מבוא
הרמב"ם כתב בצעירותו[1] את פירוש המשנה. בתוך פירוש זה כלל הרמב"ם שלוש הקדמות ארוכות, שנחשבות חיבורים חשובים בזכות עצמם:
הקדמת הרמב"ם למשנה – עוסקת בעיקר בהשתלשלות התורה שבעל פה.
הקדמה לפרק "חלק" במסכת סנהדרין – עוסקת בעיקר בשכר ועונש ויסודות האמונה.
הקדמה למסכת אבות (נקראת גם "שמונה פרקים") – עוסקת בעיקר בתורת הנפש והמידות.
במשך שנים רבות לימדתי במסגרות שונות שיעורים על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק. בשיעורים אלו ניתחתי את דברי הרמב"ם, תוך השוואה לדבריו במקומות אחרים ולדברי הוגים אחרים שעוסקים באותם נושאים. את תמצית השיעורים אני מעביר לאתר 'שיחתי'.
ניסיתי בסיכום זה לשמר קצת מהאופי של שיעור בעל פה. מצד שני, ברור שהעלאת דברים על הכתב דורשת ניסוח מוקפד יותר. אני מקווה שכשם שהשיעורים עוררו עניין בעל פה, כך גם התמצית הכתובה תעזור ללומדים העושים את צעדיהם הראשונים בלימוד משנת הרמב"ם.
הרמב"ם כתב חיבורים בעלי אופי פופולרי (כמו פירוש המשנה) או בעלי אופי פילוסופי (כמו מורה הנבוכים) בשפה הערבית, שהיתה שפת הדיבור בין היהודים שהרמב"ם חי בקרבם. חיבורים שמיועדים לתלמידי חכמים (כמו חיבורו ההלכתי המרכזי: משנה תורה) כתב הרמב"ם בלשון הקדש.
פירוש הרמב"ם למשנה תורגם במספר תרגומים שונים לעברית. אני ממליץ על לימוד הקדמת הרמב"ם לפרק חלק על פי תרגומו של הרב שילת, שכתוב בשפה עברית קולחת בת זמננו, וגם מבוססת על כתב ידו של הרמב"ם בשפה הערבית, וגם מהווה (למיטב הבנתי) תרגום מדויק. כאן הבאתי את דברי הרמב"ם מתוך אתר "ויקיטקסט", שבו מובאים טקסטים ללא זכויות יוצרים.
המשנה, והערות עליה
נקרא תחילה את המשנה שממנה פותח הרמב"ם את הקדמתו:
משנה מסכת סנהדרין, פרק עשירי
כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס כא) :
"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ".
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:
הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים,
וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם,
וְאֶפִּיקוֹרוֹס.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר:
אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים,
וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר ( שמות טו כו) :
"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ".
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתוֹתָיו.
תוך כדי קריאה שטחית עולות מספר הערות ושאלות על המשנה:
1. שנאמר: ועמך כולם צדיקים וגו'– הנביא ישעיה (פרק ס, כא) מתאר את הגאולה בעתיד: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". לפי הפשט הכוונה שעם ישראל יחזור לשלוט בארץ ישראל לעולם, ולא תהיה גלות נוספת.[2] התנא כאן דורש את הפסוק בצורה אחרת: הארץ שעליה מדובר בפסוק היא העולם הבא, וכל עם ישראל יקבל חלק בארץ זו.
2. ואלו שאין להם חלק – יש מעין סתירה במשנה – בתחילה נאמר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ומיד נאמר: "ואלו שאין להם חלק"!?
התשובה הפשוטה היא שהתנא מתכוון שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – מלבד החריגים המנויים בהמשך המשנה.
אבל יש אפשרות נוספת ליישב את הסתירה: אותם יהודים המנויים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא אינם נחשבים גם כחלק מעם ישראל, אלא יצאו מכלל ישראל. (כך כנראה הבין את המשנה הרמב"ם בסוף ההקדמה לפרק חלק, ולכן כתב שהכופרים בעיקרי האמונה יצאו מכלל ישראל).
3. האומר אין תחית המתים ואין תורה מן השמים – מסתבר שאין הכוונה למי שאומר בפיו, אלא מי שסבור כך. עצם הדעה היא המונעת לקבל חלק לעולם הבא.
4. ואפיקורוס – מונח עמום. מי נחשב אפיקורוס?
5. רבי עקיבה מוסיף לרשימה של אלו שאין להם חלק לעולם הבא עוד שנים. אבא שאול מוסיף עוד אחד.
התוספות הללו שונות במהותן מהרשימה המקורית. ברשימה המקורית מדובר בבעלי דעות הסותרות את בסיס האמונה היהודית. בתוספות שהוסיפו התנאים מדובר על מעשים שליליים.
6. הקורא בספרים החיצונים – מהם הספרים החיצונים? ומדוע הקריאה בהם אסורה?
7. והלוחש על המכה – מדוע אסור ללחוש על המכה תוך אמירת הפסוק?
8. מדוע מעשים אלו (קריאה בספרים חיצונים, לחישה על המכה, הגיית השם באותיותיו) חמורים כל כך שבגלל עשייתם אדם מאבד את חלקו לעולם הבא?
(הרמב"ם יתייחס בהמשך ההקדמה בקצרה לרוב השאלות הללו, אבל הן אינן במוקד החיבור).
אבל מלבד כל השאלות שלעיל יש שאלה הרבה יותר בסיסית להבנת המשנה: מה זה "עולם הבא"?
בגלל שאלה זו כתב הרמב"ם את הקדמתו לפרק חלק.
בהקדמה זו עוסק הרמב"ם בעיקר בשני נושאים: שכר ועונש ביהדות, ושלש עשרה עיקרי האמונה. (בהמשך הדברים נראה את הקשר בין שתי השאלות).
השיעור הבא: חמש הכתות.