד סימן יג.
שיעורים
השיעורים במצוות עשה רק לצאת ידי חובה, אבל כשמוסיף מקיים מצוה גם בתוספת – העמק שאלה נג אות ד, מרומי שדה פסחים לט,א, וראה מנחות לח,א תוד"ה התכלת (בהתחלה, לגבי ערבי נחל ולגבי חוטי ציצית, שאם מוסיף עוד אין בל תוסיף וכלול במצוה), וע' קרן אורה שם (שמחלק בין אכילת כזית שני של מצה לבין מוסיף בחפץ עצמו), שו"ת הר צבי או"ח א' סימן ב ד"ה ובהאי (דן לגבי אכילת מצה יותר מכזית).
שעורים הלכה למשה מסיני – עירובין ד., וע' ירושלמי תחילת פאה ותחילת חגיגה מחלוקת בזה.
חצי שיעור – ערך נפרד
בן שלש עשרה למצות – ע"ע קטן
שירטוט
סוטה יז: תוד"ה כתבה איגרת, גיטין ו: תוד"ה א"ר יצחק, וחידושי הרמב"ן ומאירי ומהר"ץ חיות, שו"ת הרדב"ז ח"א סימן קנו (בחדשים), שו"ת רע"א קמא סימן נ (לגבי שרטוט אחר הכתיבה, וע' לגבי זה רש"ש סוטה יז:), דבר אברהם ח"ג סימן כו אות ג, הגר"ח בסטנסיל בענין שירטוט (עמ' לו במהדורה החדשה), חדושי מרן רי"ז הלוי תחילת הלכות מגילה, עמק ברכה הלכות תפילין סי' א (בשם הגרי"ז), משנת יעבץ יו"ד סימן לד, משאת המלך סימן כו.
שכירות
האם שכירות מטלטלים נקנית בכסף – ע"ע כסף
האם חצר מושכרת קונה לשוכר – ע"ע חצר
להקנות חפץ באמצע זמן השכירות – ע"ע קנין
האם נקנית בחליפין – ע"ע חליפין
האם ממכר ליומא – מהר"ץ חיות ב"מ נו:, רש"ש ב"מ לה,ב.
מחילה על השכירות – חו"מ שיב בסמ"ע ס"ק ב, שו"ת הראנ"ח לח, מחנה אפרים הל' שכירות סימן ט, דברי משפט שטז-ב, קצוה"ח שטז-ג, שער המשפט שטו (מאריך), שו"ת שואל ומשיב כרך ג' ח"ב סימן ח (דוחה את ראיות שער המשפט), הגהות חכמת שלמה לסימן שיב סעיף ה, משפט שלום סימן קפט סעיף א.
מתי חל חיוב התשלום על שכירות חפצים – קונטרס הספקות כלל ז' אות ה (שרק בפועל נחלקו האם ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ובחפצים לכו"ע החיוב מההתחלה), שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"ב קכג,ב.
ההבדל בין שכירות לקניין פירות – ב"ב נ. תוד"ה המוכר, רמב"ן בקונטרס אחרון לכתובות, ריטב"א קדושין מז:, מאירי נדרים פרק חמישי דף מו, חו"מ ריב-ד, קובץ הערות אות תצז, קהלות יעקב זרעים שביעית סימן א, קהלות יעקב נדרים סימן כז.
כשהמשכיר מקדיש ומדיר את הבית – נדרים מה: ר"ן ד"ה השותפין, שם מו: בר"ן, קהלות יעקב נדרים סימן כז.
גר ששכר ומת, האם אחר יכול לזכות בשכירות – מחנה אפרים הל' זכיה מהפקר סימן ט, קוב"ש ח"ב סימן טו.
בענין זה – קובץ הערות אות תצב והלאה.
שלא כדרך אכילתו והנאתו – האם מותר לכתחילה (=1), או יש איסור דאוריתא ורק פטור ממלקות (=2), או אסור מדרבנן (=3)
מותר לכתחילה – קדושין נו: תוד"ה המקדש וריטב"א, ראבי"ה כרך ג' סימן תתסא, והובא במרדכי פסחים סימן תקמה ובמרדכי תענית סימן תרכז, ובאגודה פסחים פרק כל שעה (לדף כד:), ובטור או"ח סימן תריב.
