ד' אמות (קנין)

ע"ע ארבע אמות

 

ד' כוסות

ע"ע ארבע כוסות

 

דאוריתא

ע"ע לאו

 

דבר הגורם לממון

כשישנו בעין – מהרי"ט אלגזי חלה אות י ד"ה איברא דראיתי, שאגת אריה סימן עז, צל"ח פסחים ו., קצוה"ח שפו-ז, עמודי אור טז-ו, עונג יו"ט סימן כד, מהר"ץ חיות ב"ק עו, אחיעזר יו"ד סימן מו אות ט וח"ג סימן סב, קוב"ש פסחים אות יז, חזון יחזקאל ב"ק פ"ד בשם הגר"ח, ספר הזכרון לר"ח אברמסקי עמ' נח (מר"ח אברמסקי), ברכת אברהם פסחים עמ' כב אות ב.

דוקא כשחייב באחריות לכל דבר – שטמ"ק ב"מ לד. (סוף הדיבור הראשון, בשם הראב"ד), תרומת הכרי שסג ובהגה, אור שמח גניבה א-יז, דברי יחזקאל סימן נט, אחיעזר ח"ג סב-א.

בענין זה – דבר אברהם ח"ג סימן כה (אות ב' והלאה), דברי יחזקאל נט, עמודי אור טז, יד המלך חמץ ומצה ב-ב, עונג יו"ט כד-כו, אחיעזר יו"ד מו, וח"ג סימן א, אפיקי ים ח"ב סימן י.

 

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל-פה

אסור מדאוריתא או מדרבנן – ארעא דרבנן ח"א כלל קסב.

אם נו"כ נחשב תורה שבכתב או לא – רש"י קדושין ל. ד"ה ולא, רמב"ם ת"ת א-יב, תוס' תמורה יד: ורבנו גרשם שם, רביד הזהב עה"ת בהקדמה א, משנה ברורה סימן מט ס"ק ו בשם חות יאיר (שתהלים מותר).

ספר תורה שלא כהלכתו – אם נחשב בכתב או בע"פ – חת"ס גיטין מה,ב.

בענין זה – פסקי ראב"ן (אה"ע) סימן מב ובפירוש אבן שלמה שם, טושו"ע או"ח מט ונו"כ.

 

דברים שבלב אינם דברים – כשאינו סותר דיבורו

שבועות כג. תוד"ה דילמא, שם כו: תוד"ה גמר בליבו, רשב"א קדושין נ., שו"ת מהרי"ק נב, מחנה אפרים הל' נדרים סימן ו', קצוה"ח רסט-א ונתיבות המשפט שם (וע' חבל יעקב ח"א סימן כא שחולק עליהם עפ"י גדר מחודש בדברים שבלב), נחל יצחק סימן צח אות א ענף א, שער המשפט צח-א, אחיעזר יו"ד סימן יט, ברכת שמואל קדושין א-ג, חידושי הגרנ"ט (הוצאת אורייתא) נדרים סימן מט, חידושי רבי שמואל (רוזובסקי) פסחים ב,א.

 

דברים שבלב אינם דברים – האם משום שלא מאמינים לו

גיטין לב. תוד"ה מהו ("אע"פ שנאמן לומר כך היה בלבי"), תוס' הרא"ש קידושין נ. ד"ה דילמא, שם מט: ד"ה ההוא, קונטרסי שיעורים קידושין סימן כא מביא חכם צבי סימן קטו (הובא בפתחי תשובה אה"ע מב), ושיטה לא נודע למי על קידושין מט,ב.

כשאנוס שלא לדבר (שאין הוכחה ממה שלא אמר) – גיטין לב. תוד"ה מהו דתימא (מחלוקת בין שני התירוצים), נדרים כח. ר"ן ד"ה היכי נדר.

כשיש לו מיגו – אה"ע מב בחלקת מחוקק ס"ק ד (שגם במגו לא מועיל), חכם צבי סי' קטו (חולק על הח"מ).

 

דברים שבלב אינם דברים

לגבי מחילה – ע"ע מחילה

לגבי הפקר – ע"ע הפקר

כשיש אנן סהדי שמתכוין לסתור דיבורו – קדושין נ. בתוס' הרא"ש (שני תירוצים) וריטב"א שם (ד"ה ודילמא שאני), שו"ת חכם צבי א, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן נא, שו"ת אגרות משה יו"ד סימן קנז.

