מבשל

ע"ע אופה

 

מודה במקצת

ע"ע שבועת מודה במקצת

 

מודה בקנס פטור

אם דוקא במודה לפני בעל דין – קצוה"ח פא-י, תרומת הכרי בתחילתו התנאי הראשון, מנחת חינוך מצוה נד (דף פד), חזו"א ב"ק יח-ז.

האם חסר גם בנאמנות (ואפילו כשאין פטור של מודה בקנס א"א לסמוך על הודאתו) – ש"ך חו"מ סימן א ס"ק טז (סתימת דבריו משמע שאפילו לא באו עדים אח"כ מועילה תפיסה, ומשמע שיש נאמנות – קצוה"ח) ויו"ד סימן רסז ש"ך ס"ק נב (שתפיסה מועילה רק כשבאו עדים אחר כך) וביאור הגר"א שם, קצוה"ח א-ו (שאפילו בזה"ז שאין פטור מודה בקנס משום שאין סמוכים, בכל אופן אין לסמוך על הודאתו לעניין תפיסה), תרומת הכרי סימן א (בתנאי הרביעי, ד"ה ודע שיש להתבונן – והלאה. מאריך שבהודאה בקנס אין נאמנות), אור שמח גניבה ג-ח.

כשיש עדים, אבל יכל לפטור עצמו ולא פטר  – ב"ק מא: בתוס' האחרון וכן בדף מו. ובגליון הש"ס שם, שו"ת הרשב"א הובא קצוה"ח סימן שנ, דרוש וחדוש כתובות לו., תרומת הכרי שצט א, ג.

כשיש אומדנא לחייבו – ר"י מגאש שבועות מו:, רמב"ם הלכות חובל ומזיק ה-ו, שבועות לג:-לד. ברמב"ן רשב"א וריטב"א בשם ירושלמי וע' מאירי שם, מאירי ב"ק לה:, ב"ק מו. במהרש"א ורע"א, שערי ישר ז-כא.

גם בקנס שהחיוב חל לפני גמר דין מועיל – ב"ק לג. תוד"ה איכא בינייהו.

אם אפשר לחייבו בבי"ד אחר (לאחר שכבר הודה) – תוס' רי"ד ב"ק עא: (א"א), קצוה"ח שנ-ב (שבי"ד אחר יכול לחייב), נתיבות המשפט שם (חולק על קצוה"ח), טבעות זהב שם, מלבושי יו"ט חו"מ סימן יא, שערי ישר ז-כב, חזו"א ב"ק יח-ז, לבוש מרדכי ב"ק סימן ב.

פוטר עצמו מכלום – כשאין קרן בכלל – שטמ"ק ב"ק עה: בשם המאירי, יש"ש ב"ק פרק מרובה סימן כו, תרומת הכרי בתחילתו התנאי הרביעי.

נחשב כאילו שילם את הקנס – אור שמח נזקי ממון י-יד.

בקנס דרבנן – קצוה"ח שפח-יא (מחלוקת ראשונים), רש"ש פסחים כט., קהלות יעקב מכות סימן ג (במהדורה החדשה).

לפטור מעונש מיתה – מכות ה. רש"י ד"ה מאי טעמא (משמע שפטור) ותוד"ה דבעידנא (חולק על רש"י), ריטב"א שם (שסברת רש"י מטעם מודה בקנס פטור), זבחים עא. תוד"ה עפ"י, שיעורי רבי שמואל מכות שם (אות רלה).

לגבי פלגא נזקא ובעוד נושאים – שו"ת שרידי אש ח"א עמ' רעה.

עדים זוממים קנסא או ממונא – ע"ע הזמה

בענין זה – התחלת תרומת הכרי (אריכות רבה).

 

מודה בשטר שכתבו

האם נאמן מטעם מגו או מטעם הפה שאסר – ב"ב ע. תוד"ה או דלמא, ורמב"ן ורשב"א שם, קוב"ש ב"ב אות קיב.

