שבועה – על ידי כתיבה

שו"ת הרא"ם סימן עג (לא נחשב שבועה, כי נאמר "לבטא בשפתים"), חות יאיר סימן טז (שכתיבה אינה כדיבור בשום מקום, וכל שכן לגבי נדר דכתיב "ככל היוצא מפיו יעשה" דדווקא בעי עקימת פיו. עי"ש עוד), שם סימן קצד, מבי"ט ח"א סימן ט וח"ב סימן רמ, שו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן פ וסימן כא, יו"ד רלב ש"ך ס"ק כה ובאר הגולה אות ב, יו"ד תה ש"ך ס"ק שכו, או"ח מז ט"ז ס"ק ב ורע"א השלם שם בעין הגליון הביא שו"ת שבות יעקב ושו"ת שב יעקב, נוב"י קמא יו"ד סימן סו, שם תנינא חו"מ ל סימן יג (לגבי שבועה בממונות) ושם בהגהות רי"ש נאטאנזון, שם תנינא יו"ד סימן קמה, חו"מ צו תומים אות ה וקצוה"ח ס"ק ג, עיקרי הד"ט יו"ד סוף ח"ג סימן כג דיני נדרים ושבועות אות כט, שו"ת רע"א כט-לב, שו"ת חת"ס יו"ד סימן רכ, רכז, שו"ת מהר"ץ (חיות) סימנים מג-מד, מנחת חינוך סוף מצוה ל בקומץ המנחה, שדי חמד כללים מערכת כ כלל קנז אות ח והלאה וב'אור לי' בהשמטות לד"ו ע"ב, שו"ת חידושי הרי"מ יו"ד סימנים יג-יד, זכר יצחק סימן מא, ר"י פערלא מאריך בעשה א ובמלואים שבסוף ח"ג, חלקת יואב חו"מ סימן ד, ומוכיח ממנחות צג: אי הוי כתיב גבי סמיכה, שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן נ (בחתימה על מסמך).

 

שבועה – הפניות

שבועה לבירור ממוני – ע"ע שבועה בממונות

אם מועיל שומע כעונה – ע"ע שומע כעונה

הפרה – ע"ע הפרת נדרים ושבועות

חצי שיעור בשבועה – ע"ע חצי שיעור

 

שבועה – לקיים מצוה

ר"ן נדרים ח,א, ור"ן על הרי"ף שבועות פרק ג' (י,א מדפי הרי"ף, ד"ה מלקין אותו, ושם מפורש ששבועה מועילה גם לבטל מצוה שאינה מפורשת בתורה), וחידושי הר"ן שבועות כג,ב ד"ה דמוקים לה (מסביר את שיטתו בהרחבה), ושו"ת הר"ן סימן לב (חוזר על שיטתו בקצרה), אפיקי ים ח"א סימנים לו-לז, קובץ הערות אות קסג (מצוה שאינה מפורשת בתורה).

אם התמעט רק מקרבן או גם מהאיסור – בעה"מ שבועות סוף פרק שלישי יב,א מדפי הרי"ף (בסוף דבריו, שיש מלקות) ומלחמת ה' שם (חולק עליו, שאין אפילו מלקות), רמב"ן עה"ת ריש פרשת מטות, ר"ן נדרים ח. (יש מלקות) וגליון הש"ס ורש"ש והגהות דברי נחמיה וחשק שלמה, שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תטז (בסימון החדש, שזו מחלוקת ראשונים), קצוה"ח עג-ה (שגם לפי הרמב"ן יש איסור), אפיקי ים ח"א סימן לו סעיף א.

 

שבועה

אם צריכה שם ה' – ר"ן ריש מסכת נדרים, שלמי נדרים שם, יו"ד סימן רלז סעיף א, מחנה אפרים הלכות שבועות סימן ג, העמק דבר פרשת חיי שרה כד-ג והרחב דבר שם, אור שמח הל' שבועות ב-ו, דברי יחזקאל סימן כט, חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם במכתבים שבסוף (במכתב השמיני).

התפסה בשבועה – הסוגיה בשבועות כ. ור"ן על הרי"ף שם מאריך, יו"ד רלט-ט, ר"ן נדרים יד. למטה (מביא מחלוקת).

