דין עבד כנעני

אם גידרו כשליחות ואינו מועיל בגוי – שו"ת משאת בנימין סימן צז (נקט בפשטות שגם בגוי מועיל דין עבד כנעני), מחנ"א שלוחין סימן יב, נובי"ת עד, מקנה ג. על תוד"ה ואשה, קצוה"ח קכג,ה וכן קצה,ט (מועיל בגוי, משום שאינו גדר שליחות), דרוש וחידוש ליקוטים מכתב ג, גליון רע"א לחו"מ קצ ס"ד, חוות דעת יו"ד קסח-ח, דברי חיים הלכות מכירה סימן א ובהג"ה, חדושי ר' חיים הלוי הלכות מלוה ולוה סוף פ"ה (לא מועיל בגוי, משום שמעין שליחות), חזו"א חו"מ ג אות יז.

במכר – רמב"ם מכירה א-ו וכס"מ (לא מועיל), ר"ן קדושין ז. (סוד"ה גרסי' בגמ'), רי"ט אלגזי בכורות פ"ה, אבני מלואים לא-כד, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן סה אות יט, חדושי ר' שמעון קדושין סימן ט.

האם כשיש שליחות מועיל כסף של השליח בלי דין ע"כ – קידושין ז,א רש"י ד"ה הילך ("והוא שלוחו"), ריטב"א שם (משמע שבשליח לא צריך דין עבד כנעני), פר"ח אה"ע סימן קכ סעיף א (נקט שאם נעשה שליח לגירושין מועיל גם בנייר של השליח, משום ששלוחו של אדם כמותו), בית מאיר אה"ע שם (מביא דברי פרי חדש, ותולה זאת בדברי רש"י והריטב"א הנ"ל), חדושי ר' שמעון שקאפ קידושין סימן ח (מאריך בביאור מחלוקת רש"י והריטב"א).

בקנין חליפין – חדושי הגרי"ז תמורה כט,א.

 

דינא דגרמי

ע"ע גרמא וגרמי

 

דינא דמלכותא דינא – הטעם

תשובות הגאונים אסף (ירושלים תש"ב) סימן סו (עמ' 75, שמטעם משפט המלך שבספר שמואל), יבמות מו. רשב"א וריטב"א ונמוק"י, בעל התרומות שער מו ח"ה סימן ה, רשב"ם ב"ב נד: ד"ה והאמר שמואל דינא דמלכותא (שבני המלכות קיבלו עליהם מרצונם חוק המלך), וע' תרומת הדשן קרוב לסוף סימן שמ"א ודבר אברהם ח"א סימן א אות ו לגבי הרשב"ם הנ"ל, וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סימן קנח (מסיק מדברי רשב"ם שרק באופן שהמלך חוקק חוק קבוע וידוע ויש עליו הסכמה של בני המדינה), שו"ת או"ז סימן תשמ"ה (כמו רשב"ם), נדרים כח. רשב"א ושטמ"ק ורא"ש  (פ"ג סימן יא) ובר"ן ד"ה במוכס העומד (ועי"ש במהר"ץ חיות), מאירי ב"ק קיג: (שזה דין מלכות וכדרך שאמור במלכי ישראל), חו"מ שסט-ה ברמ"א ובביאור הגר"א ס"ק לה, בית יוסף חו"מ כו בשם תשובת הרשב"א, קרית ספר גזלה פ"ה, שו"ת חת"ס חו"מ סימן מד, דבר אברהם ח"א סימן א אותיות ה-ז, י, שם ח"ב סימן כו, חזו"א חו"מ לקוטים טז-ט.

בארץ ישראל, שהארץ לא שייכת למלך – נדרים כח,א ובראשונים שציינתי לעיל, שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרלז (שבעלי התוס' שללו רק בארץ ישראל, ולא מלכי ישראל בחוץ לארץ).

 

דינא דמלכותא דינא

מדאוריתא או מדרבנן – ב"ש כח סק"ג (דרבנן), א"מ כח ס"ק ב ד"ה אלא דבעיקר (חולק על ב"ש שמדאוריתא), שו"ת חת"ס יו"ד סימן שיד ד"ה אמנם ראיתי, ושו"ת חת"ס או"ח סימן רח, וחו"מ סימן מד, (בירור שיטת החת"ס בנושא בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סימן פג), דבר אברהם ח"א סימן א, שדי חמד כללים ב עמ' 33.