הטעם שצריך לקיימו – אבן האזל מלוה יד-יד וטו"נ פרק יד ה"ח.

למ"ד אי"צ לקימו למה אין מגו? – כתובות יט. תוד"ה מודה.

בענין זה – בית הלוי ח"ג סימן מב אות ג.

 

מוחזק – הפניות

תפיסה – ערך נפרד

כשיש ס"ס להוציא – ע"ע ספק ספקא

בברי ושמא – ע"ע ברי ושמא

מיגו להוציא מהמוחזק – ע"ע מיגו

האם כשיש מוחזק יש דין מרא קמא – ע"ע מרא קמא

להוציא ממון על ידי אומדנא דמוכח – ע"ע חזקת אומדנא

בתרי ותרי – ע"ע תרי ותרי

נגד טענת אחוי שטרך – ע"ע חזקת שלש שנים

כל דאלים גבר – ערך נפרד

בגוי – ע"ע מרא קמא

 

מוחזק

למה לא אומרים ספק גזל לחומרא – תומים בקונטרס תקפו כהן (אחרי סימן כה) סימן כג, תחילת קונטרס הספקות, שערי ישר תחילת שער ה, קוב"ש ב"ב אות רנח, אגרות משה יו"ד סימן קנ בהתחלה.

מדוע צריך גם חזקה מה שתחת יד אדם שלו – תומים צ-ז, קונטרס הספקות ב-ג, ב-ח, שו"ת חתם סופר אה"ע סימן פ ד"ה אחרי כותבי (שהחזקה אינה בירור, אלא שא"א להוציא ממוחזק בלי ראיה ברורה), הגרנ"ט ב"מ סימן ראשון בהעתקה מכת"י וב"ב ב., שערי ישר ה-טו, וע' גם ר' שמעון ב"ב סימן ג, קוב"ש ב"ב אות קנג ואות קס, וח"ב סימן ט אותיות א-ה.

חזקה מה שתחת יד אדם שלו – בירור או דין – שו"ת חת"ס אה"ע סימן פ, קוב"ש ב"ב אות קנג, ע' ברכ"ש ב"ב סימן לה (שהוי גדר ודאי שהוא שלו).

אם נחשב שלו (לקדש אשה) – ב"מ ו,ב (רב חנניה מניח שאם הכהן יכול לתפוס הישראל לא נחשב בעלים ודאי לקיים מצוות מעשר בהמה), כסף משנה בכורות ב-ו (שלפי הרמב"ם מועילה תפיסה ואעפ"כ נחשב שלו ודאי לעניין מעשר בהמה), קונטרס הספקות כלל א אות ח, גבורת ארי יומא ט,א ד"ה מעשר ראשון הממע"ה (על סמך הממע"ה מועילה ההפרשה של בעה"ב), זכר יצחק סימן נד, שערי ישר ה-ו, שם ה-ח ומערכת הקנינים סימן יז, קובץ הערות סימן עא אות ו-ז, וקוב"ש כתובות אות נה, וקוב"ש ב"ב אות צז, המאיר לעולם ח"א סימן יד, חלקת יואב יו"ד סימן כב, קהלות יעקב ב"מ סימן כא (סי' יא במהדורה החדשה) ויומא סימן ג, קונטרס ונתן לכהן (בסוף תקפו כהן לש"ך) בסימן א ובסוף הקונטרס (ומביא שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן פ).

אינו חייב כלל תשובה למערער נגדו – ר' יונה ב"ב כח: (הובא בשטמ"ק שם), נתיבות המשפט קמו-צג, קצוה"ח ונתיבות המשפט תחילת סימן קלג (לגבי קטן).