אם מועיל ידות – תוס' נדרים ב: (שאין ידות בשבועה) ושלמי נדרים שם, ר"ן נדרים ז. (למעלה, שיש ידות לשבועה), מאירי נדרים ג. ד"ה כבר ביארנו שהידות.

האם איסור השבועה הוא במעשה שעושה, או בכך שעובר על שבועתו – קובץ הערות לג א-ד, קובץ ביאורים לש"ש אות י.

אם שליחות מועילה – ע"ע נזירות (אם מועיל על ידי שליח), פנ"י קדושין סא: ד"ה בשלמא לר"מ, קצוה"ח קכג-ד, יו"ד רלו בגליון מהרש"א בתחילת הסימן, שדי חמד כללים ש' כלל מא.

גדר שבועת שוא – קונטרס יונת אלם סימן ז.

שבועת שוא בשקר לוקה גם משום שקר – מנחת חינוך תחילת מצוה ל.

גדר שבועת שוא ושקר – רמב"ם שבועות א-ג וכס"מ, ריב"ש סימנים שפז ותמה.

אם יתכן בשבועה איסור חפצא – שבועות כה. תוד"ה משא"כ, בעל המאור סוף פ"ג משבועות ורמב"ן במלחמות שם, ר"ן שבועות פרק ג' לדף כה., אפיקי ים ח"א סימן לו סעיף ג.

לבטל מצוה – אפיקי ים ח"א סימן לו.

מושבע ועומד מהר סיני – האם הכונה משום אין איסור חל על איסור? – בעה"מ סוף פ"ג דשבועות (לשונו שם: כלומר ואין איסור שבועה חל על איסור מצוה באאחע"א), אבני מלואים בתשובות סימן יב, שו"ת רע"א ח"ב סימן קיט, אפיקי ים ח"א סימן לו סעיף ב, קובץ הערות אות שו (סימן לג-א).

ליתא בלאו והן – אם פטור גם ממלקות – ע' מאירי שבועות סוף דף כה,א.

אם אדון יכול להשביע עבד בעל כרחו, וכן סנהדרין לכל אדם – העמק דבר פרשת חיי שרה כד-ג.

האם יכול לאסור רכושו על אחרים בשבועה – רמב"ם שבועות ה,ד ונו"כ.

 

שבועה בממונות – הפניות

מודה בקצת – ע"ע שבועת מודה במקצת

עד אחד – ע"ע שבועת עד אחד

מתוך שאינו יכול לישבע משלם – ערך נפרד

שבועת העדות – ערך נפרד

האם בגילגול שבועה נאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם – ע"ע מתוך שאינו יכול לישבע משלם

האם מיגו מועיל להפטר משבועה – ע"ע מיגו

עד המסייע לפטור משבועה – ע"ע שבועת עד אחד

בכתב – ע"ע שבועה

 

שבועה בממונות

שבועת היסת בקרקעות – ע"ע קרקעות עבדים ושטרות

האם השבועה בירור או חיוב – אוצר הגאונים ב"מ חלק התשובות סימן לג (בשם רה"ג, כדי לברר האמת ולא רק שיודה), ע' שערי שבועות סוף שער א (שלקיחת השבועה במקום התשלומים), וע' רשב"א ב"ב לד. ד"ה ולענין שמעתין (שהשבועה במקום תשלומים), שו"ת הרשב"א ח"א סימן תתקכ, צפנת פענח הל' שבועות עמ' צו, חדושי ר' שמעון ב"ב סימן יט אות ב, שערי ישר ה-ב (ד"ה אמנם בהא, שיתכן חיוב שבועה גם כשאין לתובע זכות ממונית על החפץ), חדושי הגרנ"ט ב"מ בענין חשוד על השבועה (מהדורת אורייתא סימן קמב, שבזה נחלקו תירוצי תוס' ב"מ אם בחשוד אומרים משאיל"מ).

קופץ ונשבע – רמב"ן גיטין לה. ורשב"א שם.

ספק חיוב שבועה – מהרי"ט ח"א סימן קיב ד"ה ויש לי ללמוד, שם סימן קנא, חו"מ פז ש"ך ס"ק י, ש"ש ד-כו, רע"א שבועות מא., (עטה אור שבועות סימן טז), חידושי מהרש"ג שבועות מז: (עמ' קפח).