אם דוקא במסים – עליות דר' יונה ב"ב דף נד., רמב"ם מלוה ולוה תחילת פרק כז במ"מ ולח"מ, ריב"ש סימן רג, ש"ך חו"מ עג ס"ק לט ד"ה וכל זה, ומביא שלטי הגבורים פרק חזקת שדוקא במסים, שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן סה.

האם דוקא בדבר שיש הנאה למלך – רשב"א גיטין י,ב (ד"ה ואי בעית, מביא שיטה כזו וחולק עליה), שו"ת הרשב"א ח"ג סימן קט הובא בבית יוסף חו"מ סימן כו ("שלא אמרו אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא ובדברים שהם מדיני המלכות, כי כמו שיש לנו משפטי מלוכה כמו שאמר שמואל לישראל כך בשאר האומות דינים ידועים יש למלכות ועליהם אמרו דדיניהם דין" – לא תולה בתועלת המלך אלא ברשות המלך), בית יוסף חו"מ תחילת סימן סח (מביא מחלוקת ראשונים בזה).

מועיל רק להפקיר הממון – עליות דר' יונה ב"ב נד: ונה., רשב"א גיטין י,ב (ד"ה ואי בעית), דבר אברהם ח"א סימן א, חזו"א חו"מ לקוטים טז-יט.

נגד דין תורה – חו"מ עג ש"ך ס"ק לט באריכות, חו"מ שסט ביאור הגר"א ס"ק לו, שו"ת יחוה דעת שלעיל.

האם יש למלכות סמכות להעניש – בית יוסף חו"מ שפח מחודש ח (תשובת הרשב"א, אפשר), שו"ת מהרשד"ם חו"מ נה (כנ"ל), ריטב"א ב"מ החדש פג: (כנ"ל), שו"ת מהר"ם שיק חו"מ סימן נ' (כנ"ל).

האם גם במשטר כיבוש – שו"ת מהר"ח או"ז סימן קי (שאם התושבים אינם חפצים להיות בארצו אין דינא דמלכותא).

חוק שנוהג רק בחלק מהמלכות של המלך – שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סימן מט אות ו (מביא מחלוקת ראשונים).

בענין זה – חו"מ סימן שסט, מעדני ארץ שביעית סימן כ (מאריך), שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סימן מט (מאריך).

 

דיעבד

האם בדאוריתא יש הבדל בין לכתחילה ודיעבד – רמב"ן חולין כז., גיטין דף ג: תוד"ה דתנן, פתחי תשובה חו"מ יז-ח (לגבי שמיעת בעל דין לפני שמיעת חבירו), לקח טוב כלל ה', שדי חמד כללים אות ד' כלל טז ושם בפאת השדה כלל ה באריכות.

האם דבר שמועיל בדיעבד נחשב ראוי – לקח טוב כלל ז.

 

דמאי

איסור עצמי (אפילו אם עם הארץ עישר), או חשש טבל – רמב"ם חנוכה ג-ה, תוס' רע"א דמאי פ"ה אות נב ובתפארת ישראל בסוף פ"ה, דרוש וחדוש (מכת"י, מכון ירושלים) חולין ו., אתוון דאוריתא כלל ו, קונטרס דברי סופרים א-כו, קוב"ש ח"ב בסופו (לפני קובץ שמועות) אות ח, קובץ הערות עה, קוה"ע אותיות תשכח-תשכט, אבן האזל בהשמטות לעבודה קדשים (בהערות לרש"ז אויערבך עמ' קכט:).

למה גזרו כיון דאזלינן אחר רוב? – שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן יד.