דוקא כשמבין הדיבור ומכוין לו – פסחים סג. תוד"ה במתכוין,  קדושין מט: רשב"א (ד"ה וקמה לה) ור"ן, רא"ש שבועות פ"א סימן יד בשם הרמב"ן, קרן אורה נדרים ב. ד"ה ולמ"ד.

בדבר שעיקרו תלוי בלב – שו"ת רע"א פג ס"ה וביסוד הזה, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן רסו, אחיעזר ח"ג סימן כו אותיות ב-ג (לגבי קבלת גירות), שו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן קז (כנ"ל), שו"ת אגרות משה יו"ד סימן קנז (כנ"ל), ספר הזכרון לר"ח שמואלביץ קונטרס בענין כונה ורצון (בהתחלה).

בדבר שאינו נוגע לאחרים – מאירי קדושין נ (לגבי שבועה), מאירי ריש פסחים (בטול חמץ), מרדכי סוף פ"ב דקדושין, שו"ע יו"ד ריא ובנו"כ, חו"מ רז-ד ברמ"א (לגבי מתנה) וסמ"ע שם (פירש הסברה אחרת), וע' ביאור הגר"א אה"ע כז סק"כ, (כנראה הבין סברת השו"ע בגלל שנוגע רק אליו), חת"ס נדרים כג,א.

לגבי נדרים – שבועות כג. תוד"ה דלמא (שאם אינו סותר דיבורו מועיל הדברים שבלב נגד השבועה), שם כו: תוד"ה גמר, קרן אורה נדרים ב. ד"ה ולמ"ד (מניח בפשטות שהכלל נאמר לגבי נזירות),

ליצור חלות עלידי מחשבה – קו"א למקור חיים אות ה, ברכת שמואל קדושין סימן א, אחיעזר ח"ב סימן יט אות ג, (ע' חזון יחזקאל נדרים א-ז תירוץ לרשב"א דלא כאחיעזר וברכת שמואל), אבני נזר חו"מ סימן נא מחודש א-ג.

במקום שמחשבה מועילה לחלות הדבר (הקדש ותרומה) – המדות לחקר ההלכה מדה יב אות ה.

 

דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי

אם חל לאחר מיתה – גיטין ט. תוד"ה ואינו, שם יד: תוד"ה הא, שם עב: תוד"ה אמר ורע"א בדו"ח שם, ב"ב יש נוחלין ברא"ש סימן ב בשם ר' יונה, קצוה"ח קכה-ה, שם רנ-א ונתיבות שם ס"ק כב, קצוה"ח רנג-א (בקושיתו על הב"ח), מנחת חינוך בקומץ המנחה למצוה רפ, אחיעזר ח"א סימן לב-לג וח"ב סימן כב (עי"ש אם יכול לחזור מהמתנה), אמרי משה סימן לט.

אם מועיל רק במתנה או גם בפרעון חוב ובמכירה – ביאור הגר"א חו"מ קכו סעיף א וריטב"א ב"ב קמט וספר המקח לרב האי גאון שער יג.

הוי גדר ירושה – קצוה"ח קכה-ה.

מצוה לקיים דברי המת – ערך נפרד

 

דבר שאינו מתכוין

בעבירה שאין בה מעשה – מקור חיים פתיחה לסימן תלא (בהתחלה), חלקת יואב סימן ז, שם מהדו"ת השמטות אות ב, חפץ חיים הלכות לה"ר כלל ו באמ"ח אות יד בהג"ה (משתמש בהיתר של דשא"מ לגבי שמיעת לה"ר), שערי ישר ג-כה ד"ה ובעיקר הענין.

כשעיקר האיסור בתוצאה – קובץ שיעורים ח"ב סימן כג.

בשבת גם לר' יהודה האיסור רק מדרבנן – שבת קכא: רש"י (למטה) ד"ה דלמא וגליון הש"ס, שבת מא: תוד"ה מיחם.

להלכה – או"ח שלז-א.