גילגול שבועה – האם תלוי ברצון המגלגל – רמב"ם טוען ונטען א-יב, שם ה-ג ("שהכל טענה אחת"), רא"ש ב"מ פרק א' סימן ד (גם בלי רצון המגלגל), וכ"כ נמוקי יוסף שם (ב,א מדפי הרי"ף) ותוס' רבנו פרץ, אור שמח טוען ונטען א-יב (מביא מחלוקת ראשונים), שיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) ב"מ ד,א (אות נט).

גלגול שבועה – גדר הדין (האם טענת הגלגול מחייבת, או שהשבועה עצמה שנשבע מאפשרת תוספת) – אבן האזל שאלה ופקדון ג-ד.

מיגו לחייב שבועה – בית שמואל סימן צו ס"ק ח, תומים כללי מגו קיח, שו"ת רע"א סימן פב, נחל יצחק פב סימן ז (מאריך).

שבועה בקנס – ירושלמי שבועות פ"ו ה"א, רשב"א ב"ק מא, טור חו"מ שצט, ב"ק עד: גליון הש"ס, תרומת הכרי סימן א התנאי הרביעי ד"ה ועפי"ז (ובהערה), ים התלמוד ב"ק עד: ורש"ש שם, אחיעזר ח"ב סימן כה אמצע אות ז בסוגרים ומציין ירושלמי שבועות פ"ג, קהלות יעקב ב"ק סימן לג (ל במהדורה הישנה), קהלות יעקב ב"מ סימן ה (אותו סימן עצמו בב"ק ובב"מ).

האם חשוד פסול מדאוריתא לשבועה – ב"ק קח. תוד"ה תרי, קצוה"ח צב-א, נתיבות המשפט פז-טז, נחל יצחק צב-ג, חזו"א חו"מ ט-ד, (וע' ב"מ ה: בתוס' שני תירוצים האם גזלן פסול רק מדרבנן לשבועה).

שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים – האם משום שטוענים עבור היתומים 'אשתבע לי דלא פרעתיך' – כתובות פז. רש"י במשנה, גיטין נ. רש"י (למטה) ד"ה לשבועה, שבועות מא. בתוד"ה וכי.

 

שבועת העדות

בפסולי עדות באופן שעדותם מועילה – רמב"ן שבועות לה., רשב"א שבועות לא., תוס' יו"ט הוריות ב-ה, הגהות מל"מ לחינוך מצוה קכג, ש"ש ז-א, שו"ת רע"א קמא סימן קעט, רע"א במשניות שבועות תחילת פרק רביעי, רש"ש שבועות ל., והגהות חשק שלמה ומרומי שדה, שבות יעקב ח"א קמד, מנחת חינוך קכג.

שבועת העדות מפי עצמו בפסולי עדות – ירושלמי שבועות פ"ד ה"ב, רשב"א שבועות לה., שער המשפט כח-ב.

גדר שבועת העדות – קצוה"ח צו-ג (אם הוי שבועה לשעבר או חיוב להעיד), רע"א בלקוטים לשבועות לה,א.

 

שבועת מודה במקצת

טענו חטים והודה לו בשעורים – ערך נפרד

האם גזרת הכתוב שדווקא מודה במקצת חייב שבועה (וכופר הכל פטור), או שיש סברה – כתובות יח. תוד"ה מפני (בסוף. גזה"כ או מעין גילגול), ב"מ ג. תוד"ה מפני (גזה"כ), ב"מ ד. תוד"ה הצד השוה, שו"ת בית הלוי ח"ג סימן לט אות ב.

שיטת רש"י שבפקדון גם כופר הכל חייב שבועה – ב"ק קז,א רש"י ותוס', תומים כללי מגו קיב ומהרש"ג שבועות מה: (אם גם בשומר שכר).

האם צריך תביעה בטענת ברי רק כדי שלא ייחשב משיב אבדה – רע"א כתובות יח, ברכת שמואל ב"מ סימן יד, קהלות יעקב כתובות סימן יז (סימן יג במהדורה הישנה).

הילך בפקדון – חו"מ פז ש"ך ס"ק ג, חו"מ פח סמ"ע ס"ק מח, שו"ת יורו משפטיך ליעקב סימן א.