פסחים כו. רש"י ד"ה דלתוכו עשוי (נראה מדבריו שמותר לכתחילה) ותוד"ה שאני (חוזר על דברי רש"י) ורבנו דוד (מקשה על רש"י שאסור לכתחילה מדרבנן), ע"ז יב: תוד"ה אלא (מלקות ליכא, איסורא מיהא איכא – משמע קצת מלשונם שזהו איסור דאוריתא,) שבועות כב: תוד"ה אהיתרא (3) וכן בחדושי הר"ן שם, פסקי הרא"ש פסחים פ"ב סימן א (אסור לאכול חמץ שנפסל מאכילת כלב, מטעם אחשביה) וסימן ב (יש איסור גם באכילה שלא כדרך אכילה), רמב"ן פסחים כה: (אחרי מסכת מגילה), רמב"ן תורת האדם (כתבי הרמב"ן מהדורת שעוועל ח"ב עמ' לז – 3), פסחים בר"ן ו: מדפי הרי"ף ד"ה מר (3) וכן בחדושי הר"ן שם, רבנו דוד פסחים כה: (3), מהר"ם חלאווה פסחים כה. (3), מאירי פסחים כד: (3), מגיד משנה על הרמב"ם מאכ"א ח-טז (אסור מה"ת כח"ש), ש"ך יו"ד קנה-יד, משנה למלך יסוה"ת ה-ח (דף ח,א ד"ה וראיתי להתוס', והלאה), יד מלאכי סימן שז והגהות ר"י פערלא על היד מלאכי (ב'נעם' תשמ"א) מציין לראב"ן בספרו דע"ב ע"ב, שער המלך אישות ה-א ויסוה"ת פ"ה, שאגת אריה סימן עד (מפלפל בנושא), שדי חמד מערכת כ כלל כב, צפנת פענח יסוה"ת ה-ח, שו"ת מרחשת סי' א (אסור מה"ת כח"ש).
שלא כדרך אכילתו והנאתו – במצות עשה
פסחים לה. רש"י בסוף העמוד ורש"ש וגליון מהרש"א ודבר שמואל, משנה למלך יסודי התורה פ"ה ה"ח (קרוב לסוף, ד"ה יש לחקור, מסתפק), שער המלך יסוה"ת ה-ח, נובי"ק יו"ד לה, צל"ח ברכות לח. ד"ה דתנן דבש תמרים, חת"ס חדושי סוגיות (ירושלים תרנ"ג) סימן ל (והובא בסוף הרמב"ם עם חת"ס בהל' יסוה"ת), שו"ת דברי חיים (צאנזר) ח"א או"ח סימן כה, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן רנח (מפלפל בהוכחה מרש"י פסחים הנ"ל לפשוט את ספיקו של המל"מ), בית הלוי ח"ג סימן נא ס"ק ד, קונטרס ע' פנים לתורה (ר"י ענגיל) אות יא, נזיר כג. בהגהות הרב מייזליש שבסוף הש"ס, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן יז, שדי חמד כללים א אות קנח, בית ירוחם (ורהפטיג) סימן ג.
שלא כדרך אכילתו והנאתו
האם תלוי במחלוקת התנאים לגבי חצי שיעור – מגיד משנה מאכלות אסורות פ"ח הל' טז, שבועות כג: חכמת שלמה ומהרש"א וקרני ראם ורע"א, מל"מ הל' שבועות ה-ב, מל"מ יסוה"ת פ"ה ד"ה וכן יש ללמוד (דף ח.) בשם מהריב"ל, שער המלך יסוה"ת פ"ה, שו"ת שואל ומשיב קמא ח"ב סימן לה ד"ה והנה, אור חדש פסחים כג., העמק שאלה ויקרא א' שאלה עה אות א.
כשאין הנאה חשובה יותר מהחפץ אז הנאה ממנו נחשבת דרך הנאתו – צל"ח פסחים סוף כד., ושם כד: ד"ה אמר ליה אביי.
