חלל

פסול חללה מלאכול בתרומה – האם גם כשנשואה לכהן (באופן שאינה אסורה לו, כגון פצוע דכה) – קרן אורה וערוך לנר יבמות נז., קה"י יבמות סימן לד.

לר' דוסתאי שבנות ישראל מקוה טהרה לחללים – האם הולד כהן או ישראל – אור שמח איסו"ב פי"ח סוף ה"א (חולק על רש"י ותוס', וסובר שהולד כהן).

חלל שעבד במקדש עבודתו כשרה – ע"ע פסולי עבודה במקדש

האם נחשב לוי או ישראל – פמ"ג יו"ד שפתי דעת סימן סא אות יב, ר' חיים הלוי לרמב"ם איסו"ב טו-ט (ד"ה והאומנם. שכהן מופקע ממשפחת הלויים), קוב"ש כתובות אות ע (שאינו לוי, ומביא שיש מחלוקת בירושלמי בשאלה זו).

האם היתרו באיסורי כהונה הוא תוצאה של הפסול – כתבי הגר"ח (סטנסיל) בענין לו ולא לזרעו (במהדורה החדשה סימן שה).

 

חמסן

אם כשנתן דמים נחשב חמסן – ב"מ ה: תוד"ה בלא דמי ומהרש"א (שלדעת תוס' כשמשלם אינו עובר בלא תחמוד) ומהר"ם, סנהדרין כה: תוד"ה מעיקרא (בתירוץ ראשון שהאיסור רק בלי דמים), ב"ק סב. תוד"ה חמסן, רמב"ם גזילה א-ט (גם כשהפציר בו עד שלקחו) וראב"ד (נותן דמים והמוכר לא אמר רוצה אני), חינוך מצוה לח ומנחת חינוך שם באריכות, חו"מ לד סעיף יג בסמ"ע ס"ק לב (שאם נותן דמים אינו עובר בלאו) ובשער המשפט שם (אות ז), חו"מ שנט סעיפים ט-י (נפסק כדעת הרמב"ם).

גדרי לא תתאוה ולא תחמוד – אריכות בספר רב ברכות (לר' יוסף חיים בעל בן איש חי) מערכת אות ל' סימן ב.

 

חמץ – הפניות

האם טעם כעיקר גורם לעבור בבל יראה – ע"ע טעם כעיקר

אם לוקים על הנאה מחמץ בפסח – ע"ע איסורי הנאה

חצי שיעור לגבי איסור בל יראה – ע"ע חצי שיעור

קיום מצות תשביתו חמץ – ע"ע תשביתו

מצה – ערך נפרד

 

חמץ – האם עובר בבל יראה משש שעות (1= עובר, 2= לא עובר)

ירושלמי פסחים א-ד (1), וע' עמק יהושע סימן ה' ד"ה אך מ"מ (שדעת הירושלמי שעובר), ב"ק כט: רש"י ד"ה משש שעות (1), רש"י פסחים ד. ד"ה בין לר' מאיר (1), פסחים י: ברש"י במשנה ומהרש"א והגהות רי"א חבר שם, השגת הראב"ד פסחים ג. מדפי הרי"ף, רמב"ם חמץ ג-ח וראב"ד ומ"מ ומ"ע, רבנו דוד פסחים ה,א ד"ה מיהו (שאינו עובר, וחולק על הרמב"ם שסובר שעובר), מאירי פסחים סוף דף ד:, שם ו: (שגם הרמב"ם מודה שאין, וכן ז.), ספר המאורות פסחים ו:, מג"א סימן תמג-א (2), צל"ח פסחים ו. וכן ו,: נובי"ק סימן כ, פמ"ג פתיחה להלכות פסח ח"א פ"א אות ו עי"ש, צפנת פענח חמץ פ"ג עי"ש, שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן ה אות י (מביא הרבה מ"מ), משנה ברורה תמג-א (מביא את המחלוקת) ושער הציון אותיות א-ב.

 

חמץ – האם ניתק לעשה, וגדר משהה על מנת לבערו

ע' גם ערך לאו הניתק לעשה

פסחים כט: תוד"ה רב אשי (בסופו. שאינו עובר כשמשהה ודעתו לבערו משום שניתק לעשה), ותוס' שנץ וזהב שבא שם, פסחים סג. רש"י במשנה, פסחים צה. גירסת רש"י וגירסת הר"ח וחמדת שלמה שם, שער המלך חו"מ א-ג, שאגת אריה סימנים פ-פב, צל"ח ביצה ז:, עמק יהושע סימן ה, פמ"ג פתיחה להלכות פסח ח"א פ"א אות ג ושם אות ט, דרוש וחדוש פסחים מערכה ה, מקור חיים פתיחה לסימן תלא אות ה, עונג יו"ט סימן ל, אור שמח חמץ ומצה א-ב, חדושי ר' חיים הלוי חמץ ומצה, אחיעזר ח"ג סימן א אות ט, רי"י פערלא עשה כ ד"ה ואמינא עוד (שהלשון ניתק לעשה אינו כפשוטו), אבני נזר סימן שלד, באר אברהם (בקובץ מפרשים לפסחים) לדף ה. ולדף ה: (שדוקא כשעסוק לבערו נחשב משהה ע"מ לבערו), ולדף כט:, חזו"א או"ח קיח-ז.

