אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

למ"ד אדם אוסר – האם מדאוריתא או מדרבנן – שער המלך הל' לולב פ"ח ה"א ד"ה ודע עוד (מהדורת מכון ירושלים עמ' רעט), פמ"ג יו"ד סימן ד שפתי דעת אות ו, כרתי שם.

בהפקר – כלאים ז-ד ובר"ש, יד רמ"ה סנהדרין סא., אמרי בינה דיני שחיטה סימן יב (מאריך), קובץ הערות השמטות אות כב, עונג יום טוב סימן פב.

דוקא בדבר התלוי במחשבה אינו אוסר – יבמות פג: תוד"ה אין, ועיין קובץ הערות סימן עו אות ד (אות תשז במהדורה שמחולקת לאותיות) שדוקא כשהאדם פועל הדין אינו אוסר.

בענין זה – עונג יום טוב סימן נט.

 

אין אדם משים עצמו רשע

לספר מעשה רשע בלי לפסול את עצמו כעד – ריטב"א כתובות יח:, נוב"י קמא סימן עב סתירת היתר השני (ד"ה והנה, וד"ה וא"ת), ושם סימן עד ד"ה ומה שהבאתי, תומים סימן מו ס"ק מב, וכללי מגו סוף אות קה, קצוה"ח לה-ד (שגם עבירה שאינה פוסלת לעדות אאמע"ר), ש"ש ז-ה (בעדות נפסל רק ברשעות גמורה, ובמגו נפסל גם במעשה שלא כהוגן), דרוש וחדוש כתובות יח: (אינו נאמן), שערי ישר ו-יא, חדושי ר' שמעון כתובות סימן יח (אינו נאמן), חדושי הגרנ"ט גיטין בענין פלגינן דבורא, אבן האזל חובל ומזיק ה-ז.

כשעשה תשובה – כתובות יח: רמב"ן ורא"ה (ומביאים ר"י מגאש), מרדכי פרק זה בורר סימן תרצב, חו"מ מו סעיף לז, חו"מ לד סמ"ע ס"ק ס.

האם יש מחלוקת ר"י ורבא (סנהדרין ט) אם אדם משים עצמו רשע – יבמות כה: רש"י ורש"ש ועיין פירוש המשניות לרמב"ם שם, יד רמ"ה סנהדרין ט: (משמע שרב יוסף חולק), שו"ת נובי"ק סימן עב, תומים ריש סימן לח, שערי ישר ו-יא ד"ה ובהא דמוכח, קהלות יעקב סנהדרין סוס"י ז. באיסור דרבנן – כתובות יח: פסולי עדות ופירש"י משחקים בקוביה וראשונים (רמב"ן, רשב"א ועוד) שם, שו"ת הראב"ד סימן כ' (ד"ה ולענין הרבית שטען, כותב שגם בעבירה דרבנן אאמע"ר), תומים כללי מגו סוף אות קה (שזו מחלוקת ראשונים), שו"ת מכתם לדוד יו"ד סימן לד ד"ה ולפע"ד (גם בדרבנן), שו"ת שואל ומשיב מהדורה א' ח"ב סימן קז, שדי חמד כללים א אות לג, אות פו, קהלת יעקב כלל יז.

ע"י הפה שאסר – כתובות יח: סוגית הגמ' (ללישנא קמא נאמן ולמסקנה אינו נאמן), (בית האוצר מערכת א י כלל ק).

כשיש מיגו – ריטב"א כתובות יט. ד"ה אמר אביי (ויש מתרצים), ספר הכריתות אות קפט (לא נאמן), ש"ך דיני מגו (חו"מ אחרי סימן פב) אות כד (אינו נאמן), נתיבות המשפט כללי מגו אות כה (מביא מחלוקת ביו"ד קסט ש"ך ס"ק עט וע' חוו"ד שם ס"ק מו), דרוש וחדוש כתובות יח:, חדושי ר' שמעון כתובות סימן יח, שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סימן מט אות ד.

כשיש רגלים לדבר בלא דבריו – משנה למלך מלוה ולוה ה-ז, חקרי לב חו"מ סימן כב.

כשמעיד שהחתיכה איסור ואכלה – קהלות יעקב סנהדרין סימן ז.

כשהמעשה ברור והספק רק אם ידע האיסור – מל"מ מלוה ולוה ד-ו ד"ה וכתב בעל כ"ה.