האם אכילה גסה נחשבת שלא כדרך אכילתו – משנה למלך יסודי התורה ה-ח (מסתפק), חדושי רבנו דוד פסחים ריש פרק עשירי ובמגיה הערה 6, שו"ת נובי"ת או"ח סימן קטו.
שליחות – הפניות
זכין לאדם שלא בפניו – האם מטעם שליחות – ע"ע זכין לאדם
שליחות לדבר עבירה – ע"ע אין שליח לדבר עבירה
בכסף של השליח – ע"ע דין עבד כנעני
חזקה שליח עושה שליחותו – ערך נפרד
נדר על ידי שליח – ע"ע נדרים
פדיון הבן על ידי שליח – ע"ע פדיון הבן
תפיסה על ידי שליח – ע"ע תפיסה
קבלת נזירות על ידי שליח – ע"ע נזירות
שבועה על ידי שליח – ע"ע שבועה
מילה על ידי שליח – ע"ע מילה
חליצה על ידי שליח – ע"ע חליצה
מחילה על ידי שליח – ע"ע מחילה
הפקר על ידי שליח – ע"ע הפקר
קנין אגב על ידי שליח – ע"ע אגב
האם השליח או המשלח יכולים לחזור תוך כדי דיבור – ע"ע תוך כדי דיבור
מינוי שליחות קידושין – האם צריך להיעשות בפני עדים – ע"ע עידי קיום
שליחות – במצוות, בדברים שבגופו, ובמעשה
ב"ב פא: רשב"ם ד"ה ולקחת, ושם פב. תוד"ה עד, ושערי ישר ז-ז וקובץ הערות אות תשי (לענין שליחות במעשה), תוס' רי"ד קידושין מב:, שו"ת מהר"ח או"ז סימן קכח, נדרים עב,ב רא"ש ור"ן (לגבי שליחות בשמיעת הנדר), כפות תמרים פרק לולב הגזול (מא:), קצוה"ח תחילת סימן קפב, וסימן שפב-ב, שו"ת בית אפרים חו"מ סימן סז, שו"ת חת"ס או"ח סימן רא, מהר"ץ חיות נדרים עב:, אור שמח שלוחין ושותפין א, חלקת יואב חו"מ סימן ד, כתבי הגר"ח (סטנסיל) בהוצאה החדשה סימן ה (חולק על קצוה"ח.
שליחות – שליחות בנכרי לנכרי
ש"ך חו"מ רמג, מגן אברהם או"ח סימן תמח ס"ק ד, ב"ש אה"ע סימן ה ס"ק ט,משנה למלך שלוחין ושותפין ב-א, מחנה אפרים הל' שלוחין סימן יד, קצוה"ח קפח וטבעת זהב שם, קצוה"ח קצד, (נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר), רע"א גיטין כג., קהלת יעקב כלל ד ומביא תרומת הדשן סימן רצט, שדי חמד מערכת א כלל מ, מערכת הקנינים סימן יד.
שליחות – נשתטה המשלח או מת
גיטין ע: (שלא מועיל), ירושלמי גיטין תחילת פרק מי שאחזו, רמב"ם גירושין ב-טו (שפסול מדרבנן) וכס"מ ומל"מ, ואור שמח שם, טור אה"ע קכא-ב, שו"ע שם בח"מ וב"ש ופר"ח, קצוה"ח קפח-ב (עי"ש גם לגבי מת המשלח), אחיעזר ח"א סימן כח אות ח' ואילך (גם כמעט כל סי' כח-כט), אור שמח גירושין ב-טו, שערי ישר ה-ד (סוד"ה אמנם, לגבי מת המשלח), קובץ הערות אות שיד (סימן כט אות ב), קוב"ש ח"ב סימן א, לבוש מרדכי גיטין סימן יא (מחלק בין נשתטה לבין מת המשלח), חזון איש אה"ע סימן פו אותיות ד-ה, קהלות יעקב גיטין סימן יט, חדושי רבי שמואל (רוזובסקי) גיטין סימן יב.
