הזמה – האם הנאמנות של המזימים היא חידוש
ראשונים: רמב"ם פירוש המשנה מכות א-ד (מפני שהעדות על העדים עצמם), רמב"ם עדות יח-ג (גזרת הכתוב היא, וע' רדב"ז וכס"מ ושנויי נוסחאות מהדורת פרנקל שם), רמב"ן עה"ת דברים יט-יח (מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם), בעל הטורים (הארוך) שם (מביא את דברי הרמב"ן הנ"ל), אברבנאל (מביא את טעמו של הרמב"ן, וכן טעמו של הר"ן בדרשותיו), ורבנו בחיי שם, דרשות הר"ן דרוש יא (מהדורת פלדמן עמ' קצז. שהמזימים מכניסים עצמם יותר לדבר העשוי להתברר. עי"ש למה בכל זאת אומרת הגמ' חידוש הוא), חינוך מצוה תקכד (מביא את סברת הרמב"ן בתורת "קצת טענה"), טור חו"מ סי' לח (כטעמו של הרמב"ן עה"ת).
אחרונים: לחם משנה עדות יח-ב (האם הרמב"ם מודה לסברת הטור, והאם סברה זו תלויה במחלוקת אביי ורבא האם עד זומם חידוש הוא), שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע לז (ד"ה תשובה אפשר, וד"ה אלא שיש לפקפק – שרק העונש הוא חידוש, והגהות ברוך טעם שם), שו"ת מהר"י בן לב ח"ב סימן סג (שזו מחלוקת אביי ורבא), גור אריה עה"ת (למהר"ל מפראג) פרק יט פסוק טז (חולק על סברת הטור), פני יהושע מכות תחילת דף ה,א (תוספת הסבר לדברי הרמב"ם והרמב"ן, שיכלו השניים לפסול את העדים הראשונים), צל"ח מכות ה,א (שלפי אביי זו סברה), שו"ת נוב"י תנינא אה"ע נז (מבן המחבר, ד"ה ומתחלה נסביר, שגם לדעת הרמב"ם עד זומם להלכה אינו חידוש, כדעת הטור), תומים סימן לח (דף פו,ב למעלה, תמה על המהרי"ט שלעיל, שבגמ' משמע שגם הנאמנות לשניים היא חידוש), נתיבות המשפט לח-ב (שאין לדמות הזמה לפסלינהו בגזלנותא), שם מו ס"ק כב (כנ"ל).
ראה להלן לגבי הזמה עם הכחשה (קשור לנושא כאן).
הזמה
הכחשה – ע"ע תרי ותרי (עי"ש גם לגבי הכחשה של חד בחד)
תרי כמאה – ע"ע עדות
עדות שאי-אתה יכול להזימה – ערך נפרד
במקום שעד אחד נאמן – רמב"ם עדות פרק כא ה"ה, קצוה"ח סוף סימן לח, קוב"ש ח"א ב"ק אות מב, וראה עוד להלן 'הזמה – העונש'.
הזמה עם הכחשה – (ראה לעיל האם הזמה היא חידוש – קשור לנושא), רמב"ם עדות יח-ב ולח"מ, שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן לז, שו"ת מהר"י בן לב ח"ב סימן סג (מדייק מלשון הרמב"ם שאין דין הזמה), פני יהושע מכות ה,א (מאריך), תומים תחילת סימן לח, שו"ת רע"א ק' סימן ריב (בסופו), נתיבות המשפט לח-א ובחכמת שלמה שם, דבר אברהם ח"ג סימן כ אות ב, קה"י סנהדרין סימן ח, ישועת דוד (ר"ד פוברסקי) חו"מ סימן כה.
כשמעידים שהעדים לא היו כאן (אבל לא שנראו במקום אחר) – שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן לז ד"ה אמנם בענין השני, וד"ה תשובה אפשר, תומים סימן לח.
הכחשה תחילת הזמה – כתובות יט: (למטה) וריטב"א שם ומהרש"א שם, ורע"א בדו"ח ושו"ת רע"א קמא סימן קה, ברכת שמואל כתובות כט.
הכחשה תחילת הזמה – כשהעדות התבטלה לפני ההזמה מחמת שאין בה צורך – ב"ק עב,ב רש"י במשנה, נמוקי יוסף שם, פני יהושע שם, חזון איש ב"ק סימן יט אות ז.
כאשר זמם – לא מספיק שרצו להפסידו בפועל, אלא צריך שיהיה ההפסד עונש – רע"א כתובות לב. על תוד"ה שלא השם.