בענין זה – חו"מ לד סעיף כה (כאן נפסק הדין מפורש), אמרי בינה עדות לט והלואה ל-לא, מהרי"ל דיסקין פסקים לט-ה, ארח ישר נתיב ד-ה, ולג נא-נב, עמודי אור סימן פז אותיות יא-יג, אור שמח עדות ט-יא, ויב-ב, נחל יצחק חו"מ לז ענף ד-ה, המאיר לעולם ח"ב טו, שו"ת לבוש מרדכי נז, כתבי הגר"ח עמ' קמג, שערי ישר שער ו פרקים י-יב, חדושי ר' שמעון כתובות סימנים יח-כ, קובץ הערות סימן כב, קוב"ש כתובות אותיות רלד-רלו, ברכת שמואל שם סימנים כד-כו, הגרנ"ט כתובות סימן יד, וסנהדרין סימן ד, (מספר נר למנחם).

 

אין איסור חל על איסור – פטור ממלקות או שאין איסור

פמ"ג יו"ד סימן קב במשבצות זהב ז, פמ"ג או"ח פתיחה להלכות פסח פרק רביעי חלק שני סעיף טז, אבני מלואים שו"ת סימן יב (ד"ה והנה בט"ז), ישועות יעקב או"ח סוס"י קכח (בתשובת בנו), וביו"ד סוס"י ריג (בתשובת נכדו השניה), שו"ת רע"א ק' סימן סה (בנוגע לפמ"ג יו"ד), (שו"ת רע"א ח"ב קטז), בית הלוי ח"א סימן מד, אור שמח מאכ"א ד-יז, שם איסו"ב ג-ב, נדרי זרוזין בהשמטות בדף עב ע"ב (קרוב לסופו), זכר יצחק סימן לד ד"ה אמנם (עי"ש), חדושי ר' שמעון נדרים סימן א, קובץ הערות סימן ל אות ז (אות רפה במהדורה שלפי אותיות), חדושי ר' שלמה היימן ח"א יבמות סימן ט (עמ' יג), חותם תבנית סימן סא-עג.

כשהתרו בו רק משום האיסור השני – סנהדרין פא. תוד"ה לידון, חידושי מהרי"ט קדושין עח,א, שער המלך מאכ"א פרק ח, שם איסו"ב יז-ח (סד. טור ראשון) והגהות טעם המלך שם (סז. טור שני), מנחת חינוך מצוה רסז (פב-ב).

 

אין איסור חל על איסור

המקור מסברה או מדרשה – תוס' ישנים יבמות יג: (סברה), סנהדרין פג: תוד"ה פרט (המקור מכהן טמא שאכל תרומה טמאה), שבועות כז. תוד"ה מצוה (מציע אפשרות שהמקור מכהן טמא שאכל תרומה טמאה), חולין קיג: ומהרש"א (האחרון בעמוד), נזיר ד. בפירוש הרא"ש, שו"ת דברי חיים (ר"ח מצאנז) ח"א יו"ד סימן נ (גזה"כ ולא סברה), שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן קנ"ו אות יא.

כשמטרת שני האיסורים אחת – מקראי קודש (רצ"פ פרנק) פסח ח"א עמ' קעד, ומפלפל ברמב"ן חולין דף לז., וע' חי' הר"ן שם לז: (שדוקא בנבלה וטרפה שהוי איסור אחד, ואיסור נבילה השלמה של איסור טריפה).

מוסיף וכולל – ההגדרה  – מכות כב. רש"י וגליון הש"ס שם, שבועות כד. רש"י ד"ה מידי דהוה, שער המלך מאכ"א פ"ח והגהות טעם המלך שם (אם מוסיף שייך רק באיסור חפצא), שו"ת רע"א ק' סימן קע, ועיין קדושין עז: בגדר מוסיף (שם זונה פוסל בישראל), יבמות לב: תוד"ה איסור כולל (שכולל צריך אותו לאו ומוסיף לא).

אם הולכים אחר חתיכה זו או אחר חלות האיסורים בעולם – ריטב"א קדושין יז: ד"ה ויש שפירשו, ערוך לנר מכות כא: ד"ה וכהן, שעה"מ מאכ"א פ"כ, רש"ש סנהדרין פא. (אם צריך מוסיף בפועל).

אם איסור הנאה נחשב מוסיף או כולל – פיהמש"נ כריתות פ"ג מ"ד, שבועות כד: תוד"ה יש ומהרש"א, חולין קא. רש"י ותוד"ה איסור, שטמ"ק בהשמטות לכריתות יד., לח"מ מאכ"א ט-ו, פמ"ג פתיחה להלכות בשר בחלב, בית הלוי ח"א סימן מו אות א.