שליחות – שלוחו של בעל הממון
האם שליח המקבל נכס צריך להיות גם שליח של הנותן – ירושלמי מעשר שני ד-ד, וכן ירושלמי גיטין פרק ששי ה"א (ר' עזריה בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן. ומסקנה שצריך שלוחו של בעל הממון), ב"מ עא: תוד"ה בשלמא (שצריך שלוחו של בעל הממון, ולכן יהודי שזוכה מגוי עבור יהודי אחר לא מועיל, כי גוי לא יכול למנות שליח), ריטב"א החדש שם (שאין צריך שלוחו של בעל הממון. וע' במגיה שם הערה 816), ב"מ יב,א חידושי הר"ן, נמוקי יוסף שם (ה,ב מדפי הרי"ף ד"ה ראה אותם רצים), נתיבות המשפט קפח, שם קה-ב, אור שמח גירושין ג-טו (אם בהפקר יש חסרון שאין בעל הממון), ברכת שמואל גיטין סימן כג, קהלות יעקב גיטין סימן י.
שליחות
הפעולה מתייחסת למשלח, או שגוף השליח כמשלח – (עיין גם ערך: "אגב – להקנות בקרקע של השליח"), קצוה"ח קפב-א, עונג יום טוב סימן קיג, אור שמח גירושין ב-טו (עי"ש כמה נ"מ), לקח טוב כלל א, אפיקי ים ח"ב סימן מד, חלקת יואב חו"מ סימן ג, דבר אברהם ח"ב סוף סימן ח, שערי ישר ז-ז, קהלות יעקב גיטין סימן יט (בעיקר אות ה).
כשהשליח לא מכוון בשעת מעשה למשלח – קובץ הערות סוף אות שיד.
כשהשליח לא מכוון לקנין – תורת גיטין תחילת פרק כל הגט, קצוה"ח ערה, דברי יחזקאל סימן נג (מתיחס לדברי קצוה"ח), חדושי ר' שמעון ב"מ סימן יב (חולק על קצוה"ח), שו"ת שרידי אש ח"ג סימן קל, דרכי ירוחם סימן קמב השמטות לחו"מ (דן בדברי הקצוה"ח).
שליחות על דבר הנעשה ממילא בלי פעולה – נדרים עב,ב בסוף העמוד והא לא שמיע ליה ופירוש הרא"ש שם (שאין שליחות על שמיעת הנדר משום שבמידי דממילא לא שייך מנוי שליחות), ור"ן שם ד"ה והא (נותן נימוק אחר), קצוה"ח קפב,א (מסתמך על סברת הרא"ש הנ"ל כדי להסביר למה אין שליחות הנחת תפילין וכדומה), קצוה"ח שלו,א (לגבי קנין הבטה בהפקר לא שייך שליחות, כיון שהוא מידי דממילא), יד המלך הלכות שלוחין ושותפין א,א (מקשה על קצוה"ח משליחות קבלת הגט ומשליחות במעמד שלשתן, שמועיל למרות שאין מעשה של השליח. ומסביר סברת הרא"ש בנדרים באופן אחר: השמיעה היא מעשה בעלמא שאין בו שום חלות וכוח משפטי), אור שמח אישות ג,יח (סברת הרא"ש בנדרים משום ששמיעה מועילה גם ללא כוונה), שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סוף סימן קנו ויו"ד סוף סימן פב (נראה שסברת הרא"ש בנדרים רק לגבי שמיעה, שאין צריך בה כוונה כלל. אבל קצוה"ח לא הבין כך).
האם החסרון כשקטן משלח הוא במינוי, או בעצם השליחות – רש"י ב"מ י: ד"ה וכי היכי דשליחות, וב"מ סוף דף עא: ברש"י, וקידושין מב. רש"י ד"ה והא הוו (בכל המקומות כתב רש"י שקטן אינו יכול למנות שליח משום שכתוב בפרשה איש, ולא כתב מסברה שאינו בן דעת. וע' קצוה"ח קפח-ג שפלפל בדברי רש"י), כתובות יא. רע"א (בדרוש וחדוש. נקט שהחיסרון רק בדעת למנות, והערת רש"א שם) וקהלות יעקב, קוב"ש ח"ב סימן א, אבן האזל מכירה כט הל' י-יא (ד"ה אכן), קהלות יעקב ב"מ סימן טו (במהדורה החדשה. ד"ה ונראה. שגם בקנין חצר צריך מינוי), קה"י בכורות סימן ל (שלקטן אין מחשבה ולכן אין שליחות וחצר).