תלוי במחדש – ב"ק מו: הב לי ראיה דאית לך שותפי (ושטמ"ק שם בשם תלמיד ר"פ, וחידושי ראב"ד שם, וברכת שמואל שם סימן יג), ב"ב ד. רשב"א סוד"ה וללישנא וחידושי הר"ן שם במשנה (-אין ספק מוציא מידי ודאי), ב"ב כט: שיכוני גוואי וברשב"ם האחרון בעמוד, כתובות נד,ב מדפי הרי"ף בר"ן בשם הרשב"א (לגבי לוקח שיש על שדהו ודאי שיעבוד וספק פטור מהשיעבוד), קצוה"ח רמא-ח, חדושי ר' שמעון ב"ב סימן ג, קוב"ש ב"ב  אות רסב ואות תרנח (כשיש סיבת חיוב ודאית וספק סיבה לפטור), חזון איש חו"מ ליקוטים סימן ה סק"ז (מביא כמה דוגמאות שפשטות יוצרת מוחזקות).

כשיש ודאי קנין וספק תנאי – ב"ב קמח: חיישינן שמא יש לו נכסים וקוב"ש שם באריכות, קצוה"ח רמא-ח.

ספק מוחזק – גיטין יד: תוד"ה וחכמים ותפארת יעקב שם (נגד מ"ק), ב"ב דף ב. תוד"ה לפיכך במהרש"א ומהר"ם (שסברת שותפים לא קפדי אהדדי נאמרה רק באופן שידוע שהם שותפים) ור' שמואל שם במחברת (סימן ב) וקה"י שם סימן ב, רא"ש ב"מ פ"ק סימן יז כד, קצוה"ח פח-ט, רב-ז (מוכח מקושיתו שלא מועיל), רמא, רנח-א, ש"ש ד-ז (מביא חידושי הרא"ה ועוד ראשונים שבספק מוחזק הולכים אחרי רוב ואינו יכול לומר קים לי).

מוחזק בקרקע – ע' מה שציינתי בערך מיגו להוציא בקרקע

הסיבה שבקרקע מ"ק עדיף ממוחזק – ר' יונה ב"ב כח: ד"ה ומפרקי' (גם חסר באחיזה, וגם בבירור), ריטב"א ב"ב כח. ד"ה מנין לחזקה שהיא ג"ש (משמע שחסר בבירור), רשב"ם ב"ב מב. ד"ה אין להם חזקה (בגלל טענת אחוי שטרך), ע' ב"מ קג. תוד"ה פרדיסי, וע' מהרי"ט חו"מ ל, ולבוש תחילת סימן קמ שבגלל שחסר בבירור.

אם בשטר הוי מוחזק – ב"ב ה: שטמ"ק וקוב"ש אות לה, קצוה"ח עב-ח, פג-ה, יב-א, ירחון כנסת ישראל חוברת א סימן ה.

דברים העשוים להשאיל ולהשכיר – נתיבות המשפט צח (שלא נחשב מוחזק).

קים לי – ש"ש ד-ז, קצוה"ח קנח-א.

כשודאי אינו של המחזיק – ב"ב פא: תוד"ה אלא, הגהות מימוני אישות ט-יא, חו"מ רכב סעיף ד.

 

מוחזק – האם צריך אחיזה הראויה לקנין

כתובות פה. תוד"ה אית ורא"ש שם (צריך), ב"מ ח: תוד"ה או דלמא (שצריך ראויה בכוח לקניין. וראה מהר"ם מלובלין שפירש דברי תוס' באופן אחר. אבל בתוס' הרא"ש משמע כמו שכתבתי), מהרש"א שם על תוד"ה רכוב הוא דלא קני (מחלק בין מקרה שאוחז לבדו ומקרה ששניים אוחזים), ומהר"ם שיף שם (משיג עליו), רמב"ן שם (ד"ה מני וד"ה ואיכא למימר), רשב"א שם ד"ה אלא לאו רבנן, ריטב"א (החדש) שם (חולק על תוס' שצריך ראויה לקנין בפועל), שו"ת ריב"ש שס"ד (צריך), קונטרס הספיקות כלל ח אותיות א-ב (צריך), קצוה"ח רב-ז (נחלק על קונה"ס, לא צריך), ש"ש ד-יד (צריך), שערי ישר ה-טו, קוב"ש ב"ב אות שג מביא ר' יונה ב"ב נא (שהרב לא מוחזק במה שנמצא ביד העבד, כיון שהוי חצר מהלכת), שעורי ר' פסח מקוברין ב"מ סימן ז, שעורי ר"ח שמואלביץ ב"מ דף ח,ב.