 

חמץ – ביטולו

בטול לחמץ ידוע – (ע' להלן ערך "חמץ – שמקומו אינו ידוע", האם עובר בו איסור דאוריתא), רמב"ם חמץ ומצה ב-ב וכס"מ (גירסאות שונות ברמב"ם האם ביטול מועיל לחמץ ידוע) ולח"מ ורבנו מנוח סוף ה"א (במהדורת פרנקל), חידושי הרמב"ן תחילת מסכת פסחים (שמועיל), ובר"ן (ד"ה ומהו – מועיל), ומאירי (ולא עוד אלא שיש אומרים וכו' – מביא שיטה שביטול לא מועיל לחמץ ידוע), ואור חדש (אות כא וכד ועוד), מהר"ם חלאוה פסחים ו: (מועיל, במגיה שם הביא מקורות שאינו עובר), פני יהושע פסחים ד,ב (מאריך), קהלות יעקב פסחים סימן ב.

אם גדר הביטול להוציא מתורת אוכל – רמב"ן ריש פסחים (ד"ה אלא כך אני אומר, וד"ה ושוב מצאתי – להחשיב כעפר שאינו שוה כלום ואין בו דין ממון), ריטב"א פסחים ו: (מחלוקת אם מטעם הפקר או שאין שם לחם), רבנו דוד פסחים ו:, מאירי ריש פסחים, מהרי"ק קמב, שו"ת הרי"ם או"ח ז, (במהרי"ק ובשו"ת הרי"מ נקטו שגדר הביטול לשויה כעפר ולבטל מתורת אוכל, אבל אולי עי"ז נעשה החמץ הפקר כדברי הר"ן), וע' אבני נזר או"ח סימן שיז שהאריך בשיטות בגדר ביטול והביא שיטה שלהוציא מתורת אוכל.

ביטול מטעם הפקר או לא – פסחים ד: תוד"ה מדאוריתא, רמב"ן ריש פסחים ור"ן שם (וקה"י שם), רבנו דוד ומהר"ם חלאוה פסחים ו:, שאגת אריה סימן עז, אחיעזר תחילת ח"ג.

ע' חדושי ר' שמואל פסחים סימן א גדר חדש (בדעת הרמב"ם) שביטול חמץ הוא להחליט שאין לו צורך בו.

 

חמץ – שמקומו אינו ידוע

(ע' לעיל ביחס לשאלה אם מועיל ביטול לחמץ ידוע)

האם עובר עליו איסור דאוריתא –

ראשונים: פסחים ו. רש"י ד"ה אפילו, ומהרש"ל ומהרש"א שם, פסחים כא. תוד"ה ואי (אינו עובר), ומהרש"ל ופנ"י שם, רא"ש פסחים פ"א סימן ט (וק"נ אות ג), ותוס' הרא"ש ו,א וכא,א, פסחים כא. רש"י ד"ה ואי תנא וגרסת ס"א שבצד, חידושי הר"ן שם, ור"ן על הרי"ף ב. מדפי הרי"ף ד"ה אלא כך (שסמכה תורה על החזקות).

אחרונים: מגן אברהם תלד ס"ק ה, ב"ח סימן תלא ד"ה ומדאוריתא, פרי חדש סימן תלא ד"ה מאחר שנתברר, פנ"י ריש פסחים ואור חדש שם, פני יהושע פסחים ד,ב ד"ה כיון דבדיקת חמץ, מקו"ח סימן תלא, מגן האלף פתיחה לסימן תלד, ישועות יעקב תלד, חדושי ר' שמואל פסחים סימן א אות ח.

חמץ

איסור גברא או חפצא – צפנת פענח חמץ ומצה א-ו, אתוון דאוריתא כלל י, זכר יצחק סימן ז.

חמץ שאינו בביתו אינו עובר עליו מן התורה – רמב"ן עה"ת פרשת בא (יב יט, מאריך לפרש המכילתא שאינו עובר) ורמב"ן פ"ק דפסחים ו. ד"ה וראיתי (כנ"ל), ר"ן פסחים ו. (ב: מדפי הרי"ף) ד"ה גרסי' וד"ה ומיהו (מביא דברי הרמב"ן ומביא שהרמב"ם חולק), רא"ש פ"ק דפסחים סימן ד (מביא מחלוקת לגבי פקדון, וע' אחיעזר ח"ג סימן ב), רבנו דוד פסחים ד,א ד"ה והאמת בזה ומהר"ם חלאוה וחידושי הר"ן שם (שחמץ שאינו ברשותו אינו עובר ד"ת), שאגת אריה סימן עח וסימן פג (מאריך במחלוקת הראשונים).