אם נחשב דבר שיש לו מתירין – ע"ע דשיל"מ

 

דרבנן – הפניות

אם צריך כונה – מצות צריכות כונה

ספיקא דרבנן לקולא – ספיקא דרבנן לקולא

אם מותר לבטל איסור דרבנן לכתחילה – אין מבטלים וכו'

אם אומרים אין אדם משים עצמו רשע – אין אדם וכו'

אם יש איסור חצי שיעור – חצי שיעור

אם לאו ליהנות ניתנו – מצות לאו ליהנות ניתנו

קנין דרבנן אם מהני לדאוריתא – קנין

אם עושין מצות דרבנן חבילות – אין עושין מצות חבילות חבילות

מכת מרדות – מכת מרדות

אי עביד לא מהני, באיסור דרבנן – כל דאמר רחמנא לא תעביד

 

דרבנן לאסור המפורש בתורה להיתר

ראשונים: חגיגה יח. תוד"ה חולו, יבמות סו. תוד"ה אלא (באית ספרים דגרסי מוכח שאפשר לאסור), רבינו פרץ פסחים כג. ד"ה אי הכי (שחכמים לא אוסרים) וראש יוסף שם, יבמות כ: תוד"ה אי הכי ומצפה איתן שם כא., ב"מ סד: תוד"ה ולא ומהר"ץ חיות וגליון מהרש"א, שם ע: תוד"ה תשיך ומהרצ"ח, ריטב"א ב"מ ע: ד"ה מרבה הונו (מביא תוס' ומשיג שאפשר לאסור. ובמגיה בהוצאת מוסד הרב קוק הערה 726 האריך), ריטב"א יבמות לט: ד"ה תנן התם (היאך כופין לחלוץ והכתוב תלה בו בפירוש), שטמ"ק סנהדרין יט,. ראב"ן תחילת פרק שבועת הדיינים.

אחרונים: כסף משנה מלכים ג-ז (ולח"מ), ב"מ לט. גליון אלפסי על הרי"ף, קדושין עג. פנ"י ד"ה שם והתורה ובקונטרס אחרון שם אות כה (לדף י:), ט"ז או"ח תקפח-ה, ט"ז יו"ד קיז-א וגליון מהרש"א, ט"ז חו"מ סימן ב' סוף ס"ק א' ד"ה (תו איתא וכו') קשה מהי תיתי, חות יאיר סימן קמב (חולק על הט"ז), פמ"ג פתיחה הכוללת ח"א אות טו (לאסור דבר הנילמד בהלמ"ס או בי"ג מידות), ערוך לנר יבמות סו., שער המלך יסוה"ת ה-ח, עי"ש בשם שטמ"ק סנהדרין בשם תוס' הרא"ש (כמו הט"ז) ובמעשה חשב שם אות ד, שו"ת חת"ס ח"ו חו"מ סימן נב, שם יו"ד סימנים עג קו קח קט, (ומתרץ רמב"ם מלוה ולוה ה-א), רע"א במשניות סנהדרין ב-ב, שו"ת תורת חסד או"ח סימן יא (מאריך), מנחת חינוך מצוה שצה (קרוב לסוף. לגבי קנס עזרא ללוים), פסחים טז: גליון מהרש"א, ביצה כח: הגהות מלא הרועים, זבחים צו: מלוא הרועים, חולין יב. מלא הרועים, חולין קטז. פורת יוסף, יומא יד. הגהות רי"א חבר על הרא"ש הלכות ציצית סימן יז (בחלק מהדפוסים בסוף מסכת מנחות, ובחלק בסוף מסכת נדה בהשמטות), סנהדרין מו. מהר"ץ חיות, ערכין לא. מהר"ץ חיות, נידה נח: מהר"ץ חיות, שו"ת מהר"ץ (חיות) סימן יט, חולין ב. רש"ש, שדי חמד מערכת ו כלל טו ד"ה עתה סמוך וכללים ס כלל יז-כז, מלבי"ם הקדמה לספר התורה והמצוה לספרא כלל רלו, הגהות בן אריה לחו"מ סימן ב (ומציין לנמוק"י איזהו נשך דף קב. שכתב כט"ז, עי"ש בבן אריה עוד), אגרות ראי"ה סימן תתסט, סוף ספר תורת האהל (הרב הרצוג, לפני ההוספות) כתב שני סייגים לשיטת הט"ז: שדוקא בדבר המפורש ממש ולא הנלמד מדרשות, ודוקא דבר שמותר גם ללא היתר התורה (שעל כרחך לא כתבה התורה אלא שא"א לאוסרו), טהרת הבית (ר"ע יוסף) ח"ב עמ' יט-כב (מאריך שזו מחלוקת ראשונים).