האם צריך גמר דין באופן שעדותם הועילה גם ללא גמ"ד – אילת השחר מכות ה: וב"ב ח"א נו,א.
כשלא רצו להפסיד בעדותם (קדוש החודש) – סנהדרין פו,ב בגמ' (איהו לא לקי אינהו היכי לקי) ורש"י שם, ורמב"ן במלחמות שם, רמב"ן עה"ת דברים ה-יז (שיש איסור עדות שקר גם כשאינו מחייב חברו כלום), סהמ"צ לרס"ג בפירוש רי"י פערלא ל"ת לד (מביא מחלוקת ראשונים), שו"ת רע"א סימן קעו, אמרי בינה עדות יח (שעדות איסורים חוץ לבי"ד אין לא תענה, אבל יש מדבר שקר תרחק), יד המלך עדות פי"ח, אפיקי ים ח"א סוף סימן כב, קוב"ש ב"ב אות שכז, קה"י כתובות סימן יח, שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) מכות (מהדורת תשנ"ו) בסוף הספר סימן א אות ד.
כשהנידון מודה לעדים – ב"ק עה,ב, תומים סימן לח (האם גם פוטר ממלקות).
כאשר עשה במלקות – רמב"ם וראב"ד עדות כ-ב וחדושי ר' חיים הלוי שם, תומים סימן לח (סוף פה.), מאירי מכות ג,א.
"עד שיזומו שניהם" – האם מספיק שנודע השקר בשניהם, או צריך גם שמתקיים עונש הזמה בשניהם – שו"ת נוב"י קמא אה"ע סימן עב (סתירת היתר חמישי, קרוב לתחילת הדברים, שדי בכך שנודע השקר), אור שמח עדות כא-ט (שצריך שכולם נענשים, ומוכיח מתוספתא סנהדרין פ"ו), שו"ת אבני נזר אה"ע סימן קלג אות יג (משיג על הנוב"י מכוח התוספתא), שיעורי רבי שמואל מכות סימן ג' (מאריך).
בענין הזמה – כלי חמדה פרשת שופטים סימן ט, מרחשת בסופו.
הזמה – העונש (ועשיתם לו כאשר זמם)
כאשר זמם – כפי מה שמתחייב בפועל ע"י העד, או כפי מה שלטענת העד החיוב (נ"מ לע"א שבא לחייב ממון) – ב"ק עד. רש"י ד"ה ואזמינהו ושם בתוד"ה ונמצאו, בית הלוי ח"ג סימן ה אות י, וראה לעיל לגבי מקום שעד אחד נאמן – שקשור לכאן.
הטעם שעדים זוממים ממון – רש"י ב"ק ה. למעלה (כי זה לא יותר מההזק, וזה לא סכום קצוב), רשב"א שם (דאתו לאפסודי ממונא), פנ"י מכות סוף דף ב,ב וערוך לנר שם (שלמ"ד ממונא התשלום הוא גדר כפרה), תועפות ראם על היראים סימן קעח הערה ו (משיג על הפני יהושע), רי"י פערלא ח"ג פרשה ג (עמ' קיב טור ד, משיג על שיטת הפני יהושע שזו כפרה, עי"ש הסברו למה זה ממון), קוב"ש כתובות אות קח (כיון שרצו לחייבו ממון והחיוב של הנידון עובר לעדים), וכ"כ בקובץ ביאורים מכות אות ח.
עדים זוממים ממונא – כשרצו לחייב קנס – מהר"ם שיף כתובות לב,א.
בקושית היראים מנין שתשלומי הזמה מגיעים לזה שהעידו עליו – יראים סימן קעח (סימן רמג במהדורה הישנה. היראים עצמו מציע שאולי באמת אינם חייבים לנידון אלא לב"ד, וע' ב"ב נו. שמפורש במשנה 'משלמין לו את הכל', אבל בחילופי נוסחאות במשנה מובאת גירסה: 'הרי אלו משלמין'), תועפות ראם שם אות ו, שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תרכד (מתרץ שאלת היראים), שו"ת שואל ומשיב ח"ב סימן נז, קוב"ש כתובות אות קו.
מלקות דל"ת לפני גמר דין – מכות ה: רש"י ד"ה חייבי גליות (שגם בעדים שזממו לחייב גלות ומתחייבים מלקות יש תנאי של גמר דין), רמב"ן במלחמות סנהדרין פו,א, אור שמח מעילה א-א (עי"ש האם המלקות מדין כאשר זמם), אפיקי ים ח"א סימן מ, מרחשת סוף ח"א קונטרס הזמה אות ג ומביא הפלאה לב,א.