האם חמץ של נכרי אסור בפסח בהנאה – רמ"א או"ח תמג-א, פר"ח או"ח ריש סימן תמח, שו"ת שבסוף אבני מלואים סימן ט, ומציין לשו"ת הריב"ש סימן ת, שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן א אות א.

האם בל יראה ובל ימצא הם שני לאוים – פסחים כא. רש"י ד"ה ואי (הגירסה בצד), רמב"ם חמץ ומצה א-ג (משמע שני לאוים) וכס"מ ולח"מ ושעה"מ, מהרש"ל לסמ"ג לאוין עז-עח (שלוקה שמונים), רבנו דוד פסחים ה,ב (נראה מדבריו שעובר שני לאוים, וע' במגיה הערה 16), שאגת אריה סימן עח (באמצע הסימן, שעשה דתשביתו לא עוקר שני לאוים, ובקונטרס אחרון שם), פמ"ג פתיחה להלכות פסח ח"א פ"א א, מנחת חינוך מצוה יא אות ד (שכנראה לוקה שמונים).

האם המחזיק חמץ של ישראל אחר ברשותו עובר (ורק חמץ של נכרי וגבוה התמעט) – רבנו דוד פסחים ד. ור"ן ומהר"ם חלאווה ורבנו פרץ (שהשוכר אינו עובר כיון שאינו שלו, אע"פ שבבעלות ישראל), מג"א או"ח תלו (השוכר עובר), או"ח תמג-ב ב"ח ומג"א בשמו (אינו עובר) וביאור הגר"א (עובר), משנה ברורה שם ס"ק יד (מביא מחלוקת האחרונים הנ"ל) ושער הציון, צל"ח פסחים כט, פנ"י פסחים ה: וכן ט. במשנה, רש"ש פסחים מו,ב (עובר), שיעורי ר' שמואל (החדש) לפסחים אות מג.

האם עובר על חמץ של הקדש כשקיבל אחריות – מהרי"ט אלגזי הלכות חלה אות י ד"ה אלא דאגב אורחין, רש"ש פסחים ו. ד"ה חמצו של נכרי (שהקדש כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה, ולכן אינו עובר), קוב"ש ח"ב סימן כו.

בענין זה – שו"ת מנחת ברוך או"ח סימנים כז-סז.

חסימה

ע"ע לא תחסום שור בדישו

חצי דבר (בעדות)

תלוי בשעת ראיה או בהגדה – חדושי ר' מאיר שמחה סנהדרין פו. וב"ב נו: (מסתפק), קוב"ש ב"ב אות רנה, חזון יחזקאל ב"ב פרק ב' משנה ג.

בענין זה – חו"מ ל-יג (פסיקת ההלכה), ב"ב ל. מדפי הרי"ף ברי"ף ובעה"מ ומלחמות, ב"ק כז,ב מדפי הרי"ף בעה"מ ומלחמות, ע' ערוך לנר סנהדרין פו. בדעת רבנן, חדושי ר' מאיר שמחה סנהדרין פו. וב"ב נו:, קה"י סנהדרין סימן יז.

 

חציצה

רובו ואינו מקפיד – קשה הרי מקפיד מחמת הפסול דרבנן? – שו"ת אחיעזר ח"ב סימן לג, קובץ הערות אות תקיד.

מיעוט או שאינו מקפיד – הוי כגופו ולכן אינו חוצץ – רש"י סוכה ו:, וע' שו"ת אגרות משה יו"ד סימן צז ענף א' שהאריך לדון בזה.

מיעוט המקפיד אינו חוצץ דאוריתא, אבל חוצץ מטעם הלמ"ס – מאירי נידה סו:, מאירי עירובין ד:, דקדוקי סופרים עירובין שם.

דבר שאינו מחובר לגוף חוצץ מדאוריתא אפילו במיעוט שאינו מקפיד – שו"ת בגדי ישע יו"ד סימן כג אות יא.

מין במינו אינו חוצץ – מקור מפסוק – קרית ספר לולב פ"ז.

מין במינו אינו חוצץ – אבל לא נחשב נגיעה – רמב"ן בכורות טז. בדפי הרמב"ן, אבני נזר או"ח תלב, אבני נזר יו"ד רסו אותיות טז-יז, תפארת ישראל מקואות ח-ה בבועז אות יב, קובץ הערות אות תקטו, חלקת יואב בהקדמה מכתב מבעל אבני נזר ובאו"ח סימן ז, שו"ת משיבת נפש יב-ד, ספר זכרון לר"ח אברמסקי עמ' שמג (מר"ש ואזנר), אשר לשלמה מועד סימן כז.

מין במינו לגבי טבילה – שפת אמת סוכה ו., תפארת ישראל שכתבתי לעיל, קובץ הערות שלעיל, אשר לשלמה שלעיל.