 

דרבנן – האם עובר בלא תסור

(לא תסור – ערך נפרד)

ספר המצות לרמב"ם שורש א (עובר) והשגות הרמב"ן (לא עובר) ובנו"כ, שערי תשובה שער ג' המדריגה הראשונה (עובר בלא תסור, אבל חמור פחות מאיסור תורה רגיל, כיוון שלא נכתב בתורה במפורש), כלי חמדה פרשת האזינו סימן ג, צפנת פענח ח"א מנין המצות מצוה כז, שערי ישר שער א פרק ז (ד"ה ונראה דסברא. לפי הרמב"ן שאין לא תסור החיוב נובע מהשכל), קובץ הערות אות קפא והלאה, קונטרס דברי סופרים סימן א אות יא ואילך (החיוב נובע מרצון ה'), שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן עד (ד"ה ולפי"ז אתי שפיר קושית הריב"ש, ומביא חידושי הר"ן סנהדרין פט).

 

דרבנן – כשאין לא תסור

נדה מו: ברש"י ד"ה איסורא (של"ש דרבנן לקטן), ב"ק פז. תוד"ה וכן, (וע' רשב"א שם שהבין בתוס' מכח לא תסור, וקשה הרי בתוס' משמע שפטור בסומא מלאוים), הרמב"ם בספר המצוות שורש א' השיג על בה"ג שמונה דרבנן בכלל תרי"ג מהלשון תריג ניתנו בסיני, ותירץ הרמב"ן שבסיני נצטוו שיקבלו עליהם מצוות חכמים, ומביא מה שהשביע משה את ישראל גם על דרבנן (שבועות לט) וע' זהר הרקיע אות יז, קרית ספר בהקדמה סוף פ"ה (שהוא הלמ"ס), טורי אבן מגילה כד., שו"ת רע"א תנינא קנג, שערי ישר א-ז , קובץ הערות אות קפא, קונטרס דברי סופרים  סימן א אות טו והלאה, קובץ ביאורים לש"ש אות ט, שו"ת מנחת שלמה (גרש"ז אויערבך) ח"ב סימן פב (שמחויב מטעם רצון ה'), פניני רבינו יחזקאל (רמ"מ שולזינגר) סימן ח, ומציין רמב"ם נחלות ו-י וחדושי הגרי"ז שם, ומהרש"ם ב'עין הרועים' ערך בן נח אות ג, ומל"מ מלכים פ"י.

בגוי – רמב"ם נחלות ו-י, מל"מ מלכים י-ו, צפנת פענח איסורי ביאה כב-ג.

 

דרבנן – אם נחשב ראוי מדאוריתא

כתובות לד. חכמת שלמה ורש"ש, משנה למלך תרומות ז-א, מל"מ נערה א-ה, שער המלך לולב ח-א, שאגת אריה סימן קח, מלא הרועים אות א, הגהות מלא הרועים פסחים לח., ארצות החיים יג סק"א באריכות, גט מקושר (רי"ט אלגזי) סימן טו (עמ' ת במהדורה החדשה. לגבי קידושין שמדרבנן אינם מסורים לביאה, ומוכיח מסוכה כג,א לגבי סוכה שמדרבנן אינה ראויה לז' ימים. וע' במהדיר שם), מנחת חינוך מצוה קלח ד"ה והנה בד"ז, חמדת ישראל קונטרס תורה אור (כולו, מאריך בנושא), בית האוצר א כלל קלד, קובץ ביאורים לש"ש אות כג, דבר שמואל פסחים נט,ב.