ההבדל בין דבר שאינו מתכוין למתעסק – ע"ע מתעסק

ההבדל בין דבר שאינו מתכוין למלאכה שאינה צריכה לגופה – ע"א מלאכה שאינה צריכה לגופה

בענין זה – עונג יו"ט סימן כב, זית רענן ח"א ה"ו ס"א-ד, אבן האזל שבת א-ז, ברכת שמואל כתובות ס' יא-יב, (מנר למנחם), קוב"ש ח"ב סי' כג.

 

דבר שאינו מתכוין – פסיק רישא

פסיק רישיה – האם חיובו מחמת ידיעת העושה – ע' רש"י סוכה לג: 'מתכוין חשיב ליה', יומא לד,ב תוד"ה הני (וכיון דהוי פסיק רישיה כמתכוין דמי), רמב"ם שבת א-ו, שביתת השבת בפתיחה ("מעשה חושב") פרק ה (מאריך בשאלה מה הדין כשאינו יודע שפעולתו תעשה מלאכה), שערי ישר ג-כה ד"ה ובעיקר הענין שכתבו (שלא תלוי בידיעתו), חדושי ר' שמעון כתובות סימן ד, קוב"ש כתובות אות יח, כרם שלמה ח"ב לג.

פסיק רישא דלא ניחא ליה – ערוך ערך "סבר" וערך "פסק" (אם לא ניחא ליה מותר), כתובות ו. בתוס', ושבת קג,א תוד"ה לא (חולקים על הערוך), ר"ן על הרי"ף שבת מ,ב מדפי הרי"ף ד"ה אלא ודאי (שגם הערוך מתיר פ"ר דלא ניחא ליה רק לגבי שבת שיש דין מלאכת מחשבת), שו"ע או"ח שכ-יח (מביא את מחלוקת הערוך ותוס'), חדושי ר' חיים הלוי לרמב"ם שבת י-יז, קוב"ש כתובות אות יח (הסבר סברת הערוך), אבן האזל מעשה הקרבנות ב-א, משנת רבי אהרן (קוטלר) שו"ת או"ח סימנים ד-ה.

האם ספק לשעבר נחשב פסיק רישא – או"ח שטז סעיף ג בט"ז ובביאור הלכה, רע"א יו"ד סימן פז, חלקת יואב קמא או"ח סימן ח, חדושי ר' שמעון כתובות סימן ד, אבן האזל מעה"ק ב-א, ובמלואים שם במכתב לרש"ז אויערבך, חדושי רבי שמואל (רוזובסקי) כתובות סימן ז.

פסיק רישיה באיסור דרבנן – שבת קג. תוד"ה לא צריכא (בסוף), ריטב"א שבת קו,ב ד"ה וחכמים (אסור), מאירי שבת כט: (מחלוקת), פסקי מרדכי שבת פרק כב סימן תמ (על דבריו מוסב הדיון של תרומת הדשן שלהלן), תרומת הדשן ח"א סימן סד (מסביר את דברי המרדכי שלעיל שמותר בגלל שזה פסיק רישיה באיסור דרבנן, אבל נראה שבהמשך התשובה חזר בו והסביר את ההיתר של המרדכי באופן אחר), מגן אברהם סימן שיד ס"ק ה (חולק על תרומת הדשן ואוסר) וגליון רע"א בשו"ע שם, ומשנה ברורה שם ס"ק י-יא (שזו מחלוקת המחבר והרמ"א), שער המלך שבת כה-כד ד"ה ודע, גינת ורדים כלל כ-יד, חלק בנימין י, שו"ת באר יצחק או"ח סימן טו (מאריך לדון בנושא), משנה ברורה שטז-ה בשם חיי אדם, שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן לד (באריכות).

פסיק רישיה בשבת אסור רק מדרבנן – שטמ"ק כתובות ה: בשם שיטה ישנה, וע' יומא לד,ב תוד"ה הני מילי שכתבו במפורש שבפסיק רישיה אסור מדאוריתא, וראה שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן לד אותיות ב-ה' שהאריך בנושא בהרבה מקורות (וראה שם אות ה ד"ה וחזות קשה).