כולל ומוסיף – דוקא כשבלאו הכי חל האיסור השני על הכולל או המוסיף – רמב"ם פיהמש"נ כריתות ג-ד, חולין צ. תוד"ה קדשים ומהרש"א, בית הלוי ח"ב סימן לד אות י, מנחת חינוך מצוה שסח (עמ' יד-ג), אחיעזר ח"ב סימן ו אות ג, קובץ הערות סימן ל (בהוצאה החדשה אות רפ והלאה), נאות יעקב סימן ח אות ו.

כשהאסור הראשון אסור גברא והשני אסור חפצא – ריטב"א שבועות כ:, ר"ן שבועות יח., שו"ת רע"א ק' סימן סה, זכר יצחק סימן לג ד"ה אמנם, חדושי ר' שמעון נדרים סימן א.

אם לאו חל על עשה – שבועות כג: תוד"ה דמוקי (שלא חל), נדרים ח. בפירוש הרא"ש.

אם לאו חל על הלכה למשה מסיני – שער המלך מאכ"א פ"ח בהגהות מעשה חשב אות שכז.

איך חל בבת אחת, הרי כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו? – ע"ע כל שאינו בזה אחר זה

בבת אחת כאשר שיעור האיסורים שונה – ריטב"א קדושין עז:, שפת אמת פסחים לו.

בענין אאחע"א – שער המלך איסו"ב פי"ז ה"ח מאריך, פמ"ג יו"ד סוף סימן קיא כלל אסור חל על אסור, קהלות יעקב יבמות סימן כד.

 

אין דבר שבערוה פחות משנים – אם דוקא נגד חזקה (=1) או לא (=2)

ראשונים: רמב"ן גיטין ב: ד"ה אבל הכא (2), רשב"א שם ד"ה והא (ובהוצאת מוסד הרב קוק הערה 66 האריך המגיה), ר"ן קדושין סג. במשנה (הובא להלכה בב"ש אה"ע לז ס"ק מה. וע' בית הלוי הנזכר לקמן שמפלפל בר"ן), מרדכי קדושין סימן תקמח (הובא גם בתשובות מיימוני סוף הלכות נשים סימן ג' -1), מהרי"ק סימן עב (עמ' קלו במהדורת אוריתא – 1), (ובהגהות זית רענן שבסוף מהדורה זו האריך בזה, וכן בהגהות צל"ח שם הביא הרבה אחרונים שדנו בנושא).

אחרונים: פנ"י קידושין סג,ב קונטרס אחרון אות צא (1), פנ"י גיטין סג. על תוד"ה רבי סבר, חקרי לב אה"ע סימן כז, שו"ת נובי"ק אה"ע תחילת סימן נט (1) (בהוצאת מכון ירושלים בליקוט שבסוף הובאו עוד מקורות), ש"ש ו פרקים ג-ד (1-2) וע' הגהות אמרי ברוך לש"ש שם (שהקשה הסתירה בר"ן), שו"ת רע"א ח"א קכד ד"ה מ"ש רומעכ"ת ני' והלאה (2-1), שו"ת רע"א מהדורת ר"נ גשטטנר סימן צ' ד"ה מ"ש רומעכ"ת (תשובה מבעל חוות דעת, ומכריע שגם כאשר אין חזקה לא נאמן), בית הלוי ח"ב סימן לז (1-2), זית רענן ח"א יו"ד הל"ב סימן ד, שער המשפט לג-א (מביא מחלוקת בדבר בין מהרי"ק והרבה מחברים לבין מה שמוכח בחידושי הרמב"ן ליבמות), חכמת אדם בבינת אדם הלכות אישות כלל קכו סעיף כט (קרוב לסוף דבריו. מכריע כמו מהרי"ק שנאמן בלא אתחזק איסורא), שו"ת בית מאיר (מכון ירושלים תשל"ו) סימן מב, פתחי תשובה אה"ע סימן מב ס"ק ג, שו"ת אבני נזר אה"ע סימן קכז (מפלפל בשיטת מהרי"ק, ובסברת ש"ש שאם מעיד שלא היה דשב"ע מעולם קל יותר), קובץ הערות סימנים סה, סז-ט, (אות תקנח, תקסא), חזו"א אה"ע כ יא, שערי חיים גיטין סימן ו.