 

מוחק (בשבת)

כשיש תיקון, אבל המחיקה אינה על מנת לכתוב – שבת לא. רש"י ד"ה לעולם כר' יהודה, שבת עג: תוס' וגליון הש"ס, מנחת חינוך מוסך השבת אות לב, ואות לה, או"ח שמ בביאור הלכה ד"ה המוחק בשם הפמ"ג, ביה"ל סוף סימן שמ ותחילת סימן שמ, אפיקי ים ח"ב סימן ד ענף ה, קה"י שבת סימן לה.

אם על מנת לכתוב הוא שיעור במחיקה או דין (נ"מ בהתחיל למחוק בערב שבת את שתי האותיות) – אפיקי ים ח"ב סימן ד ענף ה.

 

מוציא (בשבת)

ע"ע הוצאה

 

מוציא שם רע

ע"ע אונס ומפתה ומוציא שם רע

 

מוקצה

האם אסור מדאוריתא – פסחים מז:-מח. (שיטת רבה שמוקצה דאוריתא, ונדחה מכוח קושיות אביי), ביצה ב: רש"י ורשב"א ור"ן ושטמ"ק, שאלתות תחילת פרשת בשלח, העמק שאלה שם אות א' (מאריך שלדעת השאלתות ורש"י איסור אכילה של מוקצה הוא מדאוריתא גם למסקנת הגמ').

טעם האיסור דרבנן – גמ' שבת קכד,ב (למעלה: "וטלטול גופיה לאו משום הוצאה היא"), רמב"ם הלכות שבת פרק כד הלכות יב-יג (שלושה טעמים) וראב"ד ורמ"ך (במהדורת פרנקל, שהטעם מחשש הוצאה), רמב"ן במלחמות תחילת ביצה (ב,א מדפי הרי"ף שורה 4), שו"ת אבני נזר אה"ע סי' נו אותיות כה-כט (איסור טלטול מוקצה הוא מחשש הוצאה, ואיסור שימוש הוא מכוח אסמכתא של הפסוק "והכינו"), מנחת שלמה ביצה (רש"ז אויערבך) לז,א (טעם נפרד לאיסור אכילה ולאיסור טלטול כלי).

האיסור דרבנן נסמך על הפסוק "והכינו" – רש"י ביצה כו,ב ד"ה ואי דלא (טור ימין למטה, שהאיסור נסמך ונקבע לפי הפסוק "והכינו", ולכן אתקצאי בין השמשות אסור) רמב"ן במלחמות ביצה ב,א מדפי הרי"ף (שהאיסור נסמך על הפסוק "והכינו"), בית הבחירה ביצה ב,א (ד"ה ומכל מקום, שיוצא מהפסוק בדרך אסמכתא), חיי אדם הלכות שבת כלל סו סעיף א (חכמים הסמיכו את האיסור על הפסוק "והכינו" ואסרו דבר שלא הוכן מבעוד יום, ולפי זה מובנים החילוקים שבגדרי מוקצה), אפיקי ים ח"ב סימן יט (עיקר איסור מוקצה מחמת חוסר הכנה מבעוד יום).

דבר שאינו ראוי לו וראוי לאחרים – שבת מו: בתוס' ורשב"א שם, שבת קכז: בתוס', רמב"ן שם בדף מז. וקכז, ר"ן מז. וקכז.