 

דרבנן – אם צריך כפרה על שוגג

ב"ק כז: תוד"ה ושמואל, נתיבות המשפט סוף סימן רלד, מקור חיים סימן תסז (להיפך מדבריו בנתיבות), תשובות קרן לדוד או"ח סימן יח מקשה מחולין ז. (דמאי נחשב תקלה), באר יצחק אה"ע סימן ג ענף א וג, עין יצחק ח"א אה"ע סימן סז ענף ג אות טז-מא, תורת חסד או"ח סימן לא אות ה, אבני נזר אה"ע נא אות ח, אור שמח גירושין א-יז וקרבן פסח ד-ב, משך חכמה פרשת שופטים עה"פ לא תסור מהדבר, חזון נחום פ"ז ופרפר יב, קובץ הערות ח-טו, אתוון דאוריתא כלל י (ד"ה והנה), בית האוצר א כלל כב (שדרבנן איסור גברא), שדי חמד מערכת א כלל קח.

 

דרבנן – איסור חפצא או גברא

ע' במקורות שלעיל לגבי כפרה על שוגג (שיש שנקטו שאינו איסור עצמי אלא בכך שעובר על דברי חז"ל, ולכן בשוגג אינו צריך כפרה), שערי ישר א-ז (ד"ה ובהא דהקשה), א-יט (ד"ה ונ"ל כשנדייק), חדושי ר' שמעון תחילת כתובות (סיבת האיסור בזה שעובר על רצון חכמים), צפנת פענח חמץ ומצה ו-ב, שו"ת צפנת פענח ח"ב סימן לב, אתוון דאוריתא כלל י ובית האוצר ח"א כלל קכב, קונטרס דברי סופרים סימן א אות כו-כח ולב, קוב"ש סוף ח"ב (לפני קובץ שמועות) אות ח, שו"ת מנחת אליעזר (מונקטש) ח"א סימן ה.

ע' יו"ד סימן פ"א ש"ך ס"ק כו שאיסור דרבנן מטמטם את הלב.

 

דרבנן – גזירות אחר חתימת התלמוד

ירושלמי שביעית ב-ד, שו"ת הרשב"א ח"ג סימן תריא (שבי"ד של כל ישראל יכול לתקן), רא"ש שבת פרק שני סימן טו (שאי-אפשר), מ"מ חמץ ומצה פרק ה סוף הלכה כ, שו"ת ריב"ש סימן רע"א (ד"ה אומר: שגזרות חז"ל נעשו על ידי הנשיא והסנהדרין, ולא ע"י חכם יחיד. וחכם יחיד יכול לגזור רק לבני עירו וגבולותיה), ריב"ש סימן שצ, שו"ת מהר"ם אלשקר סימנים מח-מט, שו"ת רדב"ז סימן קמט, או"ח יג ב"י ומג"א ומחצה"ש סק"ח, בית יוסף או"ח תסב, או"ח שא מג"א ומחצה"ש ס"ק נח, פר"ח או"ח נא (עי"ש ט"ז וא"ר), פר"ח הלכות פסח תרג, פר"ח תסא ס"ב, פרי חדש יו"ד צז (נחלק על הט"ז), שו"ת מנחת אליעזר (מונקטש) ח"א סימן ה (אם עובר עליהם בלא תסור), ומביא ליקוטי מהרי"ל לגבי האוכל קטניות בפסח, נפש החיים א-כב (אי אפשר), קוב"ש ב"ב אות תרמב (עי"ש שמביא מחלוקת), חזון איש או"ח סימן סב אות כו סוד"ה מדברי (בדבר שבקל לבוא לידי מכשול יש לאסור, וא"צ מושב בי"ד לאוסרו, אלא על כל דיין החובה לאסור), שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן טז (מאריך במראי מקומות).

 