 

אין דבר שבערוה פחות משנים – האם אסורי כהונה (כגון זונה) נחשב דבר שבערוה (=1) או לא (=2)

קדושין סד. במשנה (1), קדושין סו. ריטב"א סוף ד"ה איבעיא להו ותוס' רי"ד (1), רמב"ם הלכות סנהדרין טז-ו (2) ושער המלך ואור שמח שם, מחנה אפרים עדות סימן יג (תירוצים שונים לשיטת הרמב"ם), אבני מלואים מו-ה (כאשר האשה כברנשואה לכהן גם הרמב"ם מודה שצריך שנים), ש"ש ו-טו (לגבי בן גו"ח), שו"ת רע"א סימנים קכד-קכה, אחיעזר ח"א סימן ה אותיות ח-ט,יא, שם סימן ו, שם סימן לה-ז (דן בסברת האבני מילואים הנ"ל), שערי ישר ו-י (ד"ה אמנם בתשו'), שו"ת אבני נזר אה"ע כא אות כב והלאה, חזון איש אה"ע כ-יד והלאה, קהלות יעקב כתובות סימן ו, ישועת דוד אה"ע סימן יז.

 

אין דבר שבערוה פחות משנים

לגבי עידי קיום עיין ערך "עידי קיום". הערך כאן עוסק בעדים לבירור הדבר.

האם איסור נדה נחשב דבר שבערוה – ע"ע נידה

האם איסורי עריות (קורבה) נחשב דבר שבערוה – גיטין ב,ב תוד"ה מידי ומהרש"א (רק לגבי איסור אשת איש, ולא באיסור שאר עריות. וראה תוס' הרא"ש שם שהקושייה של תוס' משום שעיקר הדרשא לגבי אישות, ואם כן יתכן שנוהג גם בשאר עריות ודלא כמהרש"א), ש"ש ו-טו, גליוני הש"ס (ר"י ענגיל) גיטין ב: (האם נדה נחשב דבר שבערוה).

האם איסור סוטה נחשב דשב"ע – אבני מלואים י-ב, שו"ת רע"א סימן קכד (בסוף) וסי' קכה, שו"ת רע"א מכת"י (מהדורת ר"נ גשטטנר) סוף סימן צ, ישועת דוד אה"ע יז.

האם להתיר יבמה לשוק (ע"י חליצה או יבום) או לאוסרה לשוק נחשב דשב"ע – (ע' בערך יבום לגבי השאלה אם יבום צריך עדים לקיום הדבר), יבמות צג: ע"א שמת בעלה, יבמות קה: (למטה) בינו לבינה מי ידענא, ריטב"א קדושין סד. (בהתחלה. שלהתיר חליצה נחשב דשב"ע), מרדכי יבמות פי"ב סוס"י נח, שו"ת נובי"ק אה"ע סימן נד (ד"ה והנה לפי הסוגיא, ומסיק שלדידן אינו דשב"ע) וסי' נה, שו"ת רע"א קכד (בסוף התשובה, ד"ה לכאורה. מוכיח שנחשב דשב"ע), וסימן קכה (ד"ה מה דרמז), ושו"ת רע"א מכת"י (מהדורת ר"נ גשטטנר) סימן צ ד"ה ומה דהקשה, מרחשת ח"ב סימן יד, שו"ת אבני נזר חו"מ סימן קלט, ואה"ע קב א-ג (נחשב דשב"ע).

האם איסור ממזר ושאר חייבי לאוין נחשב דשב"ע – רמב"ם איסו"ב טו-יט, תרומת הדשן פסקים לז, אה"ע ד-כו ברמ"א, ש"ש ו-טו (נחשב דשב"ע), שו"ת רע"א סוף סימן קכד (ד"ה לכאורה היה נראה), שו"ת רע"א כת"י סימן צ.

דבר שבערוה מדרבנן – אם צריך שנים – אחיעזר ח"א סימן ה אות ח.

גילוי מילתא בעלמא – ע"ע עדות

 

אין הולכים בממון אחר הרוב

הטעם – ראש יוסף חולין יא (שמדרבנן), חלקת יואב חו"מ סימן טו, שערי ישר ג-ג, חדושי העילוי ממייצ'יט סימן סג.

אם גם ברובא דאיתיה קמן – ב"ב צג. רשב"ם ד"ה דהוא גופיה, רע"א ואילת השחר ב"ב שם, שטמ"ק ב"ק מו: בתחלת העמ', שטמ"ק ב"ב צב: בשם גליון תוס', תרומת הדשן סימן שיד, חו"מ רצב סעיף י, פני שלמה ב"ב כג: ד"ה דרך שני, דרוש וחידוש כתובות טו:, שו"ת רע"א ק' סימן קו ד"ה גם הנני, שם תנינא סימן סז, קונטרס הספקות ו-ד (והלאה), שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ג סימן כ, שדי חמד כללים ס כלל פו.