אם אסור בהנאה (כגון לשבת עליו) או רק בטלטול – פסחים כו: תוד"ה חדש (משמע שמותר), ע"ז סו: בתוס' ד"ה אמר (מותר), מרדכי שבת פרק ד' סימן שכד (מותר), רמב"ן שבת קכב., רשב"א שבת כט. ד"ה כי אדליק (הנאה ממילא מותרת, אבל שימוש אסור), והובאו דבריו בהגהות רע"א לשו"ע או"ח תחילת סימן שכה (על מג"א ס"ק ט), מאירי שבת קכה: (ד"ה כל מה שאסרנו: שישיבה על אבן בלא טלטול לא נאסר כלל), הובאו דבריו במשנה ברורה שח ס"ק פב (מותר), מג"א שח ס"ק מ-מא (מותר לשבת), מג"א תקא ס"ק יב (אסור להסיק מוקצה אפילו בלי להזיז, משום שמוקצה אסור בהנאה), ומחצית השקל שם, ושו"ע הגר"ז סימן תקז (מותר בהנאה דממילא ואסור בשימוש), ושער הציון שם ס"ק לא, עי"ש, פמ"ג פתיחה להלכות יום טוב, חתם סופר ביצה מהדו"ת בהתחלת המסכת, בית הלוי ח"א סימן יב (מאריך לפלפל בנושא) ומביא מג"א תקז-ד ושכה-ט, קה"י ביצה סימן ד, זכרון שמואל סימן כד אות ה.

חפץ שהוקצה בטעות – ספק בירושלמי שבת פ"ג תחילת ה"ו, ומראה הפנים שם (דעת הבבלי בשאלה זו), ביצה כו,ב מוקצה שיבש ולא היו הבעלים מכירין בו.

האם ניתן לייחד מוקצה שאין בו שימוש לטלטול, בלי לייחדו לשימוש – פני יהושע ביצה ב. על תוד"ה מגביהין.

האם דבר שנאסר באכילה נאסר ממילא בטלטול – ביצה כד,ב רש"י (פירות שהביא הנכרי ר"ש מודה מטעם מוקצה דמחובר) רי"ף ורא"ש (פירות שהביא הנכרי הם מוקצה), יש"ש ביצה פ"א סימן ה, ופרק ג' סי' ה, מגן אברהם תקטו-ב, מהרש"א שבת מב,ב וגליון הש"ס לרע"א שם, מנחת אשר שבת סימן לה (מאריך לדון בנושא).

האם במחובר יש איסור מוקצה – שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן לו (מביא מחלוקת אחרונים, ויש סברה להתיר בגלל שמוקצה משום חשש טלטול, ובמחובר אינו יכול לטלטל לגמרי), שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן י ובהערה 2.

מוקצה שהשתנה ייעודו במהלך השבת –  רע"א או"ח שח א, שו"ת אבני נזר או"ח סימן תב באריכות.

בסיס לדבר האסור – האם נאסר גם כשהמוקצה הונח עליו באמצע השבת – שבת מד,ב תוד"ה לא (מוכח שנחשב בסיס), ביצה ב,א תוד"ה ובית הלל (כנ"ל), בעל המאור שבת קכג,א (מז,ב מדפי הרי"ף: "הרי נעשית מבערב בסיס לדבר המותר" – שלא נעשה בסיס), ובעה"מ שבת קנד,ב (סו,ב מדפי הרי"ף, לא נחשב בסיס), מאירי שבת קמג,א (סוף פרק כ"א, סוד"ה גרעינים של אותם תמרים. מביא דעות שדין בסיס רק כשהיה שם בין השמשות ומפלפל בדבריהם), מגן אברהם סימן רסה ס"ק ב (סובר שאם לא היה בין השמשות לא נעשה בסיס – כדעת בעה"מ), הגהות רע"א שם (שמתוס' מוכח נגד המג"א), מג"א סימן שח ס"ק נ (כנ"ל), או"ח סימן שי ט"ז ס"ק ח (הובא במשנה ברורה ס"ק לז – יש דין בסיס), ביאור הלכה סימן שי סעיף ז ד"ה מטה (מכריע שאין דין בסיס, וקצ"ע שסותר לדבריו במ"ב שלעיל), חזון איש או"ח סימן מח אות ח (מפלפל במחלוקת הראשונים).