בית הסתרים – האם צריך ראוי לביאת מים מדאוריתא או מדרבנן – קדושין כה. תוס' וריטב"א.

הקושיה שבית הסתרים רק מיעוט הגוף – פנ"י סוכה ו:, קרית ספר הל' מקואות פרק ב, שיורי טהרה סימן קצח ס"ק כג.

שיטת רבותיו של רש"י (שבת נז) שבמקפיד חוצץ גם כשהמים נכנסים – זכר יצחק סימן סא.

אם מים חוצצים – פסחים סה: שלח אינו חוצץ, ע' יו"ד קצח סעיף יד וברמ"א, מל"מ עבודת יוה"כ ב, שו"ת עמודי אור סימן לז (לגבי לולב), שו"ת חבלים בנעימים סימן א, שדי חמד כללים ל כלל קמא אות ט ושדי חמד מערכת ג אות כח.

הסיבה שלח אינו חוצץ – זבחים עח: תוד"ה דלי שיש, חולין כו: תוד"ה הכא ותוס' הרא"ש, יראים השלם סימן כו, מרדכי שבועות פרק א' אמצע סימן תשמח.

 

חצי שיעור אסור מן התורה – הסברה והגדר

הסברה שחזי לאצטרופי – פמ"ג יו"ד סימן סה במ"ז אות ד ד"ה נסתפקתי, מהרצ"ח שבועות כב., שדי חמד א כלל קכא ד"ה וראיתי (בשם הרשב"ץ), אחיעזר יו"ד סימן כא, קוב"ש ב"ב אות שסז, קוב"ש ח"ב חולין אות מה (האם סימן או סיבה), חלקת יואב יו"ד סימן ט (עי"ש עוד), המדות לחקר ההלכה מדה יב אות ג, דבר שמואל פסחים מה,א.

האם איסור בפני עצמו, או הלאו של השיעור – שו"ת צפנת פענח (השחר ניו-יורק תשי"ד) סימן רפח (ונ"מ שלא להאכיל לחולה ח"ש מאיסור כרת אלא מאיסור אחר), חידושי הרמב"ן (ליקוטים) למסכת יומא פב,א ד"ה ואם תשאל (שני תירוצים למה נחשב חמור וקל), משנת יעבץ (הרב זולטי) או"ח סימן יד אותיות ב-ג. ביאור מחלוקת ר"י ור"ל – פמ"ג פתיחה להלכות פסח אות ו, מרחשת ח"א סימן נב ענף ה.

אם נחשב אכילה – מל"מ שבועות ד-א (תחילת הטור השני) והלכות חמץ ומצה א-ז, פמ"ג פתיחה להלכות פסח אות ו, דבר שמואל פסחים מה. (אות ח-ט).

האיסור משום שאחשביה כשאוכלו – חכם צבי סימן פו.

באופן שלא חזי לאצטרופי – שו"ת א"מ סי' יד.

חצי שיעור – במצות עשה

ירושלמי נזיר פרק ו ה"א (כה,ב בדפוס זיטאמיר, כזית מצה שחלקו בפיו וכו'), חקרי לב מהדורא בתרא או"ח סימן כ, שו"ת חת"ס או"ח סימן מט וסימן קמו, שערי תשובה או"ח סוף סימן תעה (מביא מחלוקת אחרונים) וסוף סימן תפב (מפלפל קצת במחלוקת זו), שו"ת מהרי"ל דיסקין פסקים סימן ד, מנחת חינוך מצוה ו (דף יב טור ד) ומצוה קלד, שו"ת פרי יצחק ח"ב סימן יז, ובענף פרי (הערות) שם, שו"ת דברי חיים (ר"ח צאנזר) ח"א או"ח סימן כה, שדי חמד מערכת ח כלל יג, ומערכת חמץ ומצה סימן יד אות ד, ובארחות חיים תעה, חלקת יואב יו"ד סימן לט.

באיסור עשה – אור גדול למשניות יומא ח-א, דברי יחזקאל סימן א אות ז, מרחשת ח"א סימן נב ענף ד, ומביא שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תקצז.

 

חצי שיעור – באיסור בל יראה (=1 אסור, =2 מותר)

ראשונים: פסחים מה. תוד"ה כאן וקרבן נתנאל שם אות ק ודבר שמואל שם, פסחים מה: זימנין דכניש להו ודבר שמואל שם, תוס' שנץ פסחים מה: וזהב שבא שם, רבנו דוד פסחים ו:, וכן ב,א (עמ' ג -2), מהר"ם חלאוה פסחים מה. (1), סמ"ק סימן צח בהגהות אות כ"ב, עי"ש, הרשב"ץ בספרו ביבין שמועה במאמר חמץ הובא בשד"ח א כלל קכא ד"ה וראיתי, טור או"ח בסוף סימן תמ"ב בשם ר"י מפאריש וחדושי הגהות על הטור אות ח' (בשם מהרל"ח).