במקרה שבין כך הולכים אחר הרוב לגבי דברים אחרים – בכורות כ. תוד"ה ר"י (בסוף הדבור) ורמב"ן בפסקים שם, וספר ראשית בכורים (על בכורות) בסופו מאמר מתלמידו (בסוף), הפלאה סוף פ"ק דכתובות (שהולכים אחר הרוב), שם כט. (על תוד"ה על הכותית – בד"ה השני), מקנה קדושין ד. סוף ד"ה לא נצרכה, חת"ס לב"ק כז:, ישועות יעקב יו"ד סימן סא סק"ב, שו"ת בנין ציון ח"א סימן קד, הכתב והקבלה פרשת בחוקותי בשם רע"א, שו"ת כתב סופר יו"ד סוס"י קמה (מחזק דברי ההפלאה).

אם דוקא בטענת ברי – בכורות כ. תוד"ה ור"י, פנ"י כתובות עה:, נחלת דוד בשו"ת סימן א, רי"ט אלגזי בכורות פ"ח אות ס, רע"א ב"ק מו., שו"ת כתב סופר יו"ד קמט, ערוך השלחן יו"ד סימן שה סמ"ט.

רוב עם חזקה להוציא – כתובות ט: רמב"ן ושאר ראשונים (שמועיל), בעה"מ תחילת פרק שני של כתובות, בכורות כ. תוד"ה ור' יהושע.

חזקת אומדנא להוציא ממון – ע"ע חזקת אומדנא

רוב בצירוף ברי ושמא – ע"ע ברי ושמא

רוב נגד חזקת מרא קמא – ע"ע מרא קמא נגד רוב

 

אין מבטלים איסור לכתחילה

מדאוריתא או מדרבנן – חולין צט. רש"י ד"ה חידוש, חולין צח: תוד"ה לאו, איסור משהו לראב"ד פ"ב ותמים דעים (לראב"ד) סימן רלט (שמדאוריתא), תורת הבית הארוך בית ד' תחילת שער ג ובשו"ת ח"א סימן תקד, ר"ן חולין פרק גיד הנשה לה: מדפי הרי"ף, שו"ע יו"ד צט-ה ונחלת צבי ויד אברהם שם, מל"מ מעילה פרק ז, שער המלך מאכ"א טו-כה, נובי"ת יו"ד סימן מה, שערי ישר ג-ו, בית האוצר ח"א כלל צא (המקור לסוברים שהוי דאוריתא, עי"ש עוד), שדי חמד מערכת א כלל ו.

באיסור דרבנן – ביצה ד: ותוד"ה ותנן (כשיש עיקר מה"ת אסור), רא"ש שם סימן ב (שרק כשמקלא קלי אסורא) וק"נ אות ש', רשב"א שם, יו"ד צט-ה, שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תשכה, מג"א תרעז ס"ק יב, שו"ת רע"א השמטות לסימן לח.

לבטל ספק איסור – פמ"ג יו"ד צט שפתי דעת ז, דרכי תשובה יו"ד צט ס"ק לז, ערוך השלחן יו"ד צט-כח, שדי חמד כללים א' אות ה' (כרך א עמ' 8).

בענין זה – יו"ד צט-ה ודרכי תשובה יו"ד שם ס"ק לה (מאריך), בית האוצר ח"א כלל צא-צד.

 

אין מחזיקים מאיסור לאיסור

ע"ע חזקה דמעיקרא

 

אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד

הטעם – כתובות כ. אילו הוו קמן, ב"ב כח: רש"י ד"ה התם, וקוב"ש ב"ב שם אות קב, ב"ק מה. רש"י ד"ה מה בעלים בפניהם.

דאוריתא או דרבנן – רשב"א ב"ק קיב: ורע"א בלקוטים שם.

ביחס למיגו – רמב"ן ב"ב לג., חו"מ קי קצוה"ח סק"ב ונתיבות שם, דברי משפט שם סק"ב, מל"מ מלוה ולוה פכ"א.

אם מתקבל בדיעבד – רשב"א ב"ק קיב, מרדכי ב"ק פרק י' סימן קמז, הגהות אשרי כתובות פרק שני סימן טו.