האם מלקות של 'והצדיקו' מדין כאשר זמם – מכות ד,ב תוד"ה ורבנן (בהתחלת דבריהם), רמב"ן מכות סוף ב,א (מחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם האם עדים שרצו לחייב כופר לוקים), רמב"ן מכות ב,ב ד"ה ותיפוק ליה ("כי לקו משום לאו דלא תענה הוא דלקו, דהכא גלי רחמנא דלקו אההוא לאו"), ריטב"א מכות ב,ב ד"ה והקשה בתוספות למה (בשם הרמב"ן, "דהא מלקות והצדיקו במקום הזמה עומד"), מהרש"א כתובות לג., המגיה למאירי (הרב סטרליץ) מכות ב,א הערה 7, ושם ב,ב הערה 38, חזון יחזקאל מכות פ"א מ"ה (תולה בשני תירוצי תוס' תחילת מכות, ובמחלוקת הראשונים לגבי בן חלוצה שהוי דרבנן אם לוקה), קהלות יעקב מכות סימן א, שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) מכות (מהדורת תשנ"ו) סימן א (שבסוף הספר, דן בחקירה באריכות).
שני עדים זוממים שהעידו על פרוטה אחת – אחיעזר ח"ג סימן פ' ד"ה גם נסתפקתי, אמ"ה מכות ה,א הערות 26-22 (מביאים כמה אחרונים שדנו בזה).
'משלם ואינו לוקה' – האם כשאין לו לשלם לוקה – תוס' רי"ד ב"מ צא, אחיעזר ח"ג סימן פ' באריכות.
גדרי כאשר זמם – קובץ שיעורים כתובות אותיות קז-קח (שחיוב הנידון עובר עליהם, ולא שעשו מעשה המחייב את העונש), שו"ת שרידי אש ח"ג סימן נח.
הזמה שלא בפני העדים הראשונים – האם השניים נאמנים (=1) או לא (=2)
כתובות תחילת דף כ, מאירי שם יט: ד"ה שנים (1), כתובות כ. א"ר אבהו וריטב"א (1), רמב"ם עדות יח-ה (מלשונו: 'שהרי הכחישו זה את זה' משמע שאין השניים נאמנים יותר מהראשונים, וע' מהרלב"ח שלהלן שהאריך לדייק ברמב"ם), מרדכי ב"ק פרק עשירי סימן קמז, שו"ת הריב"ש רסו (קרוב לסוף הסימן, בד"ה עוד יש -1), שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן לז, שו"ת מהרלב"ח סימן קלא (יש בלבול בסדר התשובות, נמצא בעמ' לט, -2), ש"ך חו"מ סוף לח (2), (גליון רע"א חו"מ שם מציין עוד מ"מ), נובי"ק אה"ע עב סתירת ההיתר החמישי, שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן רכו אות יט, תומים סימן לח, א"מ יא סוף ו, נתיבות המשפט חו"מ לח אות ב, קוב"ש ב"ב אות קג ומביא שו"ת זכרון יהודא (לר"י בן הרא"ש) סימן פב.
הזמנה
אם דוקא על ידי דיבור – ביאור הלכה או"ח סימן מב.
האם הזמנה מילתא – שו"ע או"ח סימן מב.
אם מועילה שאילה על הזמנה – קומץ המנחה למנ"ח שנז, חלקת יואב קמא או"ח.
הידור מצוה
מדאוריתא או מדרבנן – תוס' מנחות מא: ד"ה אין פוטר ("ושמא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו"), ריטב"א סוכה יא:, מאירי שבת קלג:, רא"ש ב"ק פ"א סימן ז (מקל בספק הידור), ופלפולא חריפתא שם אות ק וב"י או"ח תרנ"ו (שהרא"ש פסק לקולא בגלל שהידור הוא רק מדרבנן), יש"ש שם סימן כד (כותב על דברי הרא"ש: "ותימא, מאחר שהוא ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא? ואפשר שהוא סבר דאין זה דאורייתא, מאחר שאינו מצות עשה, רק מצוה בעלמא להדר המצוה"), סוכה כט: ברש"י (וע' כפות תמרים), שאגת אריה סימן נ (דן בשאלה), משנת חכמים פ"ג מיסוה"ת ביבין שמועה אות ד, שו"ת עין יצחק ח"א או"ח סימן ד אות א, שדי חמד פאת השדה כללים מערכת ז כלל ו אות א וכלל יב, משאת המלך זבחים סימן סו (ועי"ש שני גדרים בהידור מצוה).