פסיק רישיה באיסור הנאה – ר"ן חולין לב. מדפי הרי"ף (שאין דין פ"ר), פסחים כה: תוד"ה לא (שיש פטור פ"ר), מהר"ם חלאוה שם, שערי ישר ג-כה ד"ה ובעיקר הענין, וד"ה ומה שהכריח (ביאור שיטת הר"ן).

פסיק רישיה באופן שעיקר פעולתו לצורך היתר – רשב"א שבת קז,א (סוף פרק האורג, מתיר על פי הירושלמי לסגור דלת הבית למרות שיודע שיש שם צבי ומכוין לצודו), ריטב"א שם, ר"ן על הרי"ף שבת שם לח,א מדפי הרי"ף (חולק על הרשב"א), מגיד משנה שבת פרק כג (מביא מחלוקת הראשונים), שלטי הגבורים שם אות ג (מיישב דעת הרשב"א), מג"א שטז,יא ומשנ"ב שם ס"ק לג (מכריעים כדעת הר"ן), שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן לה אותיות יב-יח (מאריך בשיטת הרשב"א).

 

דבר שבערוה

ע"ע אין דבר שבערוה פחות משנים

 

דבר שיש לו מתירים

הטעם שלא בטל – רש"י ביצה ג:, נדרים נב. בר"ן (שהאיסור דומה קצת להיתר), מהר"ץ חיות נדרים נב,א.

דאוריתא או דרבנן – ב"ק סט,א סוף תוד"ה כל הנלקט (שמדאוריתא גם יש לו מתירים בטל ברוב), ביצה ג: ברש"י, רש"י ב"מ נג. ד"ה דאוריתא, יו"ד קב ט"ז סק"א ופמ"ג, מהר"ץ חיות ב"מ נג,א.

אפילו באלף לא בטיל – האם בטל בשאינו מינו – מלחמות ה' לרמב"ן פסחים סוף פרק ששי, ר"ן נדרים נב. ד"ה וקשיא, שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תריז.

אם אומרים ספק דרבנן לקולא – ביצה ד,א רב אשי, פרי חדש או"ח תצז (האם מחמירים רק באתחזק אסורא), שאגת אריה סימן צ, בית הלוי ח"ג סימן ל אות ד, שער הציון סימן קס ס"ק מט, משנה ברורה סימן שכה ס"ק לב ושעה"צ לד (לחומרא).

האם פת שנתערב בה בשר נחשב דשיל"מ (בגלל שאפשר לאכול בלי חלב) – רי"ף חולין פרק שביעי (לב: מדפי הרי"ף, שנחשב דשיל"מ), בעה"מ פסחים פרק ששי (חולק).

אם דמאי נחשב דשיל"מ – שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן יד ובמלואים.

אם אומרים רוב להקל – רשב"א ביצה ז: ד"ה כי לא (והמהדיר בהערה 315 האריך), ר"ן על הרי"ף ביצה טז. מדפי הרי"ף, מל"מ מעילה זו, באר יצחק הנזכר לקמן, שו"ת רע"א ח"ג סימן נו, פתחי תשובה יו"ד קא, שו"ת ישועות מלכו או"ח סי' מא, המאיר לעולם ח"ב סימן ו, הגהות הגרצ"פ ליבמות סז,ב.

אם אומרים בו ספק ספיקא להקל – רשב"א ביצה ג:, יו"ד קי ס"ח ברמ"א ובערוך השלחן אות עב, שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תריז, ברוך טעם שער התערובות, שדי חמד כללים מערכת ס כלל יט, משנה ברורה סימן שכה ס"ק לב, וסימן תקיג ס"ק ה (ועי"ש במג"א ס"ק ד).

אם אומרים חזקה דמעיקרא – צל"ח פסחים יז:, שו"ת באר יצחק יו"ד סימן א ענף ב.

כשיש מתירים רק לאנשים מסוימים – נדרים נב. בר"ן בסוף העמוד, יו"ד ברמ"א סוף סימן קב, או"ח שיח מגן אברהם ס"ק ב, ומ"ב שם ס"ק ה.

 כאשר אין מצוה להתירו – ר"ן נדרים דף נט. ד"ה תרומה מאי מצוה (כיון שאין מצוה להישאל על תרומה לא נחשב דשיל"מ).

כשיש טורח להתירו – ב"מ נג. רש"י ד"ה ועולין, ותוד"ה ליהדר (לכאורה נחלקו בזה).