הזמה שלא בפני העדים הראשונים – ע"ע הזמה

 

אין נזקקים לנכסי יתומים

כשקדם ותפס האם מועיל בדיעבד – ר' יונה ב"ב לג. ומאירי שם, ספר התרומות שער יד ח"א סימן ו, חו"מ קי ש"ך סק"ה וסמ"ע סק"ז וקצוה"ח ודברי משפט שם.

 

אין ספק מוציא מידי ודאי

לגבי ירושה – כשיתכן שהספק קרוב יותר מהודאי – הגהות אשר"י ב"ב פרק ח סימן לט, אור זרוע שם סימן קל (מקור ההגהות אשרי), רמב"ן ורשב"א ב"ב לג: (סוגיית קריביה דרב אידי), אה"ע ט"ז קסג-ג, קובץ הערות סימן מ.

 

אין עד נעשה דיין

עד החתום בשטר אם נעשה עליו דיין – שו"ת שבות יעקב ח"א סוס"י קטז, קצוה"ח ז-ד.

יחיד מומחה – לדון עפ"י ראייתו ביום – רשב"א ב"ק צ,ב.

בענין זה – אור שמח ממרים ז-ז, חדושי הגרנ"ט ב"ב סימן יג, לבוש מרדכי ב"ק סט., קוב"ש ב"ב אותיות שכו-של, חזו"א אה"ע קג יז (מנר למנחם).

 

אין עונשים ומזהירים מן הדין

הטעם שאין עונשים – סמ"ג לאוין אות מ (משום שאינו יכול להתכפר בעונש קל), ויקרא יא-ח ברש"י ורמב"ן ורא"ם (שזו גזה"כ. עי"ש אריכות) וגור אריה, הליכות עולם שער ד פ"ב (חוששים שיש פירכה לק"ו), מהרש"א סנהדרין סד: (בהתחלה, כמו הסמ"ג), ערוך לנר יבמות דף ז. בהתחלה, שו"ת נוב"י תנינא חו"מ סוף סימן ס הגה מבן המחבר (מפלפל אם חשש פירכה או מטעם המהרש"א), בית האוצר א כלל נה, מהר"ץ חיות נדרים ד,ב.

לגבי במה מצינו – ב"ק ב,א תוד"ה ולא (משמע שאין עונשים), מכות יד. רש"י ד"ה גמר, ב"מ סא. תוד"ה אמרי, רשב"א חולין צח: ד"ה והא דאמר רבי יוחנן (מוכח שאין עונשים), ר"ן נדרים ד,ב ד"ה תיתי ותוס' שם (שאין עונשים), והגהות מהר"ץ חיות שם, זבחים כג:, מל"מ נזירות ב-יז (מפלפל בשאלה), פנ"י תחילת קדושין (הדבור השני), גינת ורדים כלל לה, שדי חמד מערכת א אות מה, יפה עינים יבמות ג,ב.

לגבי אם אינו ענין – לח"מ מאכ"א ט-ב, פמ"ג פתיחה כוללת ח"א אות ח ואות טז.

לגבי עונשי שמים (כגון כרת) – ספרי פסיקתא קכו (פרשת קורח) ובהגהות רי"ש נטנזון בסוף ספר כתר כהונה על הסיפרי, רשב"ם ב"ב פח: ד"ה למעוטי מדות (אין עונשין), קוב"ש שם אות שטז, חולין קטו: תוד"ה מה לחמץ (אין עונשין), זבחים יד. רש"י ד"ה חוץ לזמנו (שעונשים. אבל שם הק"ו לפסול והכרת בתוצאה ואין ראיה), וזבחים כג: ברש"י, שטמ"ק ב"ק ב. ד"ה השוה, ר"א מזרחי ויקרא כב-ג, מל"מ נזירות פ"ב, קהלת יעקב אות י, עולת שלמה זבחים מד. (עי"ש), אור החיים עה"ת פרשת חוקת עה"פ כל הבא אל האהל, שדי חמד מערכת א כלל שכט ובפאת השדה צד, ספר אמירה נעימה מאמר א.

לגבי ממון – ב"ק ב. תוד"ה ולא, פסקי תוס' שם ובהגהות, ב"ק ד,ב תוד"ה ועדים, חידושי הרשב"א ב"ק ב,ב (ד"ה אבל במחוברת), ספר הכריתות בפירוש בריתא די"ג מדות בבית ראשון אות יא (עי"ש שמפרש המכילתא באופן אחר).

בבני נח – כללי התלמוד (סוף ברכות) כלל הקו"ח אות ו, פרשת דרכים לגבי ביזת מדין, קוב"ש ח"ב בקובץ ביאורים לב"ק אות כ (שבגוי עונשים מן הדין), אהל יהושע (משאת המלך עה"ת) פרשת מטות עה"פ ועתה הרגו כל זכר.