לאחר קיום המצוה – בית הלוי ח"ב סימן מז, חי' מרן רי"ז הלוי הל' חנוכה ד-א, אבי עזרי הלכות חנוכה.
ברכה על הידור מצוה – שו"ת רע"א מהדורה תנינא סימן יג, שו"ת דעת מרדכי (י"ל בהוצאת בני תורה תש"ס) סימן מח (ומוכיח מהרמ"א יו"ד רסה-ג שמברך על ציצים שאין מעכבים).
היזק שאינו ניכר
ע"ע נזיקין
הכחשה
ע"ע תרי ותרי
הכשר לקבלת טומאה
ע"ע טומאה וטהרה – הכשר לקבלת טומאה
הלכה למשה מסיני – הפניות
דינים שנלמדו מדרשה – ע"ע שלש עשרה מידות
אם דנים בה קל וחומר – ע"ע שלש עשרה מידות
האם שיעורים הם הלמ"ס – ע"ע שיעורים
אם שיעור יג שנים לקטן הוא הלמ"ס – ע"ע קטן
אם לאו חל על דבר שאסור מהלמ"ס – ע"ע אין איסור חל על איסור
אם הלמ"ס דוחה ל"ת – ע"ע עשה דוחה לא תעשה
הלכה למשה מסיני – אם תיתכן בה מחלוקת
נדרים לז: קסבר פיסוק טעמים, יומא עט,ב תוד"ה לומר (בסוף דבריהם, נקטו שתתכן מחלוקת בהלמ"מ), ב"ק יט. או דילמא וכו' ומהרצ"ח, מכות יז. רש"י ד"ה כך מחלוקת וריטב"א שם, מנחות לב:, רמב"ם הקדמה לפירוש המשניות, רמב"ם ממרים א-ג, חות יאיר סימן קצב (מאריך להקשות על שיטת הרמב"ם), לבוש סימן קפ ס"ט, כרתי ופלתי סימן כט, כל כתבי מהר"ץ חיות ח"א עמ' תסט והלאה, ערוך השולחן העתיד ממרים סימן סד (עי"ש שבפרטי ההלכה תיתכן מחלוקת ורק בעיקר לא).
הלכה למשה מסיני – ספק
רמב"ם שחיטה ה-ג והגהות הרמ"ך שם (במהדורת פרנקל, משיג על הרמב"ם) והמיוחס למ"מ שם ה"א וה"ג האריך, השגות הרמב"ן לסהמ"צ שורש א ד"ה והנה בכאן, ובעיקר בשורש ב ד"ה והנה הרב תלה (אות כח של המרגניתא טבא), חינוך מצוה רמו (סובר שספק לחומרא), ריב"ש סימן קסג (משיג על הרמב"ם), חות יאיר סוף סימן קצב, יו"ד סימן רצד טור וב"י וש"ך ס"ק יט, וט"ז ס"ק יג, פר"ח יו"ד סימן קי כללי ס"ס ס"ק ב, פמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות יב, פמ"ג פתיחה להלכות שחיטה בהתחלה (שכאשר הלמ"ס לפרש פסוק בתורה לכו"ע להחמיר), פמ"ג פתיחה להלכות טריפות ד"ה אמנם מה, וביו"ד קי במחודשים אות ה, ובסדר הנהגות הנשאל סדר שלישי אות ג, ובשושנת העמקים כלל א (עמ' 14), נובי"ת יו"ד קמו (ד"ה ואמנם לענין ספיקא – להקל) ושם שיבת ציון סימן מח, שו"ת חת"ס יו"ד סימן שמא ד"ה אך לקברו (שלחומרא), שו"ת באר יצחק יו"ד סימן א ענף ו (מאריך), גלות עליות (מקואות) פ"ו מ"ז פסקא ב, שדי חמד מערכת ה' כלל כד ובפאת השדה יז.
הלכה למשה מסיני
מלקות עליה – ר"ן שבת לא: ד"ה והמוציא (שאין מלקות), מלבושי יו"ט ח"ב חלק חובת הקרקע סימן א, (דן לגבי מלקות על ערלה בחו"ל, ומביא רמב"ם מאכלות אסורות י-ט וי-כא).
האם "הלכתא גמירי לה" היא הלכה למ"מ – הקדמת הנצי"ב לשאלתות 'קדמת העמק' בהתחלה אות ב.
המוציא מחבירו עליו הראיה
ע"ע מוחזק
הנחלה דרבי יוחנן בן ברוקא
ע"ע ירושה