חייב הנתבע עצמו במקצת בלי שכיוון להודות, או התחייב במקצת על סמך פסיקת בית דין – שו"ת הרשב"א ח"ג סימן עה (בתחילת תשובת הרשב"א לשואל. הרשב"א כתב שאם מחמת טענתו מתחייב אבל לא התכוון להודות אינו חייב שבועה. תשובה זו הובאה בקצרה בבית יוסף חו"מ תחילת סימן פז. וראה ש"ך חו"מ עה-יז בסוף דבריו, שלא ראה דברי הרשב"א במקורם, ומפרש באופן אחר), שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רו (בעיקר בסוף התשובה. סובר שאם מתחייב מחמת משאיל"מ אינו נחשב מודה במקצת. דברי הרשב"א הובאו בבית יוסף חו"מ עה, עמ' טו במהדורת מכון ירושלים), תרומות שער ז ח"ג סימן ב (אם חייב עצמו בלא שהתכוון נחשב מודה במקצת מחמת העדאת עדים. דברי התרומות הובאו בבית יוסף חו"מ עה עמ' ד' במהדורת מכון ירושלים), שו"ע חו"מ עה-ה וש"ך וקצוה"ח שם (ס"ק א-ב), נתיבות המשפט שם, שו"ע חו"מ פז-ה וסמ"ע וש"ך שם, חו"מ פז סעיף א בסמ"ע ס"ק ב וט"ז ס"ק א.

 

שבועת מודה במקצת – כשמודה במה שאינו יכול לכפור

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער א התנאי השביעי (אם מודה בדבר שאינו יכול לטעון פטור. לענ"ד דבריו הם המקור לדברי הרמב"ם שלהלן), רמב"ם טוען ונטען ד-ד (פטור), ב"מ ד,ב בחידושי הרמב"ן (חייב) והרשב"א (פטור מטעם הילך), ריטב"א החדש ותוס' רבנו פרץ שם (שזהו הפשט בגמ' שהשטר מסייעו = לתובע), ריטב"א כתובות יג,א ד"ה טענתיהו, רא"ש כתובות תחילת פרק שני (פטור מטעם הילך), בית יוסף חו"מ סימן פז ד"ה כתב הרא"ש (מקשה על הרא"ש וטוען הפטור אינו מטעם הילך), שו"ע חו"מ פז-ב וקצוה"ח ס"ק ה מאריך, קהלות יעקב ב"מ סימן ז.

 

שבועת עד אחד

האם עד אחד מחייב כאשר התובע טוען שמא – ב"מ ג. תוד"ה מפני, רמב"ן שבועות מ. ור"ן שם (סוף יט. מדפי הרי"ף) ורא"ש שם סימן ה, רמב"ן ב"מ ד,א ד"ה ה"ג בנסחי עתיקי (מביא מחלוקת), חו"מ עה-כג, מרחשת ח"ב סימן לו.

האם עד אחד שמעיד על ראיה מחייב שבועה – קצוה"ח עה-י, נתיבות המשפט מו-ו.

האם עד אחד בעצם נאמן לחייב ממון, והשבועה רק פוטרת – קהלות יעקב ב"מ סימן ד באריכות, וע"ע: "מתוך שאינו יכול לישבע משלם – ביאור המחלוקת".

אם בשבועת עד אחד צריך טענת שתי כסף – ירושלמי שבועות פ"ו ה"א, חו"מ פח-ד.

האם עד המסייע לנתבע פוטר משבועה – ב"מ ב: תוד"ה וליחזי (נקטו שפוטר משבועה), מרדכי שם סימן ריט (הוכחות שפוטר), שם בבעה"מ (פוטר) ומלחמת ה' (אינו פוטר משבועה דאוריתא), רא"ש שם סימן ג' (מאריך להוכיח שפוטר משבועה, ודוחה את הראיות שמשמע שאינו פוטר), ר"ן ונמוק"י שם, ב"מ לה: במשנה ברמב"ן רשב"א ורא"ש, רמב"ם מכירה כ-ד וראב"ד וכס"מ, שו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף קסא (הובא בביאור הגר"א חו"מ סימן פז), שו"ע חו"מ עה-ב, וסימן פז סעיף ו (בשני המקומות מובאת מחלוקת), שער המלך תחילת הל' טוען ונטען, בית הלוי ח"ג סימן לה, משאת משה ב"מ סימנים ט-י, ישועת דוד (ר"ד פוברסקי) חו"מ סימן לט.