שליחות לנכרי לחומרא – ב"מ עא: ותוד"ה כגון, ספר הישר לר"ת חלק השו"ת עו-ז.
כשהמשלח אינו רוצה בחלות, אבל לא ביטל את השליחות – רשב"א גיטין ריש פרק השולח (משמע שאי אפשר לקנות), אור גדול סימן ט פסקא ב אות ג ד"ה והא דלא מהני (והלאה, מאריך), קובץ הערות סימן כט אות ב ובהשמטות שם, ארזא דבי רב גיטין סי' כא-כב, ומביא פנ"י קדושין נט:, ברכת שמואל קדושין סימן יד אות ג (בשם ר' חיים), לבוש מרדכי גיטין סימן יא (שהמעשה חל), הר צבי גיטין לד. (חולק על לבוש מרדכי, שודאי לא יועיל), אמרי משה סוף סימן כא – השמטות, קהלות יעקב גיטין סימן כה (במהדורה החדשה) ד"ה והנראה מוכח, ומביא תורת גיטין קמא סעיף ס (שמועיל אא"כ מבטל גוף השליחות), שו"ת שרידי אש ח"א סוף סימן קמג, שיעורי רבי שמואל רוזובסקי קידושין ג,ב אות מז.
האם צריך דעה של השליח להיות שליח, או מספיק שאינו עוקר שליחותו – שו"ת אבני נזר אה"ע קצז ב-ג, ומביא חידושי הרי"ם קידושין פרק ג', שו"ת אבני נזר חו"מ קלד.
הקדש על ידי שליח – שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קכז (שפסול מטעם מילי לא מימסרן לשליח), מחנה אפרים הל' שלוחין סימן ד (חולק על מהרי"ט), נובי"ת יו"ד קמז, בית מאיר סימן קכ ס"ד, רע"א גיטין לב. (מקשה מתמורה), שו"ע יו"ד רנח פתחי תשובה אות א, דבר אברהם ח"א סימן יד אות ב, מי נפתוח (על הקדמת הרמב"ם לטהרות) בהקדמתו קדם עין אות כט (מקשה מנדרים עב שמועיל הפרה על ידי שליח), שו"ת מנחת ברוך או"ח סימן ב ענף ב, שדי חמד כללים ש כלל מא, חזו"א אה"ע פג-י.
מצוה בו יותר משלוחו – שו"ת מהר"ח או"ז סימן קכח (שדוקא קדושין וכיו"ב, שהשליח אינו נהנה כלום והמשלח נהנה), תב"ש יו"ד סימן כח ופלתי שם (דוקא המינוי אסור, שמבזה המצוה).
בדבר שלא בא לעולם – ב"ב קכז בתוס'.
שליחות מצד המוכר (האם תתכן שליחות על דעה בלבד) – מחנה אפרים שלוחין ושותפין טו, נתיבות המשפט רמד-א, שם קפב-ב, אמרי בינה קונטרס הקנינים סימן ה ד"ה ולפי"ז, וסימן כ, ברכת שמואל נדרים סוף סימן כח עי"ש, ברכת שמואל גיטין סימן לד (בעיקר אות ג).
שליח עושה שליח באומר אימרו – האם מינוי השליח השני הוא על ידי הבעל או על ידי השליח הראשון – דרוש וחידוש גיטין לב, רשב"א קדושין מא. (ובמגיה בהוצאת מוסד הרב קוק הערה 14).
כל מילתא דאיהו לא מצי עביד וכו' – כשהחסרון שלא מצי עביד אינו מחמתו – מל"מ גירושין ו-ג, קונטרס שליחות בתחילת ח"ד של ספר טבעת החשן סימן ה.
גדרי 'כל מילתא דאיהו לא מצי עביד' – רב ברכות (מרי"ח בעל 'בן איש חי') מערכת כ סימן א.
האם מינוי ברמיזה מועיל – תוס' הרא"ש גיטין עא:, שדי חמד מערכת ש כלל מב (מביא בית מאיר או"ח קנד שמסתפק), אילת השחר גיטין יג,ב.