אחרונים: שו"ת הרדב"ז ח"א סימן קלה (2), או"ח תמב ט"ז ס"ק ה' ופמ"ג לט"ז שם, ומג"א ס"ק י ומחצה"ש (מביאים מחלוקת), וב"ח ודגול מרבבה ושערי תשובה אות יב (במהדורת המשנה ברורה אות ה') שם, שאגת אריה סימן פא (1) וקו"א שם, פני יהושע פסחים מה. במשנה, צל"ח פסחים כט: בסוף העמוד (1) ובאר אברהם שם, שו"ת חכם צבי סימן פו (2), פרי חדש או"ח תמב סעיף ז, פמ"ג פתיחה להלכות פסח חלק ראשון אות ח, פמ"ג פתיחה להל' בשר בחלב, עמק יהושע סימן ה' ד"ה אך לכאורה קשה, רע"א או"ח סוף סימן תמד, בית מאיר תמב ס"ז, אמרי בינה דיני פסח סימן י, מנחת חינוך מצוה ט (שתשביתו יש ודאי גם בחצי שיעור), שדי חמד כללים אות ח' כלל ז (מביא כמה אחרונים), חזו"א או"ח סימן קטז אותיות יג-יד, קה"י פסחים סימן כ, פירוש סביב ליראיו על היראים סימן קה, רע"א פסחים מו. (קושיה לסוברים שאין איסור ח"ש).

חצי שיעור – באיסור שאינו איסור אכילה

שבת עד,א רש"י ד"ה וכי (שיש איסור דאוריתא של חצי שיעור לגבי בישול בשבת), שו"ת חכם צבי סימן פו (רק באיסורי אכילה), מל"מ הלכות שבת ריש פרק יח, שער המלך ברכות ו-ג, פני יהושע שבת עד,א, חת"ס שבת עד: ד"ה וכי מותר, דגול מרבבה או"ח תמב סעיף ז (שאסור מדרבנן), ערוך לנר מכות ז:, תורת חסד או"ח סימן יב אות ג, שפת אמת שבת ב, שו"ת בית יצחק או"ח סימן י אות י, אור חדש פסחים לב ד"ה אלא, שו"ת באר יצחק או"ח סימן טו ענף ו (מאריך לפלפל בשיטת החכם צבי, ומביא ראיות בעד ונגד), משנה ברורה סימן שמ סעיף א' ביאור הלכה ד"ה על ב' שערות, שו"ת בית שערים או"ח סימן קז (מקשה על חכם צבי מתורת כהנים פרשת אחרי שאוסרת לכתוב אות אחת בשבת, ודוחה שדווקא במשלים הכתב הקיים, ובזה גם חכ"צ מודה), תוצאות חיים סימן ח, חלקת יואב ח"א יו"ד סימן ט, אבן האזל שבת א-ג, שו"ת הר צבי או"ח ח"ב סימנים צה-צו, שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן כא אותיות יא-יב.

 

חצי שיעור

באיסורי הנאה – ירושלמי תרומות ו-א (שגם לר"ל אסור), ביאור הירושלמי בצפנת פענח כלאים עמ' כ, פמ"ג פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ג אות ד, ראש יוסף פסחים כב:, שדי חמד מערכת ח כלל יז.

באיסור דרבנן – שו"ת הריב"ש רפז, יו"ד צח בט"ז סק"ט ופר"ח סק"ז, פרי חדש יו"ד סימן פח סק"ד (מחולין צח), או"ח שיט סעיף א' ביאור הלכה ד"ה בקנון (בשם פרי מגדים), אבן האזל ביאת מקדש א-א.

בשבועה – ר"ן שבועות כא:, מל"מ שבועות ד-א, אבני מילואים שו"ת סימן יד, קובץ שמועות (ר"א וסרמן) חולין סימן מה.

ר' שמעון שסובר כלשהו למלקות – הטעם – מנ"ח קומץ המנחה מצוה ג, קה"י לקוטים סוף ח"ד.

דעת ר' שמעון כשהאיסור מעורב בהיתר – ע"ז סח. תוד"ה ואידך (מתחיל בע"ב) ורש"ש שם, ע"ז סח: תוד"ה רבי שמעון, ר"ן ע"ז סט. אימרטוטי אימרטט (מוכח שאפילו בתערובת), חוות דעת יו"ד קד-א והגהות אמרי ברוך שם.

לר' שמעון אם גם שלא כדרך הנאתו – ע"ע שלא כדרך אכילתו והנאתו

אם בן נח נהרג על ח"ש – רמב"ם מלכים ט-י ומאירי חולין קג. (שחייב), חולין לג. סוף תוד"ה אחד נכרי, פמ"ג יו"ד סימן סב במ"ז סק"א, שדי חמד פאת השדה מערכת ג כלל ו (הטעם שחייב), פרשת דרכים זוטא דרך אתרים אות פא.