האם עד אחד מחייב שבועה כאשר יש חזקה כנגדו – ביאור הגר"א חו"מ סימן רכב ס"ק א, קצוה"ח שם ס"ק ד, (נחלקו בזה).

 

שביעית

שמיטת כספים – ערך נפרד

בזמן הזה – דאוריתא או דרבנן – סנהדרין כד: תוד"ה ואלו הן, סנהדרין כו. רש"י ד"ה פוקו זרעו ותוד"ה משרבו, גיטין סב. תוד"ה אין עודרין, רמב"ם שמיטה פ"ד הלכה כה וכס"מ, גיטין לו בריטב"א, חינוך מצוה פד ותעה, שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן נב, בית הלוי ח"ג סימן א, שו"ת אור שמח (מכון ירושלים) ח"ב סימן א, ספר אוצרות יוסף לר"י ענגיל (כולו, עי"ש אריכות לגבי היתר מכירה), חזון איש שביעית סימן ג אותיות ז-ח, שבת הארץ במבוא (עי"ש אריכות לגבי היתר המכירה), משאת משה (ר"מ חברוני) קדושין סימן סו.

האם אפקעתא דמלכא, או שצריך להפקיר (מחלוקת המבי"ט והב"י) – שו"ת אבקת רוכל סי' כג-כד (שצריך להפקיר), שו"ת מהרי"ט ח"א סי' י"א וסימנים מב-מג, מנחת חינוך מצוה פד (דן שאם רק מצוה להפקיר א"כ נשים פטורות, שהזמן גרמא), חמדת ישראל קונטרס נר מצוה (דוחה דברי המנ"ח, שתלוי בקרקע ולכן אפילו הזמן גרמא נשים חייבות), אפיקי ים ח"ב סימנים כד-כה.

האם עובר איסור כשאחרים (נכרים) עובדים בשדהו – ע"ז טו: ("דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית" – משמע שאסור), ורש"י ותוס' שם, שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן נב (מתיר להשכיר השדה לגוי בשביעית), מנחת חינוך מצוה קיב (סבור שעובר עשה דאוריתא כשאחרים עובדים בשדהו. וראה מנחת חינוך מצוה רצח שמסביר שלכן אסור לזרוע ערב שביעית כאשר נקלט בשביעית), מהרש"ל ב"מ צ,א (שיש איסור דאוריתא באמירה לגוי בשביעית, היות שתלתה התורה בקדושת הארץ), רי"י פערלא בסהמ"צ לרס"ג עשה סא (עמ' 526, האם רק עשה או גם לאו), אבן עזרא ויקרא כה,ב (מצוה על יהודי שלא להניח לגוי לעבוד בשדה), העמק דבר ויקרא כה,ד (מצוה על הקרקע, ומצוה לישראל לגאול הקרקע שלא יחרוש הגוי בשביעית), חזון איש שביעית סימן יז אות כה (ד"ה ובזמן הזה אין נוטעין").

בקרקע של גוי – שו"ת מהרי"ט ח"א סימנים מב-מג (לחזק שיטת אביו המבי"ט), חזו"א שביעית כ-ז, פאת השלחן שביעית פרק ד סעיף יג (אות כט), בסוף ספר פאת השלחן הוצאת הרידב"ז קונטרס תוס' שביעית.

ביעור – מצוה דאוריתא או דרבנן – פנ"י פסחים נב,א.

ביעור פירות שביעית – הגדר – פסחים נב: רש"י ותוס' ד"ה מתבערין ופנ"י, רמב"ם וראב"ד שמיטה ז-ג, רמב"ם פירוש המשנה שביעית ט,ב (=לאבד מהעולם), רמב"ן על התורה ויקרא כה,ז (להפקיר מרשותו).

לאוקמי אילנא ולאברויי – האם העיקר שמותר לאוקמי, או שאסור לאברויי? – ב"ב פ: תוד"ה לא מקשי, מקדש דוד שביעית סימן מח (האם אוקמי אילנא אינו בגדר מלאכה כלל, או שהותר איסור דרבנן לצורך האילן).