האם הודאה של שליח מועילה מדין הודאת בעל דין או מטעם שויה אנפשיה חתיכה דאסורא – שו"ת הריב"ש סימן פב (היות ששלוחו של אדם כמותו, אז אם השליח אומר שקידש אשה, המשלח אסור בקרובותיה), קצוה"ח קכד, שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן רסח אות ג (תמה על סברת הריב"ש, כיצד יתכן שעל ידי השליחות נחשב שויה אנפשיה).
בענין זה – קונטרס בספר טבעת החשן תחילת חלק ד.
שלש עשרה מידות – האם אדם דן מעצמו
סוכה לא. תוד"ה ור"י סבר (לדעת רש"י אינו דורש היקש מעצמו, ולדעת תוס' כל המידות דורש מלבד גז"ש), שם גליון מהרש"א ומצפה איתן ומהר"ץ חיות ומלא הרועים, רש"י שבת קלב ד"ה עקיבא, סנהדרין עג. רש"י ד"ה הקישא הוא (שאין אדם דן היקש מעצמו), שבועות לד: רש"י ד"ה מקמי ורשב"א שם (משמע שדן במה מצינו מעצמו), מנחות פב: רש"י ד"ה זאת אומרת, ב"ק פג: תוד"ה החובל (ואמר נמי לקמן), ס' יבין שמועה (דף מא) בשם ס' הכריתות, מל"מ קרבן פסח פ"ב, ב"ק ב. רש"ש, חולין כ: רש"ש, נדרים פו: רש"ש, ר"ה לד. הגהות מצפה איתן ורש"ש, גיטין מא: מלא הרועים, ספר מלא הרועים תחילת כללי הלכה (ותחילת ח"ב), שו"ת הר צבי או"ח סימן מג (מאריך לברר שיטת רש"י), מרגליות הים סנהדרין טז.
שלש עשרה מידות (שהתורה נדרשת בהן)
לכאורה בכל קל וחומר יש גם במה מצינו? – שושנת העמקים (לבעל פמ"ג) תחילת כלל א.
אין עונשין מן הדין (והאם נאמר גם לגבי במה מצינו) – ע"ע אין עונשין מן הדין
היה לאמוראים מנין גזרה שוה בכל התורה – שבת צז. בתוס', רמב"ן בהשגות לספר המצות שרש שני (עמ' ס במהדורת פרנקל. אבל את הפרט של הגז"ש לא קיבלו), מאירי שבועות לג:, תוס' הרא"ש שבועות ז. (רק המילה נמסרה), מהר"ץ חיות ב"מ לב, מצפה איתן סנהדרין טז., מלא הרועים סנהדרין פח,א.
כל הדינים שנלמדו מדרשה נמסרו הלכה למשה בסיני – רמב"ם הקדמה לפיהמ"נ (עי"ש), ערוך לנר כריתות יא: על תוד"ה תהא.
האם דנים קל וחומר מהלכה למשה מסיני – רמב"ן גיטין ו,ב.
שני כתובים הבאים כאחד – האם מלמדים ההיפך – רש"י קדושין לה,א ותוד"ה אלא (שמלמדים ההיפך), רש"י קידושין מג. ד"ה ולמ"ד (נראה מדבריו שלא מלמדים ההיפך) ורש"ש שם, וב"מ י: תוד"ה אין שליח (נראה שמלמדים ההיפך), תוס' ישנים יומא נט, וע' זבחים נז. ורש"י שם שאפילו בגזרה שוה לא מלמדים.
היקש – האם שווה בדיניו למלמד – מחלוקת פרישה וט"ז יו"ד רמב, ספר הזכרון לר"ח אברמסקי מאמר של הרב מרצבך.
'לחומרא מקשינן' – ספק או ודאי – שו"ת רע"א מהדורה תליתאה סימן יז,
האם יש דרשות הנוגעות להלכה למשה מסיני – נזיר סא: תוד"ה ואימא, זבחים ב: תוד"ה ניתק (חולק).