 

חצר (קנין)

קנין יד – ערך נפרד

האם שוכר את מקומו מועיל מדין משיכה – ע"ע משיכה

חצר המשתמרת – דברי יחזקאל סימן נח.

באיש מטעם יד או שליחות – נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר, מחנה אפרים הלכות קנין חצר סימן א (מחלוקת ראשונים).

חצר מטעם שליחות – יסוד הקנין מדין יד – דבר אברהם ח"א סימן כא, הגר"ח בסטנסיל גיטין בענין נתן גט ביד עבדו.

מציאה בחצר השותפים – אם נקנית לשניהם – קצוה"ח סימן רס, אילת השחר ב"ב פד,ב.

חצר לגוי – קצוה"ח קצד-ג (שמועיל), נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר (מועיל), מהרי"ט אלגזי בכורות דף י., ע' חתם סופר לע"ז עא. שקונה אבל לא בגדר חצר, וע' גליון מהרש"א ע"ז שם (מדייק מתוס' שלא מועיל, שדי חמד כללים ח כלל לח (בגוי שלא מדעתו), מ"ב רמו ס"ק טז (בגוי שלא מדעתו), קה"י בכורות סימן יא.

אם אפשר לזכות בחצר עבור אחר – (ע' גם ערך ארבע אמות לזכות לאחר), גיטין יא: תוד"ה כל (משמע שמועיל לזכות לאחר), שם יג: תוד"ה גופא, תוס' רי"ד גיטין (בש"ס) יג. (שהחצר קונה רק לאדם עצמו ולא עבור אחרים), חו"מ סימן ר, קצוה"ח רמד-ג (מסתפק אם יועיל, שהרי חצר מטעם שליחות, ואין שליח עושה שליח), והגהות אמרי ברוך על קצוה"ח שם (קצוה"ח מוכיח שמועיל בממון, ואמרי ברוך משיג על ההוכחה), אבני מלואים ל-ג, רע"א גיטין סב:, נדרי זריזין לדף לד: (ד"ה הראשון).

אפשר למכור חצר ולשייר לעצמו זכות קנין חצר – ב"ב עט: סוף תוד"ה אימור.

האם דוקא כשהחצר שלו לפני הקנין – גיטין יג: תוד"ה גופא ("למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי"), גיטין כד. חצרה הבאה לאחר מכאן, ב"מ כו. תוד"ה דשתיך (משמע שקונה), ב"מ שטמ"ק האחרון לדף כה:, קידושין כו: ריטב"א ד"ה מנא הני מילי (לא מועיל) ובמגיה הערה 422, קידושין כו: שיטה לא נודע למי ד"ה איבעיא להו (מביא בשם הב"ת שלא מועיל למטלטלים שהיו מקודם. ועי"ש בהערות הרב הפטקה שציין כמה אחרונים), ש"ך חו"מ קצח-ז (לא מועיל), ש"ך חו"מ רב-ג (כנ"ל), נובי"ת או"ח סימן כג, קצוה"ח קצח (מדמה לגטו וידו באין כאחד, קצוה"ח רב-ג, מחנה אפרים קנין חצר סימן יד (חולק על הש"ך), שו"ת חתם סופר או"ח סימן קיז, חדושי בן אריה סימן ו, חדושי ר' שמעון ב"מ סימן כג, חזו"א חו"מ לקוטים סימן ח אות כ.

חצר להקדש – ב"ב עט,א רשב"ם סוף ד"ה הכי קאמר, ותוד"ה ואין (אין חצר להקדש, משום שאין יד להקדש), רמב"ן ור' יונה ושאר ראשונים שם (נתנו טעם נוסף למה אין מעילה. וע' במגיה לחידושי הר"ן הוצאת מוסד הרב קוק שאין זו הוכחה גמורה שלדעתם יש חצר להקדש, אבל הביא שבתוס' הרי"ד שם מפורש שיש חצר להקדש), ר' יונה ב"ב עט,ב תחילת ד"ה עלה בידינו (אין חצר להקדש), קצוה"ח ר-א, נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר' (ד"ה ולענין אי יש חצר להקדש, מאריך ליישב קושיות קצות החשן), אור שמח מעשר יב-יז, או"ש מעילה ריש פ"ה, אתוון דאוריתא כלל ג, קובץ שיעורים ב"ב אות רצה ואילך (מאריך במחלוקת הראשונים), קה"י ב"ב סימן לג, ספר זכרון 'אש תמיד' עמ' תצה-תצז (מר"א וסרמן).

האם קרקע נקנית בחצר – מהרש"ל ב"ק יב. ושטמ"ק שם, נתיבות המשפט רמא-ג, או"ש גירושין א-ו ד"ה ואולם, שו"ת משיב דבר ח"ב סימן ל אות ב, בעל חלקת יואב בשו"ת אבני נזר חו"מ סימן ט, שו"ת תורת מרדכי סימן ריג, עולת שמואל ח"א סימן מד, ברכת שמואל גיטין סימן לג (בעיקר בסוף), קהלות יעקב גיטין סימן טז.