בענין זה – יו"ד סימן קב, פמ"ג שער התערובות חלק שלישי פרק ב, קהלות יעקב נדרים סימן ל, שעשועי רעיונים כלל טו, שעה"צ ק"ס ס"ק מט.

 

דבר שלא בא לעולם – החסרון בסמיכות דעת (=1) או בקנין (=2)

ראשונים: נדרים פה: בגמ' אלא אמר רב יוסף וכו' (=2. סוגיה מקבילה בכתובות נט.), ב"מ טז. תוד"ה בההיא הנאה ומהרש"א (1), נמוק"י ב"מ סו: (לז: מדפי הרי"ף בסוף השורות הצרות, =1), יבמות סז ברמב"ן וברא"ש, נמוק"י ב"ב פרק מי שמת בסוגיה של מזכה לעובר (סו. מדפי הרי"ף לפני הגמ', =2), ב"ב קמב: שטמ"ק בשם תוס' הרא"ש (וברשב"א יבמות סז. כתב בשם הרמב"ן שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולכן תיקנו כדי שלא תיטרף דעתו), תשב"ץ ח"ד (טור המשולש) טור ב סימן יג (ד"ה ובאמת שהמסתכל בעין יפה, דבר שאינו בעולם חסרון בקנין, ואינו שלו כעת חסרון בסמיכות דעת), חו"מ רט-ח ברמ"א (בשם הגהות מרדכי, שאם רוצה לקנות יש אומדנא שמתכוון להקנות, ולכן מועיל גם בדבר שלא בא לעולם. ומביא הרמ"א שיש חולקים).

קדמונים ופוסקים: דרישה רט-ג (מביא את הנמוק"י הנ"ל), לבוש חו"מ רט-ד, שו"ת מהר"ם מינץ סימן לה באריכות, אור החיים עה"ת בראשית כה-לג (שמב"מ ט"ז מוכח שהחסרון בסמיכות דעת. ולגבי מכירת הבכורה ליעקב ע' מה שכתבתי להלן ערך דשלבל"ע בצירוף שבועה), נובי"ת אה"ע סימן נד אות יב (שלא מועיל גם כשסמכא דעתיה), נתיבות המשפט רז-יח (1), שו"ת הרא"ז מרגליות אה"ע סימן לז אות יד, קרן אורה יבמות סוף צב: (ד"ה ולאחר, =1).

אחרונים וראשי ישיבות: הגר"ח בסטנסיל למסכת נדרים בענין מודר ומושבע מפי אחרים (2), קוב"ש ב"ב אות רעו (1-2), קובץ שמועות ב"מ אות טז, שו"ת שרידי אש ח"ג סימן פ (ועי"ש לדעת ר"מ להקנות דשלבל"ע), חזון יחזקאל נדרים במלואים, קה"י נדרים סימן ג.

וע' גם מה שציינתי להלן לגבי דשלבל"ע כשיש שבועה (קשור לסברת חסרון גמירות דעת)

 

דבר שלא בא לעולם – כשאינו מחוסר מעשה אלא זמן (קטן לכשיגדיל)

(ע' גם ערך קידושין לגבי קידושין לקטן), רשב"א יבמות לד., קדושין סב: ברשב"א (ובמגיה שם הערה 255), שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן נ, משנה למלך אישות ד-ז (מסתפק באריכות), בתי כהונה בית ועד סימן ה-ז, הובא בשער המלך נחלות ג' בד"ה ועוד אני מוסיף, שער המלך מכירה כב-ט, נובי"ת אה"ע סימן נב-נד, רי"ט אלגאזי בכורות פרק שמיני אות עה ד"ה איך שיהיה, אבני מלואים מג-א (מאריך), נתיבות המשפט ריא-ה (שמועיל), שו"ת צמח צדק (החדש) אה"ע קטז, עונג יו"ט סימן קלו בהג"ה השניה, יד דוד (ר"ד מקרלין) פ"ג ס"ק קעט, מערכת הקנינים פרק יט בד"ה ולפמש"כ אזדא, קוב"ש ב"ב אות תפז, וקוב"ש כתובות אות קצד והלאה, אבני נזר אה"ע ח"ב סימן תסט, חזו"א אה"ע סימן עז, קהלות יעקב יבמות סימן כה.