שמחת יום טוב
האם מצות שמחה בזמן הזה (בלי שלמים) היא דאוריתא – מו"ק יד: תוד"ה עשה (דרבנן) וריטב"א ושיטה לתלמיד ר"י מפריש ומהר"ץ חיות שם, סוכה מב: ר"ן וריטב"א, רמב"ם הל' יום טוב פרק ו' הלכה יז, יראים סימן תכז ותועפות רא"ם אות ד (דאוריתא), חינוך מצוה תפח ומנחת חינוך אות ב (דאוריתא), שאגת אריה סימן סה (דאוריתא), הגהות ר"י בכרך פסחים פ (עי"ש שמחדש שרק בחוה"מ סוכות יש מצות שמחה, ולא בחוה"מ פסח), שו"ת מנחת ברוך או"ח סימן עז.
שלמי שימחה – האם יש חיוב להקריב גם כשיש לאדם בשר קדשים אחרים – רש"י תמורה יד: ד"ה חובות הבאות מחמת הרגל (לא מזכיר שלמי שמחה) ור"ה ה: ברש"י וזבחים צט: ברש"י (על הגמ' 'שכן נאכלת בשמחה כשלמים') וע' שפת אמת ועולת שלמה שם, ברטנורא חגיגה א-ג, חסדי דוד תוספתא חגיגה פרק א, חגיגה ו,ב רש"י ד"ה שמנחה (שהמצוה רק באין לו בשר נדרים ונדבות), טורי אבן חגיגה ו: באבני מלואים והגהות אמרי ברוך (על האבני מלואים שם, מאריך), צל"ח ורע"א ושפת אמת שם, טורי אבן ר"ה סוף דף ו, ערוך לנר סוכה מח. במשנה, ובגמ' על רש"י ד"ה לרבות, רש"י ביצה יט,א ד"ה מביא אדם (שאם יש לו בשר קרבן אינו מחויב להביא שלמי שמחה), מנחת חינוך מצוה תפח ג-ד, אור שמח סוף פרק ב' מהלכות חגיגה, אבי עזרי חגיגה ב-י ומכתב החזו"א בסוף הספר.
בזמן הזה בלילה הראשון – (פסחים עא. – שמצות שמחה בקרבן לא נוהגת בלילה ראשון), פסחים קח: רשב"ם ד"ה ידי יין יצא (השני. 'משום שמחת י"ט'), שאגת אריה סימן סח, מנחת ברוך או"ח סימנים עט-פ, שו"ת אבני נזר או"ח סימן תכג (מכריע שמצוות שמחה שבזה"ז יש גם בלילה), ספר הזכרון לר"י הוטנר עמ' קנט (מר"י הוטנר).
האם נשים חייבות בשמחה – שאגת אריה סימן סו, שו"ת עמודי אור סימן לב.
בתוספת יום טוב אין מצות שמחה – כך לכאורה מוכח מכתובות מז. תוד"ה דמסר.
שמחת בית השואבה – שבת כא. ברש"י (שאינה דאוריתא), קונטרס מחידושי מרן רי"ז הלוי (בסוף).
שמיטה
ע"ע שביעית
שמיטת כספים
שמיטת קרקע – ע"ע שביעית
האם החוב פקע, או רק אסור לקבלו – יראים סימן קסד (רעח במהדורה הישנה, שהחוב לא פקע, ועי"ש בפירוש 'סביב ליראיו'), מרדכי גיטין פרק ד' סימן ש"פ (שזו אפקעתא דמלכא), מנחת חינוך מצוה תעז (נקט בפשטות שזו אפקעתא דמלכא, עי"ש ראיתו), גליוני הש"ס (ר"י ענגיל) גיטין לז:, שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) מכות (תשנ"ו) ג,ב אותיות קסג-קסה, שו"ת יביע אומר ח"ה חו"מ סימן ג אות ג (מביא הוכחות מהראשונים והפוסקים שחולקים על היראים).
האם משמט דוקא מלוה – גיטין יח. תוד"ה מאימתי, תוס' כתובות תחילת פרק אע"פ ד"ה ולשביעית ור"ן שם, פירוש המשנה לרמב"ם שביעית י-א, רמב"ם שמיטה ט-י, חו"מ סימן סז ב"י ס"ק יט, קהלות יעקב מכות סימן ג.