בענין זה – מחנה אפרים הלכות קנין חצר (16 סימנים), בית הלוי ח"ג סימן מה, משנת יעבץ (הרב ז'ולטי) חו"מ סימן לו.

 

חצר מושאלת ומושכרת – קונה לשוכר (=1) או למשכיר (=2)

ראשונים: ב"מ קב,א לא צריכא בחצר דמשכיר ורש"י ד"ה בחצר דמשכיר (1, והגהות הגר"א), ורמב"ם הלכות שכירות ו-ה (2, מפרש "חצר דמשכיר" כפשוטו) וראב"ד (חולק, שקונה לשוכר), ומאירי ב"מ קב. (מביא המחלוקת, ומיישב הקושיה משוכר את מקומו), ב"מ ט: תוד"ה משוך (בסוף, 1), ורשב"א וריטב"א החדש ד"ה אלא אימא (שמושאלת מועיל, ור' אלעזר מסתפק במושאלת לצורך קנין בלבד), ב"מ יא,ב (קושיית רבי אבא ממעשה דר"ג – משמע שחצר מושכרת קונה לשוכר), שם תוד"ה וכי (הש"ך שלהלן מדייק מתוס' שקונה למשכיר), ב"מ מט: רש"י ד"ה מושכרת והגהת הב"ח שם, גיטין עז,ב תוד"ה מה (שיטת ר"ת שקנין חצר תלוי ביכולת למכור, ולפי זה נראה שחצר קונה למשכיר), שו"ת הרא"ש כלל לה סימן ב (ד"ה אבל אם אמר: "ומהניא שאלה למהוי חצרו לענין גט ומציאה" -1), שו"ת הרא"ש כלל ראשון סימן א (כשהשוכר והמשכיר גרים יחד קנו שניהם. משמע שחצר מושכרת קונה לשוכר).

אחרונים: שו"ע חו"מ סימן רס סעיף ד (פוסק כדברי שו"ת הרא"ש א-א שלעיל), ועיין גם חו"מ סימן שיג ס"ג (שפוסק כלשון הרמב"ם הנ"ל) וסמ"ע ס"ק ה (שיש חולקים, ומקשה סתירה בשו"ע), וש"ך ס"ק א (מאריך שיש לפסוק כשיטת הרמב"ם) וקצוה"ח ס"ק א, קצוה"ח רב-א (ש"ך שם), אבני מילואים ל סוף אות ה (שהעיקר תלוי בזה שמשתמש בחצר), נתיבות המשפט פתיחה לסימן ר' ד"ה ובענין (מיישב הסתירה בשו"ע, עי"ש), שו"ת רע"א ח"א סימן קלג, בית הלוי ח"ג סימן מו אות ג', גט מקושר (מהרי"ט אלגזי) סימן יא (במהדורה החדשה עמ' רכד והלאה. וציוני המהדיר שם), מהרי"ט אלגזי הלכות בכורות פרק שני אות כב (בש"ס וילנא דף יב:-יג.), שו"ת יורו משפטיך ליעקב סימן צד.

 

חצר – קונה לו שלא מדעתו

מרדכי ב"מ פרק אלו מציאות במשנה מצא בגל ובכותל ישן בשם רבנו ברוך (אם רק בהפקר או גם במציאה), ספר מימר חיים (הודפס יחד עם ספר חיים לעולם) סימן יא, שדי חמד מערכת י אות לד ד"ה ומה שציין (דן אם קונה כשהבעלים ישן. וכן דן בשאלה זו מחנה אפרים הל' קנין חצר סימן טו), שם בפאת השדה מערכת ח כלל כד (כנ"ל).

דוקא בדבר שהווה שיבוא – ב"ב נד. תוד"ה אדעתא, יראים סימן קסח (שסברת תוס' בגלל דומיא דידו), חו"מ רסח-ג ברמ"א, אבן האזל גזילה ואבידה טז-ח (שביחס לזה החצר אינה משתמרת).

הגדר – ע' בהו"א בגמ' ב"ק מט: הב"ע דליתיה וכו' (שהחצר קונה שלא מדעת הבעלים רק כאשר הבעלים בעיר ויכול לקנות בעצמו).

הסברה שקונה אפילו בלי דעה – שו"ת אבני נזר אה"ע סימן קס אות יג (בשם מהרי"ט, משום שהקניין אינו באמצעות מעשה).

אבל לא כשמכוין להיפך – ב"ב נד. תוד"ה אדעתא (שאם יודע ואינו מכוון לקנות לא קנה), ריטב"א הישן ב"מ יא,א (על המשנה), שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קנ (וכן לגבי קנין יד).