האם יש בשביעית פטור של מלאכה שאינה צריכה לגופה – גיטין מד,ב תוד"ה שנתקווצה (אין).

הפטור מתרומות ומעשרות מחמת גזרת הכתוב, או מחמת שהוי הפקר (ונפקא מינה כשלא הפקיר) – שו"ת אבקת רוכל (לב"י) סימנים כג-כד, פרי יצחק סימן לו, חזון יחזקאל סוטה פ"ז משנה ט בחדושים.

חרישה לכו"ע יש לכה"פ עשה – שער המלך ריש שמיטה.

בשדה הפקר – מנחת חינוך מצוה שכה, קהלות יעקב זרעים סימן ב.

אם נוהג בקרקע הקדש – רש"ש ב"ק סט,א.

 

שבעה טובי העיר

ע"ע ז' טובי העיר

 

שבע מצוות בני נח

ע"ע בן נח

 

שבת – הפניות

מלאכות שבת – כל אחת בנפרד,

מוקצה – ערך נפרד

דבר שאינו מתכוין – ערך נפרד

מלאכה שאינה צריכה לגופה – ערך נפרד

רשויות לגבי הוצאה בשבת – ע"ע רשויות שבת

תחומין – ע"ע הוצאה

אמירה לנכרי – ערך נפרד

מלאכת מחשבת אסרה תורה – ההבדל מפטור מתעסק – ע"ע מתעסק

קידוש – ערך נפרד

פקוח נפש דוחה שבת – ע"ע פקוח נפש

 

שבת – אבות ותולדות

גדר אב ותולדה במלאכת שבת – רמב"ם פירוש המשנה שבת ז-ב, רמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכות א-ו, מ"מ שם הלכה ד (מתי נחשב תולדה ומתי נחשב האב ממש), כסף משנה שם ה"ב בשם הרמ"ך (שאם לא היה במשכן הוי תולדה אפילו דומה לגמרי), רבנו חננאל שבת עג,ב (כשיטת הרמ"ך, שאם לא היה במשכן נחשב תולדה), רש"י שבת עג,ב ד"ה כולן (דומה לרמב"ם, אבל זומר תולדה), חידושי הריטב"א שם (בשם רבו).

האם לומדים מלאכות שבת רק מעשיית המשכן, או גם מעבודת הקרבנות – אוצר הגאונים שבת חלק התשובות סימן קנז (לומד מהקרבנות), אגלי טל פתיחה אות א' ס"ק ד ואילך.

האם חייבים על תולדה של תולדה – רבנו חננאל שבת עג,ב ואוצה"ג חלק הפירושים שם (שיש חיוב של תולדה לתולדה), תוצאות חיים סימן ו ומביא חי' מוהרא"ל צינץ ריש מסכת שבת.

האם פעולה אחת יכולה להיות תולדה של כמה אבות – מו"ק ב,ב (שרב כהנא מחייב שתים בזומר וצריך לעצים), שם תוד"ה חייב (בסופו, שרבה ורב יוסף חולקים על רב כהנא ואינם מחייבים שתים בזומר וצריך לעצים), מאירי שבת קד,ב (קושית חכמי הדורות שכתב בסוף הספר יתחייב גם משום מכה בפטיש), תוס' רי"ד שבת עד,ב סוף ד"ה האי מאן ("וכיון דמחשב אורג לא מצינן למיחשב בונה").

 

שבת

איסור המלאכה בגברא או בחפצא – נמוק"י ב"ק כב (דף י. מדפי הרי"ף), ישועות יעקב אה"ע סימן ה, שו"ת חתם סופר או"ח סימן פד, נתיבות המשפט שמח-ד, דברי יחזקאל סימן נז אות ב.