דרבנן – מתי כשבטל הטעם בטלה תקנת חכמים

ראשונים: ביצה ה. כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ורש"י שם, ביצה ו. תוד"ה והאידנא (וכ"כ הרא"ש שם), רא"ש ביצה פרק א' סימן ג' וקרבן נתנאל אות א', שפת אמת ביצה ו., ברכת אברהם ביצה ו,א באריכות, ביצה ל. תוד"ה תנן (כיום לא רגילים לתקן כלי שיר ולכן מותר לרקד ולטפח), והובאה דעה זו ברמ"א או"ח שלט סעיף ג, וראה שו"ת נובי"ת או"ח סוף סימן מט (שאין סברת תוס' מוסכמת, ולכן לגבי הגזרה לא לשוט בנהר אינו אומר לא איסור ולא היתר), עירובין יז: תוד"ה מים (כיום לא נוהגים מים אחרונים כיון שאין מלח סדומית מצוי), וכן נפסק בשו"ע יו"ד קטז,א, וראה ט"ז וביאור הגר"א שם מדוע לא צריך בי"ד אחר להתירו, גיטין יח. תוד"ה הנה, פסחים נ. בעה"מ ורמב"ן ורא"ש (וע' ר' שמואל שם), רמב"ם ממרים ב-ב וראב"ד (נחלקו האם בטל) וכס"מ ורדב"ז ולח"מ, מאירי ע"ז לה: עי"ש, שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ח (אם טעם הגזרה ידוע לכל אז כשבטל הטעם בטלה התקנה. דברי הרא"ש מובאים במגן אברהם או"ח סימן ט ס"ק ז. וראה הגהת נתיב חיים שם ומחצית השקל שם בסוף דבריו לגבי הגרסה בדברי הרא"ש, ויש בזה נ"מ גדולה), שו"ת הריב"ש סימן קיט (האידנא מותר לישא וליתן ביום אידו, כי לא אדיקי בעבודה זרה. וכאן לא אומרים שהתקנה קיימת גם כשבטל הטעם, כי מעיקרא תקנו לפי הזמנים והמקומות), כתובות ג,א חדושי הריטב"א (לגבי תקנת נישואים ביום רביעי כשבטל הטעם בטלה התקנה) ושטמ"ק שם (ד"ה הכי קאמר, שזה משום שטעם התקנה מפורש במשנה, ואז כשבטל הטעם בטלה התקנה, כי זו היתה דעתם של מתקני התקנה מתחילה).

אחרונים: כללי התלמוד מספר כנה"ג (בסוף מסכת ברכות) כללים נפרדים אות מח, ט"ז אה"ע קמה ס"ק ז (כיום אין זכות ליפול לפני יבם והשתנה הדין, כמו שמים מגולים השתנה הדין), ויד המלך על הרמב"ם גירושין ט,כא (שלא אומרים בזה צריך בי"ד אחר להתירו, כי האיסור מתחילה רק בתורת ספק), מגן אברהם או"ח תסח ס"ק א (מביא דברי הרא"ם, שאם מתחילה היו מקומות שלא נאסרו אפשר לבטל), מגן אברהם או"ח סימן ט ס"ק ז (מביא דברי שו"ת הרא"ש הנ"ל), ביאור הגר"א יו"ד קטז, שו"ת טוב עין (לחיד"א) סימן יח פ"ה (מחלוקת בין הראשונים האם בטל רק באופן שמתחילה יש מקומות שלא נאסר, או שבכל חששא שבטלה בטל האיסור), שו"ת מהר"ם שיק סוף ח"ב עמ' קלז (עי"ש גם מתי בית דין אחר יכול לעקור), שדי חמד מערכת ג אות לד, שו"ת נושא האפוד סימן יא (לגבי איסור מינקת בזמן הזה), שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן לח (לגבי איסור מינקת. גם כשהטעם בטל הגזרה קיימת, אבל יש להקל בה יותר). שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימן כט.

 

דרבנן

לעקור מן התורה בשב ואל תעשה – שו"ת הר"ן סימן לח, קובץ הערות סימן סט (דן באריכות האם הפקיעו דין תורה, ומה ההגדרה של שוא"ת. במהדורה לפי אותיות זה באות תריד והלאה – לדף צ), חלקת יואב סוף ח"א דיני אונס ענף ד (שאין איסור כלל לאחר שעקרו), דברי יחזקאל סימן יז אות ה (האם רבנן עוקרים איסור עשה או שנחשב עקירה בקו"ע), אגרות ראי"ה ח"א קמא (כנ"ל).

דאוריתא בשוא"ת ודרבנן בקו"ע מה עדיף – טור או"ח סימן תמו, מהר"ם חלאוה פסחים ו. ד"ה הלכך לא, מ"ב קכח ס"ק קו-קז, קה"י ביצה סימן ו ומביא ביצה ח תוד"ה אר"י ורא"ש שם סימן י, שדי חמד כללים א כלל קנח.