אם כשיש כבר עשה מזהירין – רמב"ם ורמב"ן בספר המצות שורש ב' (לפי הרמב"ם עונשים, ולפי הרמב"ן לא).

בענין זה – בית האוצר ערך אין עונשין, לקח טוב כלל ב, משאת המלך סימן רי.

 

אין עושין מצות חבילות חבילות

במצוה דרבנן – רמב"ם הלכות שבת כט-יג במגדל עוז, שו"ת כתב סופר או"ח סימן כו ד"ה וקשה.

מדאוריתא או מדרבנן – סוטה ח. תוד"ה והא.

 

אין שליח לדבר עבירה – הטעם

"דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים" – ביאור הסברה – ב"ק עט. תוד"ה נתנו ("אין יודע שהשליח יעבור"), שטמ"ק ב"מ י: ד"ה היכא בשם תוס' שנץ (סבור שהשליח לא ישמע לו. אבל המקור מפסוק), תוס' הרא"ש שם (ד"ה הני נמי, סבור שלא ישמע לו), סמ"ע סימן קפב ס"ק ב (יכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי), וע' גם סמ"ע שמח-כ (שזהו הטעם שבשליח לא בר חיובא יש שליח לד"ע), פני יהושע קדושין מב,ב ד"ה גמרא וד"ה תוספות (לא משום שסבור שלא ישמע לו, אלא שבעבירה לא חידשה התורה שליחות), רע"א לקוטים ב"מ י: (חולק על הסמ"ע, ומסביר שאינו יכול להיעשות שליח), חתם סופר כתובות (מהדורת שנת תקע"ג) לג,ב ד"ה וכי חוטא וזה מתחייב, ולד,א ד"ה השוחט (שהשליח עושה מבחירתו), קה"י קדושין סימן לט (לה במהדורה הישנה).

האם למסקנת הגמ' הסברה משום 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים' – רש"י קדושין מג. ד"ה ולמ"ד (שני כתובים אין מלמדים, וההכרעה מסברה), ריטב"א קדושין מב: ד"ה שאני התם (אפילו כשאין את הטעם של 'דברי הרב' לא פלוג), ב"מ י: תוד"ה אין שליח (שהמקור מדרשת הפסוקים), שטמ"ק שם בשם תוס' שנץ (שלמסקנה הטעם מיותר), תוס' ר"פ שם (ד"ה להך לישנא, המקור מדרשת הכתובים ובכל אופן משתמשים גם בסברת "דברי הרב"), ש"ך חו"מ שמח ס"ק ו (קרוב לסוף. שלמסקנה הטעם אינו מסברת דברי הרב, אלא מכח הפסוקים).

 

אין שליח לדבר עבירה

האם רק העבירה אינה מתייחסת למשלח, או כל השליחות בטילה – ב"מ י: תוד"ה דאמר (קושייתם השניה, ושני התירוצים), תוס' הרא"ש ותוס' רבנו פרץ שם (שלפי התירוץ הראשון של תוס' הקידושין חלים בוודאי. וזה דלא כנוב"י ושער המלך שלהלן ועוד אחרונים, שרצו לומר שגם לפי התירוץ הראשון של תוס' הקידושין לא חלים), נובי"ק אה"ע סימנים עה-פב (מאריך לטעון שהשליחות בטלה), ט"ז יו"ד קס ס"ק יא הובא בשער המלך יו"ט ו-ט (שהאיסור מתיחס למשלח), ועיין גליון מהרש"א על הט"ז שם, קצוה"ח קפב-ב, נתיבות המשפט קפב-א, רע"א ב"מ י: ד"ה ונראה, (חזו"א שביעית כד-ד ד"ה ולפיכך – נקט בפשטות שהיתר מכירה בשביעית בטל משום אשלד"ע), קהלות יעקב ב"מ סימן טז (מאריך בבירור השיטות).

בעבירה דרבנן – מל"מ הלכות רוצח ב-ב, (לגבי מה שכתב המל"מ שמקלקל ברה"ר אסור רק מדרבנן ע' מה שכתבתי בערך לפני עיור), שער המלך הלכות יו"ט ו-ט, נובי"ק אה"ע סימן עה ד"ה ואם שייך, וסימן עח אות טז, נובי"ת אה"ע עא ד"ה ומה שרצה, גליון רע"א חו"מ קפב-א (מביא מהרי"ט), ספר ארעא דרבנן מערכת א אות ו, שושנת העמקים כלל י (עמ' 71), שער המשפט קכו-ד, שדי חמד מערכת א אות קצג, מהר"צ חיות ב"מ י,: קוב"ש ב"ב אות עו.