מרבה בשיעורים במלאכת שבת – גיטין ח: תוד"ה אע"ג ומהרש"א וקרני ראם ורש"ש (פירש בדעת תוס' שזהו איסור דאוריתא), מנחות סד,א תוד"ה שתים (דרבנן, ולכן הותר לצורך יום טוב ולצורך מצות מילה), רשב"א חולין טו,ב וביצה יז,א ד"ה ממלא (בעיקר בסוף דבריו, איסור דרבנן), ביצה ר"ן פ"ב (ט: מדפי הרי"ף) ד"ה ומיהא (מביא רשב"א שזהו איסור דרבנן, ומשיג עליו שבשבת יש בריבוי איסור דאורייתא, ואעפ"כ ביום טוב מותר כיון שהותרה ביום טוב המלאכה), קוב"ש ביצה אותיות מח-מט, משנה ברורה שיח-יג (מביא המחלוקת אם דאוריתא או דרבנן, ומכריע שמדאוריתא).

האם במקלקל יש גדר של מלאכה ורק פטור – שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קכב ענף ג (תולה במחלוקת רש"י ותוס' ב"ק לה).

האם עונג וכבוד שבת מדאוריתא – יבמות צג. רש"י ד"ה כל הימים ועל"נ שם, טור יו"ד רלט בב"י ד"ה והנשבע על דבר מצוה דרבנן, ב"י או"ח רעד בשם הסמ"ג, פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"א אות יט (מביא צמח צדק סימן כח), משנה ברורה ריש הלכות שבת.

האם תוספת שבת נחשבת כשבת עצמה – דברי יחזקאל סימן מה אות ה ובהשמטות.

קנין בשבת – כשרק חלות הקנין בשבת – שו"ת רע"א סימן קנט, שו"ת הר צבי או"ח סימן קכו, אגרות משה או"ח ח"ג סימן מד (קנין בחול שיחול בשבת), שעור כללי מר"ד פוברסקי סנהדרין בענין ראית מומחה וראית ב"ד.

אם מותר להפקיר בשבת או לזכות מהפקר – רמב"ן פסחים ד: ד"ה עוד ק"ל שהתירו (אסור להפקיר), ריטב"א שבת קכ,א ד"ה ואומרים לאחרים (אסור), מאירי שבת קכז,ב (מותר, שאין הפקר שינוי רשות, שאינו מכניסו לרשות אחר), ועיין שם בגליון מהרש"א, מהר"ם חלאווה פסחים ו:, שער המלך לולב ח-ב והגהות אפיריון שלמה בתחילת הספר, מלבושי יו"ט ח"ב חו"מ סימן יד, קהלות יעקב שבת סימן מה.

האם שנים שעשאוה אסור מדרבנן, או רק פטור מחטאת – מקור חיים (בסוף) בהגהות על הלכות פסח סימן תסו (רק פטור מחטאת), הגהות רע"א לרמב"ם (מהדורת פרנקל) הלכות שבת א,טז (מסופק בדבר), הגהות מצפה איתן שבת ג,א (שרק מדרבנן), שו"ת באר יצחק או"ח סימן יד (האריך בשאלה זו. במהלך רוב התשובה נקט שאסור רק מדרבנן, אבל בסוף התשובה חזר בו), שו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"ב סימן ח (השואל דן האם בשנים שעשאוה יש עשה דשבתון, והוא מאריך להשיב שאין בזה איסור דאוריתא כלל), שו"ת היכל יצחק או"ח סימן לב (אותיות ו-יא, מאריך להוכיח שאין בזה איסור תורה), שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סימן ד אות י (שלגבי מלאכות שבת גם מקור חיים מודה שאין איסור תורה), שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן כט (מאריך בראיות מהראשונים לשני הצדדים), שו"ת יביע אומר ח"ה או"ח סימן לב אות ז (מביא אחרונים הסוברים שאסור רק מדרבנן), שו"ת יביע אומר ח"ז יו"ד סימן כד סוף אות ב (מכריע שאסור רק מדרבנן).

האם פטור שנים שעשאוה רק בשבת או גם בשאר איסורים – פסחים פה,ב רש"י ד"ה דעבד ליה (נראה שבכל חייבי חטאות), ריטב"א קידושין מג,א (דן בזה לגבי שחוטי חוץ, ומשמע שלא רק בשבת), שו"ת הרשב"א ח"א סימן כח (רק בשבת ובזב), פני יהושע שבת צג,א (מסופק).

מחמר בבהמה שאינה שלו – ר"ן ע"ז פרק ראשון, (ספר קרני ראם על פסחים סו:).