 

מוקצה – מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא

האם דווקא כשהוקצה לכל בין השמשות – שבת מד,ב "שלא היו עליה בין השמשות", ורש"י שם הוסיף: כל בין השמשות (דיוק של הפמ"ג שלהלן), פרי מגדים או"ח אשל אברהם סוף סימן רעט (מסתפק בזה, ועי"ש שאם הוקצה בתוספת שבת ודאי לא אתקצאי), שו"ע הרב שי-ז, שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן י ד"ה אבל כל זה, שו"ת אגרות משה חלק או"ח ה סימן כב אות לג (נקט שאין צריך כל בין השמשות).

כאשר בין השמשות היה אסור מדרבנן – (דין מגו דאתקצאי בשו"ע: או"ח שי-ג), ביצה לא,ב רש"י ד"ה נוטל (אין מיגו דאתקצאי) ותוד"ה ונפחת (חולק), בעה"מ ביצה סוף פרק רביעי (יט,א – יט,ב מדפי הרי"ף, סובר שבאיסור דרבנן יש מיגו דאתקצאי), רמב"ן במלחמות שם (מאריך להשיג על שיטת רש"י).

האם מיגו דאתקצאי זו סיבה לאסור אכילה או גם טלטול – שו"ת אבני נזר או"ח סימן קכ (שבעצם זו סיבה לאסור רק באכילה, והיות שאסור באכילה הרי הוא כאבן שאסור בטלטול. ועי"ש סימנים קכא-קכב שמיישב קושיות על שיטתו).

האם דווקא כאשר סיבת ההקצאה היתה בחפץ עצמו – רמב"ן ביצה במלחמות סוף פרק רביעי (בדפי הרי"ף יט,ב שורה אחרונה ואילך), רשב"א ביצה לא,ב (בשם הרמב"ן) ור"ן על הרי"ף שם (כנ"ל).

גמרו בידי אדם – הגדרתו – חידושי המאירי ביצה כז,א, לבושי שרד או"ח שי (על הט"ז ס"ק ד), משנה ברורה שם ס"ק יט ושער הציון ס"ק טז.

 

מחוסר אמנה

בדבר שלא שייך קנין – אילת השחר ב"ב ח"א ג. מדייק מהנמוק"י לגבי "כי רצו מאי הוי ניהדרי בהו", פרי יצחק סימן נ (לגבי אינו ברשותו), שו"ת הרא"ש שהביא הפרי יצחק, קוב"ש כתובות אות שלד.

בדבר שלא בא לעולם – שו"ת פרי יצחק ח"א סימן מט.

האם דוקא כשעשה קנין שמועיל מדאוריתא – שטמ"ק כתובות צב: בשם תלמידי הרבינו יונה וע' תוס' שם צג,א.

מי שפרע – בדבר שלא בא לעולם – שטמ"ק ב"מ מז: בשם רשב"א ותשובת הר"י מגאש, חו"מ רט סעיף ו בסמ"ע וש"ך וקצוה"ח.

 

מחילה – הפניות

מחילה על הרחקת נזיקין – ע"ע נזיקין

מחילה בחיוב כפרה – ע"ע כופר

על שכירות – ע"ע שכירות

אם שייך אסמכתא במחילה – ע"ע אסמכתא

 

מחילה – סילוק או הקנאה

(ונ"מ האם אפשר למחול לקטן, ובעל כרחו של הלוה, וחזרה תוך כדי דיבור)

כתובות מב. תוד"ה לאביה (בקטן), ב"ב קמג: תוד"ה ואם (בקטן), מחנה אפרים זכיה מהפקר סימן ט וי"א, עמק יהושוע סימן יב (בקטן), אבני מלואים כח-יג, שערי ישר ה-ה (לגבי בע"כ של הלוה),קוב"ש קדושין אות קכג, חלקת יואב בקבא דקשיתא קושיה מו ומביא ר"ן כתובות נג ד"ה מוחלת, ושער המשפט סוף סימן כב, ואבני מלואים ל-א, קצוה"ח יב-א (דן אם מחילה בלב תועיל מטעם סילוק), קהלות יעקב סנהדרין סימן ה, קהלות יעקב קדושין סימן יז.