 

דבר שלא בא לעולם – הפניות

שליחות – ע"ע שליחות

אם יש מי שפרע – ע"ע מחוסר אמנה

אם חוב נחשב דשלבל"ע – ע"ע חוב

בנדר – ע"ע נדרים

אם מועיל הנחלה דר' יוחנן בן ברוקה – ע"ע הנחלה דריב"ב

אם מועילה מחילה – ע"ע מחילה

קנין אגב לדשלבל"ע אם מועיל לר"מ – ע"ע אגב

בקנין סיטומתא – ע"ע סיטומתא

 

דבר שלא בא לעולם

כשהחפץ הנקנה בעולם ורק החפץ המקנה לא – אבני נזר אה"ע ח"ב סימן תסט (מקדש אשה בפחות משו"פ לכשיתיקר וישוה פרוטה).

אם מועיל סילוק – ב"ב מט. תוד"ה וכדרב, חו"מ רט סעיף ח ברמ"א וקצוה"ח יא-יב, חבל יעקב ח"א סימן כ.

כשאומר מעכשיו – קדושין סג. תוד"ה כגון, רמב"ן ורשב"א שם, ב"מ טז. תוד"ה קנויה, שער המלך מכירה כב-ה, אחיעזר ח"ב סימן לח אותיות ח-ט, מערכת הקנינים (בסוף שערי ישר) סימן ב, חזון איש אה"ע סימן ע"א אות כז.

האם בצירוף שבועה  חל קנין – בעל הטורים עה"ת (הארוך) בראשית כה-לא (שעשיו נשבע ולכן חלה מכירת הבכורה), אור החיים שם, שו"ת הריב"ש סימן שכח, שם סימן שלה (בשאלה, וכן קרוב לסוף התשובה. סובר שעל ידי השבועה לא חל קנין, אלא השבועה רק מחייבת להקנות), חו"מ רט-ד ברמ"א, קצוה"ח שכח, קצוה"ח רעח-יג.

יאוש בדשלבל"ע – דבר אברהם ח"ג סימן כ אות ג.

להפקיר – קצוה"ח ריא-ד, רע"א על השו"ע ריש סימן רעג מביא שו"ת הב"ח סימן קכד ועוד, אור שמח אישות ז-יד בהתחלה (שלא מועיל).

אם אפשר להקדיש דשלבל"ע – רמב"ם ערכין ו-א, חדושי ר' שלמה היימן ח"א סוף חידושי נדרים, אהל יהושוע (משאת המלך עה"ת) פרשת ויצא.

להתחייב נדרי מצוה בדשלבל"ע – רמב"ם מכירה סוף פכ"ב (נחלק עם הגאונים).

אם אפשר לקנות ע"י שטר – חו"מ סימן רט בט"ז וסמ"ע וקצוה"ח סק"ו ונתיבות המשפט, אור גדול סימן נג.

כשמקנה לכשיבוא לעולם – רשב"א קדושין סג. סוד"ה כגון, מרדכי ב"ב סימן תקעח וסימן תרג, חו"מ רט וקצוה"ח סק"ז, קצוה"ח סא-ג ד"ה אמנם, שער המלך מכירה כב-ה.

אם יכול לחזור כל זמן שלא הגיע לעולם לפי ר' מאיר – ב"מ סו: רש"י ד"ה עד שלא באו (אפשר) ותוס' רי"ד (שאינו יכול לחזור), קצוה"ח רט-ח.

לר' מאיר כשמת הנותן קודם שבא לעולם – שער המלך מכירה כב-ה ד"ה דבר, קוב"ש ב"ב אות תצו.

אם עובר נחשב דשלבל"ע – כתובות ז: תוד"ה במזכה, בכורות ג: תוד"ה דקא, מחנה אפרים הל' דשלבל"ע סימן א, עמק יהושוע סימן טו, קצוה"ח רט ונתיבות המשפט שם סק"ב, אבני מילואים מ ס"ק יב-יג, חו"מ ריט סי"ד ברע"א.

בענין זה – חו"מ סימן רט.

 

דופן עקומה

ע"ע סוכה