כשהשליח שוגג יש שליחות (=1) או לא (=2) – קידושין מב: תוד"ה אמאי (1), ב"ק עט. תוד"ה נתנו (1), נמוק"י ב"ק שם (2), קדושין נ. ברש"י ד"ה שליח מעל, וקצוה"ח שמח-ד (מוכיח מרש"י שאפילו בשוגג אשלד"ע), ב"מ י,ב תוד"ה אי בעי (1), ריטב"א החדש שם ד"ה ואי ס"ד (2), סמ"ע שמח-כ (מביא מחלוקת ראשונים), ש"ך שם ס"ק ו (מאריך להכריע שאשלד"ע גם בשליח שוגג), קצוה"ח שם ס"ק ד (מאריך), טורי אבן חגיגה דף י ד"ה וכי זה חוטא, שו"ת רע"א סימן קצד, שו"ת פרי יצחק ח"ב סוס"י סו, ומביא נוב"י קמא אה"ע סימן עה ועוד, דבר אברהם ח"א סימן כ, קהלות יעקב קדושין סימן לב (מביא מחלוקת).

כשהעבירה רק לשליח ולא למשלח – פנ"י כתובות סוף דף פד, קצוה"ח קה-א, שו"ת רע"א ח"א סימן קצד (הובא בלקוטים ב"מ י: ד"ה אחרי), חת"ס או"ח רא (שאין שליח לד"ע), קהלות יעקב קדושין סימן לה.

האם רק כאשר המשלח טוען 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים' – כן כתב יד רמ"ה סנהדרין כט,א (סוף ד"ה ואמרינן, ובד"ה וקשיא לי מקשה על סברה זו מסתימת סוגיות הש"ס), וראה מה שפלפל בדבריו ר"י פערלא בספר המצות לרס"ג ח"ג דף סב.

כשהשליח לאו בר חיובא – ב"מ י: ותוד"ה דאמר ורע"א שם (בלקוטים), חו"מ קפב-א ברמ"א וש"ך שם ס"ק א (האם הלכה כרבינא או כרב סמא).

כאשר השליח חרש שוטה וקטן או גוי (=האם שליחות לדבר עבירה נמדדת לפי הגדרים הרגילים של שליח?) – מעילה כא. (עשאוהו כמעטן של זיתים), שבועות ג. תוד"ה ועל הזקן (שליח גוי), ב"מ י,ב תוד"ה אשה ועבד (חש"ו אינם יכולים להיות שליח), וריטב"א (החדש) שם (סוד"ה להך לישנא, משמע שחש"ו נעשה שליח), ונמוק"י שם (ה,ב מדפי הרי"ף סוד"ה גרסי'. קטן נעשה שליח), רשב"א ב"ק נא (שליח גוי), ש"ך חו"מ קפב סוף ס"ק א, נתיבות המשפט שם ס"ק א, ש"ך רצב ס"ק ד, קצוה"ח שם ס"ק א, מחנה אפרים נזקי ממון סימן ז, שם סימן שמח, מל"מ מלוה ולוה ה-ד, ביאור הגר"א אה"ע ה (גוי), דברי יחזקאל סימן נז, קונטרסי שעורים ב"מ סימן יב, חדושי רבי שמואל (רוזובסקי) קדושין סימן יג (האם שליחות מעילה היא שליחות על מעשה או על קניין).

כאשר השליח הוחזק לעבור עבירה זו – חו"מ שפח-טו ברמ"א (יש שליח, כי ודאי ישמע לו, ומקורו בתשב"ץ ח"א סימן קנו, וש"ך ס"ק סז (מאריך לחלוק).

שליחות לטביחה ומעילה – האם חייב גם כאשר שלח לטבוח בשבת (שיש גם איסור שבת) – רמב"ם גניבה ג,ו ומשנה למלך שם, רמב"ם מעילה ז,ב, וראה אוצר מפרשי התלמוד ב"ק עא,א הערות 84-101 שסיכמו את דיוני האחרונים בשאלה זו.

בענין זה – חו"מ קפב-א ברמ"א ונושאי כלים, חו"מ שמח-ח ברמ"א ונו"כ, שו"ת נוב"י קמא אה"ע סימנים עה-פב, שער המלך מעילה ז-ב, קהלות יעקב כתובות סימן ל.