האם נחשבת כפרעון, או סלוק זכות התביעה – גיטין עד: וברש"י ד"ה תיבעי לרבנן ובד"ה אף זה, טור חו"מ עג (אות לב של הפרישה), חדושי ר' שמעון ב"מ סימן כה ד"ה ור' יוסי סבר, קוב"ש ב"ב אותיות א-ה.

 

מחילה – האם צריכה קנין

סנהדרין ו. תוד"ה צריכה קנין (מאריך לפלפל בשאלה), רמב"ם מכירה ה-יא, זכיה ומתנה ג-ב, מלוה כז-א וכס"מ ולח"מ, טור סימן עג (באות לב של הפרישה), שו"ת מהרי"ק סימן י אות ו (שבמחילה שע"י עצמו ולא ע"י דיינים לכו"ע אי"צ), חו"מ יב-ח (אי"צ), וסמ"ע וקצוה"ח (לגבי מלוה בשטר כשלא החזיר המלווה עדיין את השטר ללוה), קה"י סנהדרין סימן ה (ביאור המחלוקת), המדות לחקר ההלכה מדה יב אות ו (באור המחלוקת).

 

מחילה

האם נחשבת כפרעון – ע' לעיל ערך: מחילה – סילוק או הקנאה

מחילה ע"י שליח – משנה למלך מלוה ולוה ריש פרק טז, שדי חמד כללים מ כלל קסג.

מחילה לעצמו – ב"ק קט., כתובות פא: תוד"ה לא, ובשטמ"ק וקוב"ש שם אות רפט.

בטעות – ב"מ סו:-סז. כל הסוגיה, סנהדרין ו. תחילת תוד"ה צריכה, שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קב, חו"מ רט-ד, קצוה"ח יז-ג ונתיבות המשפט שם, שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן רכו.

בפקדון – רמב"ם זכיה ומתנה ג-ב לח"מ ומל"מ, רמב"ם מכירה ה-יא, טו, רשב"א ב"ב כח:, ריטב"א ב"ב מא., טור סימן עג (אות לב של הפרישה), ושו"ע שם סעיף יט, שדי חמד כללים מערכת מ כלל קסג.

האם מועילה שלא בפני עדים – חקרי לב חו"מ ח"א סימן ה ומביא שו"ת הרשב"א סימן תתעג הובא במרדכי פרק האומנין ועי"ש עוד.

האם מחילה בלב מועילה – שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן מה, מהרי"ט חו"מ כה, חקרי לב חו"מ סימן ו (מביא ריטב"א ב"מ לד), קצוה"ח יב-א, נתיבות המשפט יב-ה, מסגרת השלחן חו"מ יב ס"ק ח, שער המשפט סימן צח ונחל יצחק שם, אילת השחר ב"ב ח"א לדף קלב., שו"ת אור לציון (רב"צ אבא שאול) ח"א חו"מ סימן א (מסביר את מחלוקת הפוסקים בנושא).

האם מחילה מועילה בדבר שלא בא לעולם – רשב"ם ב"ב קכו. ד"ה קסבר אין לו, שו"ת הר"ן סימן כג, שו"ע חו"מ רט-ד בהג"ה וקצוה"ח שם, שו"ע עם רע"א השלם חו"מ רט-ה, משנה למלך אישות טו-א.

בענין זה – קהלות יעקב סנהדרין סימן ה.