האם ארבע אמות קונות שלא מדעתו – ע"ע ארבע אמות

האם הקניין שלא מדעתו מטעם יד או מטעם שליחות – פני יהושע ב"מ יא,ב ד"ה ה"מ בחצר המשתמרת (מטעם שליחות), שו"ת נובי"ק או"ח סי' יט ד"ה ואמנם משכ, נתיבות המשפט ר-טו.

להלכה – חו"מ רמג-כ, רסח-ג.

חרב הרי הוא כחלל

מה נקרא חרב (האם דוקא בכלי מתכת) – ירושלמי פסחים א-ד, רמב"ם טומאת מת ה-ג וראב"ד וכס"מ ומל"מ, פירוש המשניות לרמב"ם עדיות ב-א, שם אהלות א-א, פירוש הר"ש משנץ תחילת מסכת אהלות (מביא מחלוקת באריכות), פסחים יד: רבנו חננאל ורש"י ופירוש המשניות לרמב"ם שם א-ו (ורע"ב), ותוס' הרשב"א, ורבנו דוד ומאירי, חולין עא,ב רש"י ד"ה טמאה.

לגבי איזו טומאה – רמב"ם טומאת מת ה-ג וכס"מ, שם הי"ג וכס"מ, ב"ב ב. תוס' ורמב"ן, נזיר נד: תוס', שיעורי ר' שמואל (החדש) פסחים סימן ט.

האם צריך הזיה שלישי ושביעי – חולין עב. תוד"ה כי קאמר (שצריך), בעל המאור חולין שם (שלא צריך), רמב"ן עה"ת הנזכר להלן (לא צריך).

האם מטמא במשא כמת עצמו – מחלוקת רש"י ובעה"מ חולין עא:, תוס' חולין שם ד"ה בלע (כמו בעה"מ), חולין עב. תוד"ה כי קאמר (מתחיל בע"א. מטמא במשא ובאהל), רמב"ם הל' טומאת מת ה-יג (לא מטמא במשא ואהל), רמב"ן עה"ת פרשת חקת (במדבר יט-טז. מטמא במגע ומשא, ולא באהל).

 

חרם ונידוי

אם הוי דאוריתא – מו"ק יד: תוד"ה מהו, ריטב"א שם, תשובות המיוחסות לרמב"ן סימן רסג, תורת הבית הארוך ענין האבילות, נמוק"י פרק אלו מגלחין, תשב"ץ ח"ב סימן עב, נובי"ק יו"ד סימן סז, נובי"ק אה"ע סימן עה ד"ה ואם שייך, שם סימן עז ד"ה ומאוד תמהני, נוב"י תנינא יו"ד סימן קמו, יד אברהם יו"ד רלד (לט. בדפי השו"ע).

 

חתיכה נעשית נבילה

ביטול ברוב – ערך נפרד

בבשר בחלב מדאוריתא, ובשאר איסורים מדרבנן – ר"ן חולין סוף פרק כל הבשר.

בשאר איסורים דאוריתא או דרבנן – יו"ד צב ש"ך ס"ק יב ורע"א שם ומטה יהונתן שם, אור שמח מאכלות אסורות ט-ט.

אם דוקא כשהאיסור נתן טעם בהיתר חנ"נ – חולין ק. תוד"ה בשקדם וראשונים,

כשהאיסור עצמו לא בתערובת (כשרק ההיתר נפלט) – חולין צו: תוד"ה אפילו, חולין קח. ראשונים (בעיקר ריטב"א ד"ה כיון).

האם חנ"נ נאמר רק בבשר בחלב – חולין ק. תוד"ה בשקדם, דברי רבנו אפרים (עצמו) הובאו בראב"ן בסוף הספר (דף ס:), יו"ד סימן צב טור וב"י ושו"ע שם סעיף ד', שו"ע יו"ד קו-א.

בשאר איסורים – האם הגדר הוא שההיתר עצמו נאסר או שאסור מחמת האיסור המעורב בו – חולין קח: תוד"ה אמאי.

בלח בלח – רמב"ן ע"ז עג., מלחמות חולין ק. (לו. בדפי הרי"ף), רמב"ן חולין קח: ד"ה הא דאמרינן, יו"ד צב-ד ברמ"א, יו"ד קו-א.

בתערובת צונן בצונן – ר"ן ע"ז עג. (לו. בדפי הרי"ף, שכל הגזרה של חנ"נ משום בשר בחלב, ולכן לא אומרים בצונן בצונן).

כשהאיסור לא נודע עדיין – דרכי משה יו"ד צט אות ב בשם או"ה, ש"ך שם ס"ק טו.

נאמר רק במקרה שההיתר אינו מסוגל בכלל לבטל את האיסור, ולא כאשר אין מספיק כמות היתר לבטל את האיסור – רמב"ן ע"ז עג. ד"ה מאן דמתני, ובמלחמות חולין פרק שביעי (לו. מדפי הרי"ף).

בענין זה – ר"ן חולין סוף פרק שמיני מאריך.