האם משמט חוב של קטן – מנחת חינוך תעז-ג (מוכיח מגיטין לז שמפקיע), ובהגהות על המנ"ח הביאו משו"ת מהרשד"ם חו"מ סימן סא ותומים סימן סז ס"ק כה שאינו משמט.
האם בזמן הזה דרבנן – רמב"ם שמיטה ט-ג ופ"י ה"ט, טור חו"מ סימן סז.
ספק שמיטת כספים – נחשב ספק איסור או ספק ממון – בית יוסף חו"מ סימן סז ד"ה וכן המלוה לזמן (סעיף י), שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן מ (משיג על סברת הבית יוסף), וראה הגהות והערות על הטור מהדורת מכון ירושלים (אות קיח) שם.
האם הפקר זוכה ביובל מהזוכה בו – ברוך טעם שער ששי דין א (קנין פירות אי כקנין הגוף דמי).
פרוזבול – חל על ידי האמירה והשטר רק ראיה – שו"ת הריב"ש סימן שפב.
מוסר שטרותיו לבית דין – הטעם שאינו משמט – מכות ג,ב תוד"ה המוסר (שזה מדאוריתא, וכ"כ רמב"ן וריטב"א שם), רמב"ן גיטין לו,א (שמדרבנן, והדרשה אסמכתא בעלמא), תורת זרעים שביעית פ"י מ"ג (מסביר שיש מחלוקת בין הרמב"ם ורש"י בטעם שאינו משמט).
פרוזבול – האם התקנה נסמכת על דין מוסר שטרותיו לבית דין – רמב"ן מכות ג,ב ("דמן מוסר שטרותיו תקנו פרוזבול"), ריטב"א מכות ג,ב (סוף ד"ה ובמוסר, שלדעת רש"י תקנת פרוזבול נסמכה על דין מוסר שטרותיו), תורת זרעים שביעית פ"י מ"ג (שנחלקו בזה הרמב"ם ורש"י).
שעבודא דרבי נתן
כשמתכוין להיפרע על דעת האמצעי – ר"ן נדרים מז: ד"ה מאי טעמא.
האם הראשון יכול לתפוס מהשלישי – חו"מ קכה ש"ך ס"ק כג, נתיבות המשפט שם ס"ק ט, נחל יצחק ח"ב סימן פו, אחיעזר ח"ג סימן לט.
במקום שאין חיוב ממון – ט"ז יו"ד קסא וחו"מ סימן ט.
האם חוב שאחרי ההלואה משתעבד מדר"נ – חו"מ פו-א וש"ך שם.
מתי צריך פסוק – שטמ"ק כתובות פב. בהתחלה בשם ריטב"א, ע' רשב"א ב"ק פ"ט שחוב לא משתעבד, רשב"א סוף קדושין, ר"ן כתובות דף יט. (ו. מדפי הרי"ף), קצוה"ח פו-א.
בקנס – אור שמח גניבה א-יח.
כשהאמצעי מוחל – כתובות יט. תוד"ה וכגון, חו"מ פו-ה וש"ך ס"ק יא, קצוה"ח האחרון בספר.
כשיש גוי באמצע – שערי ישר ה-ה.
במטלטלים – פסחים לא. תוד"ה משתעבדנא ומהרש"א, רבנו דוד שם, גליון מהרש"א שם, קהלות יעקב שם, קצוה"ח פה-ה, תומים שם.
בענין זה – רשב"א בהשמטות לקדושין טו, ריטב"א כתובות יט, ריטב"א כתובות פב, ש"ך קא-ג, מהרש"א פסחים לא., חו"מ סימן פו וקצוה"ח, נחל יצחק חו"מ יא וח"ב סימן פו, אחיעזר ח"ג סימן לט, שערי ישר ה-ה, חזו"א ב"ק טו אותיות ט-טו, תשובות ר"א גורדון סימן ב, קהלות יעקב פסחים כג.
שעטנז
האיסור בלבישה או בהנאה – בית הלוי ח"א סימן א אות ה, דבר שמואל פסחים כו,ב.
האם לבישת כלאים נחשב מעשה – ע"ע לאו שאין בו מעשה
שתיקה כהודאה
ע"ע הודאת בעל דין