לעבור איסור דרבנן כדי להציל חבירו מאיסור דאוריתא – שבת ד,א ספיקו של רב ביבי בר אביי, משנה ברורה סימן צ ס"ק פד.

האם חייב להוציא כל ממונו כדי לא לעבור איסור דרבנן – יו"ד קנז פתחי תשובה אות יד.

האם יש כח לחכמים להפקיע קיום מצוה (וכשעשה את הפעולה באופן שאסרו רבנן לא קיים גם את המצוה דאוריתא) – ברכות יא,א בגמ', סוכה ג. תוד"ה דאמר (בסוף), ערוך לנר סוכה ג,א (שהר"ן והריטב"א חולקים על תוס'), ר' יונה ריש ברכות (ד"ה וחכמים אומרים), ריטב"א סוכה כח,א ד"ה הא דתנן אמרו לו (שקיים המצוה מדאוריתא) ור"ן שם סוף יב,ב מדפי הרי"ף (כנ"ל), רא"ש ערבי פסחים סימן ה, פמ"ג בפתיחה הכוללת ח"ג אות ז, לחם שמים (פירוש היעב"ץ למשניות) פסחים פ"י, מנחת חינוך מצוה לא אות ג, חלקת יואב קבא דקשיתא קושיא צט (מפלפל שיש בזה מחלוקת ראשונים), קובץ הערות סימן כח אות ז, קובץ הערות סימן סט אותיות ד-ה, ז-ט, קונטרס דברי סופרים ג-מ, דבר אברהם ח"ב סימן כו אות י, שו"ת אבני נזר יו"ד סי' קמא אות יא והלאה, שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סימן פח (מאריך לפלפל).

 

דרישה וחקירה

לחזור מעדות לפני דו"ח – ע"ע עדות

לגבי שטר – ע"ע שטר

עדות שאי-אתה יכול להזימה – ערך נפרד

אם חקירה היא מדין עדות שתוכל להזימה, או גזיה"כ – סנהדרין מ. רש"י ד"ה באיזה יום ("שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה"), נמוק"י סנהדרין י: מדפי הרי"ף בריש העמ' ("דטעמא דדרישה וחקירה משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה הוא"), נובי"ק אה"ע עב (בסתירת היתר ראשון, ד"ה כל זה, והג"ה שם. שחקירה היא כדי לגלות יש אם הכחשה בחקירות, כמו שמצאנו בבדיקות. ויש גם דין נוסף של עדות שאתה יכול להזימה, וזה לא קשור לחובת החקירה), בית הלוי ח"ג סימן ו אות ב וסימן י ענף א אות ב, מנחת חינוך מצוה ד וריש מצוה תסג, חזו"א חו"מ ליקוטים כב בחי' לסנהדרין מא:, מרגליות הים סנהדרין עח. (מביא שהרי דעת רבא שם שבעדים זוממים אי"צ יכול להזימה והמקור לדו"ח מעדים זוממים).

האם עידי ממון נפסלים מה"ת בלא דו"ח – נובי"ק אה"ע סימן עב, בית הלוי ח"ג סימן ה.

הכחשה בחקירות בדיני ממונות – ר"ן סנהדרין ח. בשם הרמב"ן, שו"ת רע"א סימן פז, חדושי ר' חיים הלוי עדות ג-ד.

האם צריך דו"ח בעדות קידוש החודש – רמב"ם קדוש החודש ב-ב ולח"מ שם, תומים סימן ל, בית הלוי ח"ג סימן ו סוף ענף א.

האם עידי קדושין וזנות נפסלים בלי דו"ח – ריטב"א סוף יבמות, נמוק"י סנהדרין י: בדפי הרי"ף, נובי"ק אה"ע סימנים נז-נח, נובי"ק אה"ע סימן עב באריכות, בית הלוי ח"ג סימן ו.

רק מיתה וממון צריך דו"ח – מאירי מכות ב,א ד"ה ויש שואלין (עי"ש שבממון יש סברה מיוחדת להצריך דו"ח, שמא אנוסים הם מחמת נפשות וכדומה).

בענין זה – נודע ביהודה ח"א אה"ע סימן עב (מאריך), מנחת חינוך מצוה תסג.